פרק לד · אות ז
ז אַתָּה וְאִשְׁתְּךָ וּבָנֶיךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ (בראשית ח, טז), רַבִּי יוּדָן בּ"ר סִימוֹן, וְרַבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בֶּן רַבִּי יִצְחָק, נֹחַ כֵּיוָן שֶׁנִּכְנַס לַתֵּבָה נֶאֶסְרָה לוֹ פְּרִיָּה וּרְבִיָּה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית ו, יח): וּבָאתָ אֶל הַתֵּבָה אַתָּה וּבָנֶיךָ לְעַצְמְךָ, וְאִשְׁתְּךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ לְעַצְמָן, וְכֵיוָן שֶׁיָּצָא הִתִּירוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: צֵא מִן הַתֵּבָה אַתָּה וְאִשְׁתְּךָ. אָמַר רַבִּי אַיְּבוּ (איוב ל, ג): בְּחֶסֶר וּבְכָפָן גַּלְמוּד, אִם רָאִיתָ חוֹסֶר בָּא לָעוֹלָם וְכָפָן בָּא לָעוֹלָם, גַּלְמוּד, הֱוֵי רוֹאֶה אֶת אִשְׁתְּךָ כְּאִלּוּ גַּלְמוּדָה. אָמַר רַב הוּנָא כְּתִיב (בראשית מא, נ): וּלְיוֹסֵף יֻלָּד שְׁנֵי בָנִים, אֵימָתַי, בְּטֶרֶם תָּבוֹא שְׁנַת הָרָעָב.