פרק כד · אות ו
ו דָּבָר אַחֵר, זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם, אִלֵּין תּוֹלָדוֹת וְאֵין הָרִאשׁוֹנִים תּוֹלָדוֹת, וּמָה הֵן אֱלֹהוֹת. בְּעוֹן קוֹמֵי אַבָּא כֹּהֵן בַּרְדְּלָא, אָדָם שֵׁת אֱנוֹשׁ, וְשָׁתַק, אָמַר לָהֶם עַד כָּאן בְּצֶלֶם אֱלֹהִים וכו' כְּדִכְתִיב לְעֵיל. דָּבָר אַחֵר, אֵלּוּ תּוֹלָדוֹת וְאֵין הָרִאשׁוֹנִים תּוֹלָדוֹת, וּמָה הֵן רוּחוֹת, דְּאָמַר רַבִּי סִימוֹן כָּל מֵאָה וּשְׁלשִׁים שָׁנָה שֶׁפֵּרְשָׁה חַוָּה מֵאָדָם הָיוּ רוּחוֹת הַזְּכָרִים מִתְחַמְּמִים מִמֶּנָּהּ וְהָיוּ מוֹלִידִים מִמֶּנָּהּ, וְרוּחוֹת נְקֵבוֹת מִתְחַמְּמוֹת מֵאָדָם וּמוֹלִידִים מִמֶּנּוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל ב ז, יד): אֲשֶׁר בְּהַעֲוֹתוֹ וְהֹכַחְתִּיו בְּשֵׁבֶט אֲנָשִׁים וּבְנִגְעֵי בְּנֵי אָדָם, בְּנוֹי דְּאָדָם קַדְמָאָה מַאן דְּאָמַר דְּרוּחֵי דְבֵיתָא טָבִין דְּרָבוּ עִמֵּיהּ, וּמַאן דְּאָמַר דְּאִינּוּן בִּישִׁין דְּחַכְּמִין יִצְרֵיהּ, מַאן דְּאָמַר דְּרוּחֵי דְחַקְלָא בִּישִׁין דְּלָא רָבִין עִמֵּיהּ, וּמַאן דְּאָמַר דְּאִינּוּן טָבִין דְּלָא חַכְּמִין יִצְרֵיהּ. דָּבָר אַחֵר, אֵלּוּ תּוֹלָדוֹת וְאֵין הָרִאשׁוֹנִים תּוֹלָדוֹת, לָמָּה שֶׁהֵן כָּלִין בַּמַּיִם, דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי כָּל הַשֵּׁמוֹת הַלָּלוּ לָשׁוֹן מַרְדּוּת הֵן, עִירָד, עוֹרְדָן אֲנִי מִן הָעוֹלָם וכו', עַד מַה לִּי לְלֶמֶךְ וּלְתוֹלְדוֹתָיו.