פרק מו · אות א
א וַיְהִי אַבְרָם בֶּן תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים (בראשית יז, א), (הושע ט, י): כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר מָצָאתִי יִשְׂרָאֵל כְּבִכּוּרָה בִּתְאֵנָה בְּרֵאשִׁיתָהּ וגו', אָמַר רַבִּי יוּדָן הַתְּאֵנָה הַזּוֹ בִּתְּחִלָּה אוֹרִים אוֹתָהּ אַחַת אַחַת, וְאַחַר כָּךְ שְׁתַּיִם, וְאַחַר כָּךְ שְׁלשָׁה עַד שֶׁאוֹרִים אוֹתָה בְּסַלִּים וּבְמַגְרֵפוֹת, כָּךְ בַּתְּחִלָּה (יחזקאל לג, כד): אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם וַיִּירַשׁ אֶת הָאָרֶץ, וְאַחַר כָּךְ שְׁנַיִם, אַבְרָהָם וְיִצְחָק, וְאַחַר כָּךְ שְׁלשָׁה, עַד אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, וְאַחַר כָּךְ (שמות א, ז): וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד, אָמַר רַבִּי יוּדָן מָה הַתְּאֵנָה הַזּוֹ אֵין לָהּ פְּסֹלֶת אֶלָּא עֻקְצָהּ בִּלְבָד, הַעֲבֵר אוֹתוֹ וּבָטֵל הַמּוּם, כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם אֵין בְּךָ פְּסֹלֶת אֶלָּא הָעָרְלָה, הַעֲבֵר אוֹתָהּ וּבָטֵל הַמּוּם, (בראשית יז, א): הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים.