פרק לט · אות יב
יב וַאֲבָרְכָה מְבָרֲכֶיךָ, אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה הֶחְמִיר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּכְבוֹדוֹ שֶׁל צַדִּיק יוֹתֵר מִכְּבוֹדוֹ, בִּכְבוֹדוֹ כְּתִיב (שמואל א ב, ל): כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד וּבֹזַי יֵקָלוּ, עַל יְדֵי אֲחֵרִים, וּבִכְבוֹדוֹ שֶׁל צַדִּיק כְּתִיב וַאֲבָרְכָה מְבָרֲכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר, אֲנָא. תַּנְיָא אֵלּוּ בְּרָכוֹת שֶׁאָדָם שׁוֹחֶה בָּהֶם, בְּאָבוֹת תְּחִלָּה וָסוֹף, מוֹדִים תְּחִלָּה וָסוֹף, וְהַשּׁוֹחֶה עַל כָּל בְּרָכָה וּבְרָכָה מְלַמְּדִין אוֹתוֹ שֶׁלֹא לָשׁוּחַ. רַבִּי יִצְחָק בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר, כֹּהֵן גָּדוֹל תְּחִלַּת כָּל בְּרָכָה שׁוֹחֶה, וְהַמֶּלֶךְ בִּתְחִלַּת כָּל בְּרָכָה וְסוֹף כָּל בְּרָכָה שׁוֹחֶה. רַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר, הַמֶּלֶךְ מִשֶּׁהָיָה כּוֹרֵעַ לֹא הָיָה נִזְקָף עַד שֶׁהָיָה גּוֹמֵר כָּל תְּפִלָּתוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (מלכים א ח, נד): וַיְהִי כְּכַלּוֹת שְׁלֹמֹה לְהִתְפַּלֵּל אֶל ה' אֵת כָּל הַתְּפִלָּה וְהַתְּחִנָּה הַזֹּאת קָם מִלִּפְנֵי מִזְבַּח ה' מִכְּרֹעַ עַל בִּרְכָּיו וְכַפָּיו פְּרֻשׂוֹת הַשָּׁמָיִם. וְאֵיזוֹ כְּרִיעָה וְאֵיזוֹ בְּרִיכָה, רַבִּי חִיָּא רַבָּה הֶרְאָה כְּרִיעָה לִפְנֵי רַבִּי וְנִפְסַח וְנִתְרַפֵּא. וּבַר סִיסִי הֶרְאָה בְּרִיכָה לִפְנֵי רַבִּי וְנִפְסַח וְלֹא נִתְרַפֵּא. וְנִבְרְכוּ בְךָ, הַגְּשָׁמִים בִּזְכוּתְךָ, הַטְּלָלִים בִּזְכוּתְךָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (אסתר ב, כב): וַיִּוָּדַע הַדָּבָר לְמָרְדְּכָי וַיַּגֵּד לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וגו'. זֶה מָהוּל וְזֶה עָרֵל, וְחָס עָלָיו, אֶתְמְהָא, רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר (תהלים קיט, ק): מִזְּקֵנִים אֶתְבּוֹנָן כִּי פִקּוּדֶיךָ נָצָרְתִּי, אָמַר, יַעֲקֹב בֵּרַךְ אֶת פַּרְעֹה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מז, ז): וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב אֶת פַּרְעֹה, יוֹסֵף גִּלָּה לוֹ, דָּנִיֵּאל גִּלָּה לִנְבוּכַדְנֶצַר, אַף אֲנִי כֵן וַיַּגֵּד לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה. וְרַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם אָבִינוּ וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ, אִין תֵּימַר דְּלֶהֱוֵי עַתִּירִין, הֲרֵי עַתִּירִין אִנּוּן מִינָן, אֶלָּא לִשְׁאֵלָה, כְּשֶׁהֵן נִכְנָסִים לְצָרָה הֵם נִשְׁאָלִים לָנוּ וְאָנוּ מְגַלִּין לָהֶם.