פרק מד · אות יט
יט וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי (בראשית טו, יד), הָיָה לוֹ לוֹמַר גַּם, מַאי וְגַם, אֶלָּא, גַּם, הוּא מִצְרַיִם, וְגַם, לְרַבּוֹת אַרְבָּעָה גָּלֻיּוֹת. אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי, רַבִּי אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בַּר זִמְרָא בִּשְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת הַלָּלוּ הִבְטִיחַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם אָבִינוּ שֶׁהוּא גּוֹאֵל אֶת בָּנָיו, וְשֶׁאִם יַעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה גּוֹאֲלָן בְּשִׁבְעִים וּשְׁתַּיִם אוֹתִיּוֹת, דְּאָמַר רַבִּי יוּדָן (דברים ד, לד): מִלָּבוֹא לָקַחַת לוֹ גּוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי, עַד מוֹרָאִים גְּדוֹלִים, אַתָּה מוֹצֵא שִׁבְעִים וּשְׁתַּיִם אוֹתִיּוֹת שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאִם יֹאמַר לְךָ אָדָם שִׁבְעִים וַחֲמִשָּׁה הֵם, אֱמֹר לוֹ צֵא מֵהֶם גּוֹי שֵׁנִי שֶׁאֵינוֹ מִן הַמִּנְיָן. רַבִּי אָבִין אָמַר בִּשְׁמוֹ גְּאָלָן, שֶׁשְּׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שִׁבְעִים וּשְׁתַּיִם אוֹתִיּוֹת.