פרק טו · אות א
א וַיִּטַּע ה' אֱלֹהִים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם (בראשית ב, ח), דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי אָמְרִין, לָמָּה הוּא מַזְכִּיר שֵׁם מָלֵא בִּנְטִיעַת הַגַּן, שֶׁמִּתְּחִלַּת בְּרִיָּתָהּ הִיא צְרִיכָה כִּוּוּן. קֹדֶם עַד שֶׁלֹא נוֹצְרָה מִמְּעֵי אִמָּהּ, אָדָם צָרִיךְ לְכַוֵּן אֶת רוּחוֹתֶיהָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קד, טז): יִשְׂבְּעוּ עֲצֵי ה' אַרְזֵי לְבָנוֹן אֲשֶׁר נָטָע, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא כְּקַרְנֵי חֲגָבִים הָיוּ, וַעֲקָרָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּשְׁתָלָן בְּתוֹךְ גַּן עֵדֶן. יִשְׂבְּעוּ עֲצֵי ה' וגו', אָמַר רַבִּי חֲנִינָא, יִשְׂבְּעוּ חַיֵּיהֶם, יִשְׂבְּעוּ מֵימֵיהֶם. יִשְׂבְּעוּ מַטַּעְתָּן. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לֹא הָיָה הָעוֹלָם רָאוּי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּאֲרָזִים, שֶׁלֹא נִבְרְאוּ אֶלָּא לְצֹרֶךְ בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: יִשְׂבְּעוּ עֲצֵי ה' אַרְזֵי לְבָנוֹן, וְאֵין לְבָנוֹן אֶלָּא בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, הֵאיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (דברים ג, כה): הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנוֹן. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רַבִּי יוֹנָתָן אָמַר עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מִינֵי אֲרָזִים הֵם, וְאֵין לְךָ מְשֻׁבָּחִים מִכֻּלָּם אֶלָּא שִׁבְעָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה מא, יט): אֶתֵּן בַּמִּדְבָּר אֶרֶז שִׁטָּה וגו'. רַבִּי אַחָא אָמַר ג' בְּרוֹשׁ, בְּרָתָא. תִּדְהָר, אַדְּרָא. תְּאַשּׁוּר, פַּקְסִינוֹן. וְלָמָּה קוֹרֵא אוֹתוֹ תְאַשּׁוּר, שֶׁהוּא מְאֻשָּׁר מִכֻּלָּן. הוֹסִיפוּ עֲלֵיהֶן עוֹד שְׁלשָׁה, אַלּוֹנִים, אַרְמוֹנִים, אַלְמֻגִּים. אַלּוֹנִים, בַּלּוּטִין. אַרְמוֹנִים, דִּלְבּוֹן. אַלְמֻגִּים, אַלְוָם.