פרק לב · אות ז
ז וַיְהִי לְשִׁבְעַת הַיָּמִים וּמֵי הַמַּבּוּל (בראשית ז, י), מְלַמֵּד שֶׁתָּלָה לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שִׁבְעַת יְמֵי אֲבֵלוּת שֶׁל מְתוּשֶׁלַח הַצַּדִּיק, כְּדֵי שֶׁיַּעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה וְלֹא עָשׂוּ. דָּבָר אַחֵר, וַיְהִי לְשִׁבְעַת הַיָּמִים, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי שִׁבְעָה יָמִים נִתְאַבֵּל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל עוֹלָמוֹ קֹדֶם שֶׁיָּבוֹא מַבּוּל לָעוֹלָם, מַאי טַעֲמָא (בראשית ו, ו): וַיִּתְעַצֵּב אֶת לִבּוֹ, וְאֵין עֲצִיבָה אֶלָּא אֲבֵלוּת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב יט, ג): נֶעֱצַב הַמֶּלֶךְ עַל בְּנוֹ. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בֶּן דּוּרְמַסְקִית הֵם חָטְאוּ בְּגַלְגַּל הָעַיִן שֶׁהוּא דוֹמֶה לַמַּיִם, אַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא פָּרַע מֵהֶם אֶלָּא בַּמָּיִם. אָמַר רַבִּי לֵוִי הֵם קִלְקְלוּ סִילוֹנִית שֶׁלָּהֶם אַף הַמָּקוֹם שִׁנָּה לָהֶם סִדּוּרוֹ שֶׁל עוֹלָם, דֶּרֶךְ אֶרֶץ הַמָּטָר יוֹרֵד וְהַתְּהוֹם עוֹלֶה, דִּכְתִיב (תהלים מב, ח): תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא לְקוֹל צִנּוֹרֶיךָ, בְּרַם הָכָא (בראשית ז, יא): נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה, וְאַחַר כָּךְ וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ.