פרק ט · אות ט
ט אָמַר רַבִּי זְעֵירָא, הִנֵּה טוֹב מְאֹד, זוֹ גַּן עֵדֶן. וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד, זוֹ גֵּיהִנֹּם. וְכִי גֵּיהִנֹּם טוֹב מְאֹד, אֶתְמְהָא. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ פַּרְדֵּס וְהִכְנִיס לְתוֹכוֹ פּוֹעֲלִים, וּבָנָה אוֹצָר עַל פִּתְחוֹ, אָמַר כָּל מִי שֶׁהוּא מִתְכַּשֵּׁר בִּמְלֶאכֶת הַפַּרְדֵּס יִכָּנֵס לְאוֹצָרוֹ, וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּשֵּׁר בִּמְלֶאכֶת הַפַּרְדֵּס אַל יִכָּנֵס לְאוֹצָרוֹ. כָּךְ כָּל מִי שֶׁהוּא מְסַגֵּל בְּמִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים הֲרֵי גַּן. עֵדֶן, וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ מְסַגֵּל בְּמִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים הֲרֵי גֵּיהִנֹּם.