פרק לו · אות ז
ז וַיִּקֶּץ נֹחַ מִיֵּינוֹ (בראשית ט, כד), נִתְפָּרֵק יֵינוֹ מֵעָלָיו. וַיֵּדַע אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן, בְּנוֹ הַפָּסוּל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (מלכים א ח, סד): כִּי מִזְבַּח הַנְּחשֶׁת קָטֹן מֵהָכִיל וגו'. וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו, חָם חָטָא וּכְנַעַן נִתְקַלֵּל, אֶתְמָהָא, רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה אָמַר לְפִי שֶׁכָּתוּב (בראשית ט, א): וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֶת בָּנָיו, וְאֵין קְלָלָה הֲוָה בִּמְקוֹם בְּרָכָה, לְפִיכָךְ וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר כְּנַעַן רָאָה וְהִגִּיד לְחָם, לְפִיכָךְ תּוֹלִין אֶת הַקְּלָלָה בַּמְקֻלָּל. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה הַרְבֵּה צַעַר נִצְטַעֵר נֹחַ בַּתֵּבָה שֶׁלֹא הָיָה לוֹ בֵּן קָטָן שֶׁיְשַׁמְּשֶׁנּוּ, אָמַר לִכְשֶׁאֵצֵא אֲנִי מַעֲמִיד לִי בֵּן קָטָן שֶׁיְשַׁמְּשֵׁנִי, כֵּיוָן שֶׁעָשָׂה לוֹ חָם אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה, אָמַר אַתָּה מָנַעְתָּ אוֹתִי מִלְּהַעֲמִיד לִי בֵּן קָטָן שֶׁיְשַׁמְּשֵׁנִי, לְפִיכָךְ יִהְיֶה אוֹתוֹ הָאִישׁ עֶבֶד לְאֶחָיו שֶׁהֵן עֲבָדִים לִי. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵף אָמַר אַתָּה מָנַעְתָּ אוֹתִי מִלַּעֲשׂוֹת דָּבָר שֶׁהוּא בַּאֲפֵלָה, לְפִיכָךְ יִהְיֶה אוֹתוֹ הָאִישׁ כָּעוּר וּמְפֻחָם. רַבִּי הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵף אָמַר לוֹ אַתָּה מָנַעְתָּ אוֹתִי מִלְּהַעֲמִיד בֵּן רְבִיעִי, לְפִיכָךְ אֲנִי מְאָרֵר בֵּן רְבִיעִי שֶׁלְּךָ. אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא חָם וְכֶלֶב שִׁמְּשׁוּ בַּתֵּבָה, לְפִיכָךְ יָצָא חָם מְפֻחָם, וְכֶלֶב מְפֻרְסָם בְּתַשְׁמִישׁוֹ. אָמַר רַבִּי לֵוִי לְאֶחָד שֶׁקָּבַע מוֹנִיטִין שֶׁלּוֹ בְּתוֹךְ אָהֳלוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, אָמַר הַמֶּלֶךְ גּוֹזֵר אֲנִי שֶׁיִּתְפַּחֲמוּ פָנָיו וְיִפָּסֵל מַטְבֵּעוֹ, כָּךְ חָם וְכֶלֶב שִׁמְשׁוּ בַּתֵּבָה, לְפִיכָךְ יָצָא חָם מְפֻחָם וְכֶלֶב מְפֻרְסָם בְּתַשְׁמִישׁוֹ.