פרק טו · אות ד
ד וַיָּשֶׂם שָׁם (בראשית ב, ח), רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה אָמַר עִלָּה אוֹתוֹ, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (דברים יז, טו): שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ. רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר פִּתָּה אוֹתוֹ, לְמֶלֶךְ שֶׁעָשָׂה סְעוּדָה וְהִזְמִין אוֹרֵחַ, כָּךְ הִזְמִין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם בִּזְכוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קלט, ב): אַתָּה יָדַעְתָּ שִׁבְתִּי וְקוּמִי בַּנְתָּה לְרֵעִי מֵרָחוֹק. שִׁבְתִּי, בְּתוֹךְ גַּן עֵדֶן. וְקוּמִי, טֵירוּפִי מִתּוֹכָהּ. בַּנְתָּה לְרֵעִי מֵרָחוֹק, בְּאֵיזֶה זְכוּת יָעַצְתָּ לְבָרְאֵנִי, בִּזְכוּת אוֹתוֹ שֶׁהוּא בָּא מֵרָחוֹק, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה מו, יא): קֹרֵא מִמִּזְרָח עַיִט מֵאֶרֶץ מֶרְחָק אִישׁ עֲצָתִי.