פרק מב · אות ו
ו שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה עָבְדוּ וגו' (בראשית יד, ד), רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר שְׁנֵים עָשָׂר וּשְׁלשׁ עֶשְׂרֵה, הֲרֵי עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמלִיאֵל כּוּלְּהוֹן שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיוּ, מַה מְּקַיֵּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל וּבְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה, אֶלָּא בְּאַרְבַּע עָשָׂר לְמִרְדָּן. וּבְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה בָּא כְדָרְלָעֹמֶר, בַּעַל הַקּוֹרָה טָעֵין בְּעָבְיָהּ. וְהַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיַּכּוּ אֶת רְפָאִים בְּעַשְׁתְּרֹת קַרְנַיִם, בְּעַשְׁתְּרָא דְקַרְנָא. וְאֶת הַזּוּזִים בְּהָם, יָת זִיוְתָנָה דִּבְהוֹן. וְאֶת הָאֵימִים בְּשָׁוֵה קִרְיָתָיִם, תַּרְתֵּין קִרְיָן אִינוּן. וְאֶת הַחֹרִי, זוֹ מַטְרְפוֹלִין, וְלָמָּה הוּא קוֹרֵא אוֹתוֹ חֹרִי, שֶׁבָּרְרוּ אוֹתָהּ וְיָצָאת לָהֶם לַחֵרוּת בְּדוֹר הַפְלָגָה. עַד אֵיל פָּארָן אֲשֶׁר עַל הַמִּדְבָּר, עַד מֵשַׁרְיָא דְּפָארָן.