פרק ו · אות ז
ז אָמַר רַבִּי לֵוִי שְׁלשָׁה דְּבָרִים קוֹלָן הוֹלֵךְ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, וְהַבְּרִיּוֹת בֵּינְתַיִם וְאֵינָם מַרְגִּישִׁים, וְאֵלּוּ הֵן: הַיּוֹם, וְהַגְּשָׁמִים, וְהַנֶּפֶשׁ בְּשָׁעָה שֶׁהִיא יוֹצֵאת מִן הַגּוּף. הַיּוֹם מִנַּיִן, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אַתְּ סָבוּר שֶׁהוּא שָׁף בָּרָקִיעַ, וְאֵינוֹ אֶלָּא כַּמַּסָּר הַזֶּה שֶׁהוּא נוֹסֵר בָּעֵץ. הַגְּשָׁמִים מִנַּיִן, אָמַר רַבִּי לֵוִי (תהלים מב, ח): תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא לְקוֹל וגו'. וְהַנֶּפֶשׁ בְּשָׁעָה שֶׁהִיא יוֹצֵאת מִן הַגּוּף מִנַיִּן, דְּרַבִּי שְׁמוּאֵל אֲחוּי דְּרַבִּי פִּינְחָס בֶּן רַבִּי חָמָא, הֲוֵי דָּמִיךְ בְּצִפּוֹרִי, וְהַוְיָן חַבְרַיָּה יְתִיבִין גַּבֵּיהּ, אֲתַת מִלְּתָא וְשָׁרְיָן גָּחֲכִין, אֲמַר לְהוֹן כַּמָּה נַפְשֵׁיהּ דַּאֲחוּהָ דְּהַהוּא גַּבְרָא מְקַצְּצָא אֲרָזִין וּמְקַצְּצָא אִילָנוֹת, וְאַתּוּן יָתְבִין גָּחֲכוּן וְלָא יָדְעִין.