חלק - א · מב. גדרי עון השנאה
אוֹמֵר הָ"אוֹר הַחַיִּים" הַקָּדוֹשׁ: יְכַוֵּן לְהוֹדִיעַ שִׁעוּר הַשִּׂנְאָה אֲשֶׁר ה' מְצַוֶּה עָלֶיהָ, שֶׁלֹּא יֹאמַר אָדָם שֶׁאֵינוֹ קָרוּי שִׂנְאָה אֶלָּא שִׂנְאָה גְּמוּרָה - לְבַקֵּשׁ רָעָתוֹ וְלַחְפֹּץ בְּכִלְיוֹנוֹ, אֲבָל הַרְחָקָה בַּלֵּב אֵינָהּ קְרוּיָה שִׂנְאָה.
לָזֶה נִתְחַכֵּם הַכָּתוּב לִסְמֹךְ "לֹא תִשְׂנָא" עִם תֵּבַת "אָחִיךָ", לוֹמַר, כִּי הַשְׁעָרַת הַשִּׂנְאָה אֲשֶׁר יְצַוֶּה ה' עָלֶיהָ, הִיא הַנִּרְגֶּשֶׁת בְּעֵרֶךְ אָח, וְשִׁעוּר זֶה - כֹּל שֶׁיַּרְחִיקֵהוּ מִלִּבּוֹ קְצָת, הִנֵּה הוּא יוֹרֵד מִמַּדְרֵגַת אָח, וַהֲרֵי הוּא עוֹבֵר מִשּׁוּם "לֹא תִשְׂנָא".
אִיתָא בַּגְּמָרָא (סנהדרין כז:), דְּמִי שֶׁלֹּא דִּבֵּר עִם חֲבֵרוֹ מֵחֲמַת אֵיבָה ג' יָמִים נִקְרָא שׂוֹנֵא, וּפָסוּל לָדוּן לוֹ דִּין, בֵּין לְרַבָּנָן וּבֵין לְרַבִּי יְהוּדָה, עַיֵּן שָׁם.
וְהִנֵּה מָצוּי מְאֹד בֵּין אֲנָשִׁים, שֶׁלִּפְעָמִים, בִּשְׁבִיל סִכְסוּךְ דָּבָר קָטָן שֶׁהָיָה בֵּינֵיהֶם, יֵשׁ לָהֶם תַּרְעֹמֶת זֶה עַל זֶה, אַף שֶׁשִּׂנְאָה גְּמוּרָה אֵינָה נִרְאֵית בֵּינֵיהֶם, אַךְ מִכָּל מָקוֹם, אֵינָם רוֹצִים לְהִפָּגֵשׁ יַחַד, וּבִלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם נִקְרָא עִנְיָן זֶה, שֶׁאֵינוֹ שָׁוֶה עִמּוֹ.
אֲבָל בֶּאֱמֶת, הֲרֵי חֲזִינָן מִגְּמָרָא הַנִּזְכֶּרֶת לְעֵיל, שֶׁבְּעִנְיָן כָּזֶה נִקְרָא שׂוֹנֵא, וְעוֹבֵר עַל לָאו דְּ"לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ". וְעַל כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם שֶׁיִּתְבּוֹנֵן בְּדָבָר זֶה, שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁבִּשְׁבִיל דָּבָר קָטָן יִכָּשֵׁל הָאָדָם בֶּעָוֹן הֶחָמוּר הַזֶּה, שֶׁהוּא נוֹרָא לִמְאֹד. (אהבת ישראל, חפץ חיים)