פרק יט · אות ט
ט וַיִּקְרָא ה' אֱלֹהִים אֶל הָאָדָם (בראשית ג, ט), אֵיךְ הֲוֵית, אֶתְמוֹל לְדַעְתִּי, וְעַכְשָׁיו לְדַעְתּוֹ שֶׁל נָחָשׁ, אֶתְמוֹל מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, וְעַכְשָׁיו בְּתוֹךְ עֵץ הַגָּן. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא, כְּתִיב (הושע ו, ז): וְהֵמָּה כְּאָדָם עָבְרוּ בְּרִית, הֵמָּה כְּאָדָם הָרִאשׁוֹן, מָה אָדָם הָרִאשׁוֹן הִכְנַסְתִּיו לְתוֹךְ גַּן עֵדֶן וְצִוִּיתִיו וְעָבַר עַל צִוּוּיִי, וְדַנְתִּי אוֹתוֹ בְּשִׁלּוּחִין וּבְגֵרוּשִׁין, וְקוֹנַנְתִּי עָלָיו אֵיכָה. הִכְנַסְתִּיו לְתוֹךְ גַּן עֵדֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ב, טו): וַיַּנִּיחֵהוּ בְגַן עֵדֶן. וְצִוִּיתִיו, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ב, טז): וַיְצַו ה' אֱלֹהִים עַל הָאָדָם, וְעָבַר עַל הַצִּוּוּי, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ג, יא): הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶנּוּ אָכָלְתָּ. וְדַנְתִּי אוֹתוֹ בְּשִׁלּוּחִין, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ג, כג): וַיְשַׁלְּחֵהוּ ה' אֱלֹהִים מִגַּן עֵדֶן. וְדַנְתִּי אוֹתוֹ בְּגֵרוּשִׁין, דִּכְתִיב (בראשית ג, כד): וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם. קוֹנַנְתִּי עָלָיו אֵיכָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקְרָא ה' אֱלֹהִים אֶל הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶכָּה, אֵיכָה כְּתִיב. אַף בָּנָיו הִכְנַסְתִּים לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְצִוִּיתִים וְעָבְרוּ עַל הַצִּוּוּי, דַּנְתִּי אוֹתָם בְּשִׁלּוּחִין וּבְגֵרוּשִׁין וְקוֹנַנְתִּי עֲלֵיהֶם אֵיכָה. הִכְנַסְתִּים לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ב, ז): וָאָבִיא אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ הַכַּרְמֶל. צִוִּיתִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כז, כ): וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. עָבְרוּ עַל צִוּוּיִי, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ט, יא): וְכָל יִשְׂרָאֵל עָבְרוּ אֶת תּוֹרָתֶךָ. דַּנְתִּי אוֹתָם בְּשִׁלּוּחִין, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה טו, א): שַׁלַּח מֵעַל פָּנַי וְיֵצֵאוּ. דַּנְתִּי אוֹתָם בְּגֵרוּשִׁין, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ט, טו): מִבֵּיתִי אֲגָרְשֵׁם, קוֹנַנְתִּי עֲלֵיהֶם אֵיכָה, שֶׁנֶּאֱמַר (איכה א, א): אֵיכָה יָשְׁבָה.