פרק יט · אות ו
ו וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם (בראשית ג, ז), וְכִי סוּמִים הָיוּ, רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי וְרַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי עֲקִיבָא אָמַר, מָשָׁל לְעִירוֹנִי שֶׁהָיָה עוֹבֵר לִפְנֵי חֲנוּתוֹ שֶׁל זַגָּג, וְהָיָה לְפָנָיו קֻפָּה מְלֵאָה כּוֹסוֹת וּדְיַטְרוּטִין, וּתְפָשָׂם בְּמַקְלוֹ וְשִׁבְּרָן, עָמַד וּתְפָשׂוֹ, אֲמַר לֵיהּ יָדַע אֲנָא דְּלֵית אֲנָא מֶהֱנֵי מִמָּךְ כְּלוּם, אֶלָּא בּוֹא וְאַרְאֶה לְךָ כַּמָּה טוֹבוֹת אִבַּדְתָּ, כָּךְ הֶרְאָה לָהֶן כַּמָּה דוֹרוֹת אִבְּדוּ. (בראשית ג, ז): וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם, אֲפִלּוּ מִצְוָה אַחַת שֶׁהָיְתָה בְּיָדָן נִתְעַרְטְלוּ הֵימֶנָּהּ. (בראשית ג, ז): וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי עָלֶה שֶׁהֵבִיאוּ תּוֹאֲנָה לָעוֹלָם, וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק קִלְקַלְתְּ עוֹבָדָךְ סַב חוּט וְחַיֵּיט. וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת (בראשית ג, ז), אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא חֲגוֹרָה אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא חֲגֹרֹת, חֲגוֹרֵי חֲגוֹרוֹת, אִסְטִכְיוֹן, גָּלְיוֹן, סְדִינִים, כְּשֵׁם שֶׁעוֹשִׂים לְאִישׁ כָּךְ עוֹשִׂין לְאִשָּׁה, צִלְצְלִין, קוֹלָסִין, סְכָנִין.