פרק מד · אות ד
ד אָנֹכִי מָגֵן לָךְ (בראשית טו, א), רַבִּי לֵוִי אָמַר תַּרְתֵּין, וְרַבָּנָן אָמְרֵי חָדָא. רַבִּי לֵוִי אָמַר לְפִי שֶׁהָיָה אָבִינוּ אַבְרָהָם מִתְפַּחֵד וְאוֹמֵר תֹּאמַר אוֹתָן אֻכְלוּסִין שֶׁהָרַגְתִּי שֶׁהָיָה בָּהֶם צַדִּיק אֶחָד וִירֵא שָׁמַיִם אֶחָד, מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁהָיָה עוֹבֵר לִפְנֵי פַּרְדֵּסוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, רָאָה חֲבִילָה שֶׁל קוֹצִים וְיָרַד וּנְטָלָהּ, וְהֵצִיץ הַמֶּלֶךְ וְרָאָה אוֹתוֹ, הִתְחִיל מִטַּמֵּן מִפָּנָיו, אָמַר לוֹ מִפְּנֵי מַה אַתָּה מִטַּמֵּן, כַּמָּה פּוֹעֲלִים הָיִיתִי צָרִיךְ שֶׁיָּקשׁוּ אוֹתָהּ עַכְשָׁיו שֶׁקָּשַׁשְׁתָּ אוֹתָהּ בּוֹא וְטֹל שָׂכָר. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם אוֹתָן אֻכְלוּסִין שֶׁהָרַגְתָּ קוֹצִים כְּסוּחִים הָיוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה לג, יב): וְהָיוּ עַמִּים מִשְׂרְפוֹת שִׂיד קוֹצִים כְּסוּחִים. רַבִּי לֵוִי אָמַר אוֹחָרִי, לְפִי שֶׁהָיָה אָבִינוּ אַבְרָהָם מִתְפַּחֵד וְאוֹמֵר תֹּאמַר אוֹתָן הַמְּלָכִים שֶׁהָרַגְתִּי שֶׁבְּנֵיהֶם מְכַנְסִין אֻכְלוּסִין וּבָאִים וְעוֹשִׂים עִמִּי מִלְחָמָה, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אַל תִּירָא אָנֹכִי מָגֵן לָךְ, מָה הַמָּגֵן הַזֶּה אֲפִלּוּ כָּל הַחֲרָבוֹת בָּאוֹת עָלֶיהָ הִיא עוֹמֶדֶת כְּנֶגְדָן, כָּךְ אַתְּ אֲפִלּוּ כָּל עוֹבְדֵי כוֹכָבִים מִתְכַּנְסִין עָלֶיךָ נִלְחַם אֲנִי כְּנֶגְדָּן. וְרַבָּנָן אָמְרֵי חָדָא, לְפִי שֶׁהָיָה אָבִינוּ אַבְרָהָם מִתְפַּחֵד וְאוֹמֵר יָרַדְתִּי לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ וְנִצַּלְתִּי, יָרַדְתִּי לְמִלְחֶמֶת הַמְלָכִים וְנִצַּלְתִּי, תֹּאמַר שֶׁנִּתְקַבַּלְתִּי שְׂכָרִי בָּעוֹלָם הַזֶּה וְאֵין לִי כְּלוּם לֶעָתִיד לָבוֹא, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אַל תִּירָא אָנֹכִי מָגֵן לָךְ, וְכָל מַה שֶּׁעָשִׂיתִי עִמְּךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה חִנָּם עָשִׂיתִי עִמָּךְ, אֲבָל שְׂכָרְךָ מְתֻקָּן לֶעָתִיד לָבוֹא. שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (תהלים לא, כ): מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ.