פרק טז · אות ב
ב שֵׁם הָאֶחָד פִּישׁוֹן (בראשית ב, יא), שֶׁהוּא מְגַדֵּל פִּשְׁתָּן וּמֵימָיו מְהַלְּכִין בְּשֹׁפִי, הוּא הַסֹּבֵב אֵת כָּל אֶרֶץ הַחֲוִילָה, עֲדַיִן לֹא הָיְתָה חֲוִילָה וְאַתְּ אוֹמֵר הוּא הַסֹּבֵב, אֶתְמְהָא, אֶלָּא (ישעיה מו, י): מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית. אֲשֶׁר שָׁם הַזָּהָב, זָהָב וַדַּאי. וּזֲהַב הָאָרֶץ הַהִוא טוֹב (בראשית ב, יב), אָמַר רַבִּי יִצְחָק טוֹבוֹי דְּהוּא בְּבֵיתֵיהּ, טוֹבוֹי דְּהוּא בְּלִוְויָתֵי. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ טוֹבָה גְדוֹלָה חָלַק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְעוֹלָמוֹ, אָדָם פּוֹרֵט זָהוּב אֶחָד וְהוּא מוֹצִיא מִמֶּנּוּ כַּמָּה יְצִיאוֹת. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ לֹא הָיָה עוֹלָם רָאוּי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּזָּהָב, וְלָמָּה נִבְרָא בִּשְׁבִיל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: וּזֲהַב הָאָרֶץ הַהִיא טוֹב, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (דברים ג, כה): הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנוֹן. שָׁם הַבְּדֹלַח וְאֶבֶן הַשֹּׁהַם (בראשית ב, יב), אָמַר רַבִּי אַיְבוּ אַתְּ סָבוּר כַּבְּדֹלַח הַזֶּה שֶׁל פַּטָּמִים, יַגִּיד עָלָיו רֵעוֹ (במדבר יא, ז): וְעֵינוֹ כְּעֵין הַבְּדֹלַח, מַה זֶּה אֶבֶן טוֹבָה, אַף זֶה אֶבֶן טוֹבָה.