פרק טז · אות ו
ו וַיְצַו ה' אֱלֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל (בראשית ב, טז), רַבִּי לֵוִי אָמַר צִוָּהוּ עַל שֵׁשׁ מִצְווֹת, וַיְצַו, עַל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (הושע ה, יא): כִּי הוֹאִיל הָלַךְ אַחֲרֵי צָו. ה', עַל בִּרְכַּת הַשֵּׁם, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (ויקרא כד, טז): וְנֹקֵב שֵׁם ה'. אֱלֹהִים, אֵלּוּ הַדַּיָּנִין, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב, כז): אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל. עַל הָאָדָם, זוֹ שְׁפִיכַת דָּמִים, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ט, ו): שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם. לֵאמֹר, זֶה גִּלּוּי עֲרָיוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ג, א): לֵאמֹר הֵן יְשַׁלַּח אִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וגו'. מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל, צִוָּהוּ עַל הַגָּזֵל. רַבָּנָן פָּתְרִין לֵיהּ כָּל עִנְיָנָא, וַיְצַו ה' אֱלֹהִים, רַחֲמָן אֲנִי וְדַיָּן אֲנִי לְהִפָּרַע. אֱלֹהִים, אָמַר לוֹ אֱלֹהִים אֲנִי, נְהֹג בִּי כֵּאלוֹהַּ, שֶׁלֹא תְקַלְּלֵנִי, כְּמָה דִכְתִיב: אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל. גִּלּוּי עֲרָיוֹת מִנַּיִן (בראשית ב, כד): וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְלֹא בְּאֵשֶׁת חֲבֵרוֹ, וְלֹא בְּזָכָר, וְלֹא בִּבְהֵמָה. אָכֹל תֹּאכֵל, אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב דִּכְפַר חָנִין מָתַי יִתְכַּשֵּׁר לַאֲכִילָה מִשֶּׁתִּשָּׁחֵט, רָמַז לוֹ עַל אֵבָר מִן הַחַי. מוֹת תָּמוּת, מִיתָה לְאָדָם, מִיתָה לְחַוָּה, מִיתָה לוֹ, מִיתָה לְתוֹלְדוֹתָיו.