חלק - א · נב. כחו של חיוך
רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל דָּרְשׁוּ עַל הַפָּסוּק (בראשית מט, יב) "וּלְבֶן שִׁנַּיִם מֵחָלָב" - טוֹב הַמַּלְבִּין שִׁנַּיִם לַחֲבֵרוֹ יוֹתֵר מִמַּשְׁקֵהוּ חָלָב (כתובות קיא:), לֵאמֹר - הַחִיּוּךְ הַמְעוֹדֵד, כֹּחוֹ גָדוֹל יוֹתֵר מִסַּעַד חָמְרִי.
חִיּוּךְ לְבָבִי וּמִלָּה טוֹבָה הֵם הַנִּדְרָשִׁים מֵאִתָּנוּ בְּכָל עֵת. וְאִם תֹּאמַר, הֲרֵי אָדָם נָתוּן לְמַצְּבֵי רוּחַ, וְגַם יֵשׁ לִפְעָמִים סִבּוֹת מֻצְדָּקוֹת לָעִצָּבוֹן, אִם גַּשְׁמִיּוֹת וְאִם רוּחָנִיּוֹת, וְאֵיךְ אֶפְשָׁר לְצַוּוֹת לָאָדָם: אַף פַּעַם אַל יִהְיֶה עֶצֶב בְּבֵיתְךָ! הַתְּשׁוּבָה הִיא, שֶׁבְּכָל מַצָּב אָנוּ צְרִיכִים לְהִשְׁתַּדֵּל לְמַלֵּא חוֹבָתֵנוּ בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ וּבֵין בַּעַל לְאִשְׁתּוֹ.