פרק יח · אות ד
ד וַיֹּאמֶר הָאָדָם זֹאת הַפַּעַם (בראשית ב, כג), רַבִּי יְהוּדָה בַּר רַבִּי אָמַר, בַּתְּחִלָּה בְּרָאָהּ לוֹ וְרָאָה אוֹתָהּ מְלֵאָה רִירִין וְדַם, וְהִפְלִיגָהּ מִמֶּנּוּ, וְחָזַר וּבְרָאָהּ לוֹ פַּעַם שְׁנִיָּה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: זֹאת הַפַּעַם, זֹאת הִיא שֶׁל אוֹתוֹ הַפַּעַם, זֹאת הִיא שֶׁעֲתִידָה לְהָקִישׁ עָלַי כְּזוּג, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (שמות כח, לד): פַעֲמוֹן זָהָב וְרִמּוֹן, זוֹ הִיא שֶׁהָיְתָה מְפַעַמְתַּנִי כָּל הַלַּיְלָה כֻּלָּה. בְּעוֹן קוֹמֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מִפְּנֵי מָה אֵין כָּל הַחֲלוֹמוֹת מְיַגְּעִין אֶת הָאָדָם, וְזוֹ מְיַגַּעַת אֶת הָאָדָם, אָמַר לָהֶם שֶׁמִּתְּחִלַּת בְּרִיָּתָהּ אֵינָהּ אֶלָּא בַּחֲלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא נָשָׂא אָדָם אִשָּׁה מִקְרוֹבוֹתָיו, עָלָיו הוּא אוֹמֵר עֶצֶם מֵעֲצָמַי. לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳּחָה זֹּאת, מִכָּאן שֶׁנִּתְּנָה הַתּוֹרָה בְּלָשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. רַבִּי פִּינְחָס וְרַבִּי חִלְקִיָּה בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן אָמְרֵי כְּשֵׁם שֶׁנִּתְּנָה תּוֹרָה בְּלָשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ כָּךְ נִבְרָא הָעוֹלָם בְּלָשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, שָׁמַעְתָּ מִיָּמֶיךָ אוֹמֵר גִּינִי גִּינְיָא אַנְתְּרוֹפִי אַנְתְּרוֹפָא, גַּבְרָא גַּבְרְתָא, אֶלָא אִישׁ וְאִשָּׁה, לָמָּה, שֶׁהַלָּשׁוֹן הַזֶּה נוֹפֵל עַל הַלָּשׁוֹן הַזֶּה.