פרק לד · אות יב
יב וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֶת בָּנָיו וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְּאוּ אֶת הָאָרֶץ (בראשית ט, א), זֶה שִׁכּוּן בִּזְכוּת הַקָּרְבָּנוֹת. (בראשית ט, ב): וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיֶה, מוֹרָא וְחִתִּית חָזְרוּ וּרְדִיָּה לֹא חָזְרָה, אֵימָתַי חָזְרָה בִּימֵי שְׁלֹמֹה, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א ה, ד): כִּי הוּא רֹדֶה בְּכָל עֵבֶר הַנָּהָר מִתִּפְסַח וְעַד עַזָּה, תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר תִּינוֹק בֶּן יוֹמוֹ חַי מְחַלְּלִין עָלָיו הַשַּׁבָּת, אֲבָל דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מֵת אֵין מְחַלְּלִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת, כָּל זְמַן שֶׁאָדָם חַי מְחַלְּלִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת אֲבָל אִם מֵת אֵין מְחַלְּלִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת, וְכֵן רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר תִּינוֹק בֶּן יוֹמוֹ חַי אֵין מְשַׁמְּרִין אוֹתוֹ מִפְּנֵי הַחֻלְדָּה מִפְּנֵי הַנָּחָשׁ שֶׁלֹא יְנַקְּרוּ אֶת עֵינָיו, אֲרִי רוֹאֶה אוֹתוֹ וּבוֹרֵחַ, נָחָשׁ רוֹאֶה אוֹתוֹ וּבוֹרֵחַ, אֲבָל עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן מֵת, מְשַׁמְּרִין אוֹתוֹ מִן הַחֻלְדָּה וּמִן הָעַכְבָּרִים שֶׁלֹא יְנַקְּרוּ אֶת עֵינָיו. כָּל זְמַן שֶׁאָדָם חַי מוֹרָאוֹ עַל הַבְּרִיּוֹת, מֵת, נִטַּל מוֹרָאוֹ מִן הַבְּרִיּוֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיֶה.