פרק ל · אות י
י אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ (בראשית ו, ט), רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה אָמַר מָשָׁל לְשַׂר שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי בָנִים אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן אָמַר לַקָּטָן הַלֵּךְ עִמִּי וְאָמַר לַגָּדוֹל בּוֹא וְהַלֵּךְ לְפָנָי. כָּךְ אַבְרָהָם שֶׁהָיָה כֹּחוֹ יָפֶה (בראשית יז, א): הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים, אֲבָל נֹחַ שֶׁהָיָה כֹּחוֹ רַע, אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ. רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר מָשָׁל לְאוֹהֲבוֹ שֶׁל מֶלֶךְ שֶׁהָיָה מִשְׁתַּקֵּעַ בְּטִיט עָבֶה, הֵצִיץ הַמֶּלֶךְ וְרָאָה אוֹתוֹ, אָמַר לֵיהּ עַד שֶׁאַתָּה מִשְׁתַּקֵּעַ בְּטִיט הַלֵּךְ עִמִּי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ, וּלְמָה אַבְרָהָם דּוֹמֶה לְאוֹהֲבוֹ שֶׁל מֶלֶךְ שֶׁרָאָה אֶת הַמֶּלֶךְ מְהַלֵּךְ בַּמְּבוֹאוֹת הָאֲפֵלִים, הֵצִיץ אוֹהֲבוֹ וְהִתְחִיל מֵאִיר עָלָיו דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן, הֵצִיץ הַמֶּלֶךְ וְרָאָה אוֹתוֹ, אָמַר לוֹ עַד שֶׁאַתָּה מֵאִיר לִי דֶּרֶךְ חַלּוֹן בּוֹא וְהָאֵר לְפָנַי. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם, עַד שֶׁתְּהֵא מֵאִיר לִי מֵאַסְפּוֹטַמְיָא וּמֵחַבְרוֹתֶיהָ, בּוֹא וְהָאֵר לְפָנַי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית מח, טו): וַיְבָרֶךְ אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמַר הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו וגו'. רַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר לְרוֹעֶה שֶׁהוּא עוֹמֵד וּמַבִּיט בְּצֹאנוֹ. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר לְנָשִׂיא שֶׁהוּא מְהַלֵּךְ וּזְקֵנִים לְפָנָיו. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן אָנוּ צְרִיכִים לִכְבוֹדוֹ, וְעַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ הוּא צָרִיךְ לִכְבוֹדֵנוּ.