בקע לגולגולת (שס)· רבי אליהו אלמאליח
מסכת שבת דף לד:
(שם ע"ב) ת"ר בין השמשות ספק מן היום ומן הלילה ספק כולה מן היום ספק כולה מן הלילה מטילין אותו לחומר שני ימים ואיזהו בה"ש משתשקע החמה כל זמן שפני מזרח מאדימין יום הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון בה"ש הכסיף העליון והשוה לתחתון זהו לילה דברי ר' יהודה ר' נחמיה אומר כדי שיהלך אדם משתשקע החמה חצי מיל ר' יוסי אומר בה"ש כהרף עין זה נכנס וזה יוצא וא"א לעמוד עליו. אמר מר מטילין אותו לחומר ב' ימים למאי הלכתא אמר רב הונא בריה דרב יהושע לענין טומאה כדתנן ראה ב' ימים בה"ש ספק לטומאה ולקרבן ראה יום אחד בה"ש ספק לטומאה הא גופא קשיא אמרת איזהו בה"ש משתשקע החמה כל זמן שפני מזרח מאדימין הא הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון לילה הוא והדר תני הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון בה"ש אמר רבה אמר רב יהודה אמר שמואל כרוך ותני איזהו בה"ש משתשקע החמה כל זמן שפני מזרח מאדימין והכסיף התחתון ולא הכסיף העליון נמי בה"ש הכסיף העליון והשוה לתחתון לילה ורב יוסף אר"י אמר שמואל הכי קתני משתשקע החמה כל זמן שפני מזרח מאדימין יום הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון בה"ש הכסיף העליון והשוה לתחתון לילה ואזדו לטעמייהו וכו' עכ"ל הש"ס. ופירש"י וז"ל ספק לטומאה ולקרבן. ספק טמא ספק טהור ספק חייב קרבן עם הטומאה ספק אינו חייב קרבן אבל טמא שבעה דזב בעל שתי ראיות או ב' ימים כל תורת טומאת זבין עליו ושלישית מביאתו לידי קרבן וזה שראה ב' בה"ש ספק יום אחד הוא וטמא בשני ראיות או שני ימים רצופין וטמא נמי בתורת ימים ספק ב' ימים שאין רצופין הן וטהור מטומאת ז' אלא כבעל קרי בעלמא דלאו שתי ראיות ביום אחד איכא ולא ב' ימים רצופין איכא ספק שהן שלשה ימים רצופין דזב גמור הוא אף לקרבן כיצד שמא בה"ש הראשון כולו מן היום ובה"ש השני כולו מן הלילה ונמצא יום אחד הפסק בינתים וטהור או שניהם מן היום דהוו להו ב' ימים רצופין וכן אם שניהם מן הלילה הוו להו נמי ב' ימים רצופין או שמא אם הראשון מן הלילה והשני מן היום הוו להו נמי שתי ראיות ביום אחד וטמא ז' בכל אלו ואין כאן קרבן או שמא שתיהן הראיות היו מקצתן ביום ומקצתן בלילה ויש כאן שלשה ימים רצופין וכן אם הראשונה מקצתה ביום ומקצתה בלילה והשניה כולה מן הלילה או הראשונה כולה מן היום והשניה מקצתה ביום ומקצתה בלילה הוו להו ג' ימים רצופין וטעון קרבן הילכך ספק אף לקרבן ומביא חטאת העוף הבאה על הספק ואין נאכלת דשמא לאו בר קרבן הוא ומליקת חולין נבלה. ראה אחת בה"ש ספק לטומאה שמא מקצתה ביום ומקצתה בלילה והיינו חומר ב' ימים וטמא שבעה או שמא כולה או מן היום או מן הלילה ואין כאן אלא אחת. עכ"ל רש"י ז"ל:
והנה מ"ש רש"י ז"ל כיצד שמא בה"ש הראשון כולו מן היום ובה"ש השני כולו מן הלילה ונמצא יום אחד וכו'. וכן מ"ש או שמא אם הראשון מן הלילה והשני מן היום הוו להו נמי שתי ראיות ביום אחד וטמא שבעה וכו'. אין כוונת רש"י ח"ו לומר שיש להסתפק שבה"ש של יום שבת יהיה נחשב יום ובה"ש של יום אחד בשבת יהי' נחשב לילה שזה הוא דבר שאין השכל מקבלו שיהיה חילוק בין הימים שבה"ש של יום זה הוא יום ובה"ש של יום אחר יהיה לילה וטעות כזה לא יטעו בו אפילו התינוקות וכ"ש רש"י ז"ל ועוד דאי הכי גם מ"ש רש"י ז"ל וכן אם הראשונה מקצתה ביום ומקצתה בלילה והשניה כולה מן הלילה או הראשונה כולה מן היום וכו' עד"ז סובב הולך שיש להסתפק שבה"ש של יום שבת מחציתו יום ומחציתו לילה ובה"ש של יום אחד בשבת יהיה כולו לילה או בהפך שכל זה נראה כחוכא ואטלולה ח"ו. אלא האמת יורה דרכו שמ"ש רש"י ז"ל כיצד שמא בה"ש הראשון כולו מן היום ובה"ש השני כולו מן הלילה לא קאי על בה"ש אלא קאי על הראיה (אלא שלא דקדק בלשונו) ור"ל שלא ראה כל בה"ש (דאי הכי תקשי ליה מה שהקשו התוס' על פירוש רשב"ם מההיא דפרק ד' מיתות ראה אחת מרובה וכו') אלא שעה מועטת בבה"ש של יום סבת ושעה מועטת בבה"ש של יום אחד בשבת ויש להסתפק בראיה ראשונה של יום שבת שהיתה כולה ביום שאותה שעה מועטת שראה בה היה עדין יום והשעה מועטת שראה בה ביום אחד בשבת בה"ש כבר נכנס הלילה של יום שני או שניהם היו מן היום או שניהם היו מן הלילה ומ"ש שמא בה"ש הראשון כולו מן היום ר"ל הראיה שראה בבה"ש הראשון היתה כולה ביום וכו' ויתפרשו היטב דברי רש"י ז"ל בסגנון זה מתחלתם ועד סופם ואין בהם נפתל ועקש זולת שלא דקדק כל כך בתחלת דבריו וסמך על המבין. ופירוש זה שפירשתי דברי רש"י ז"ל הוא הוא הפירוש ר"ת ז"ל שהביאו התוס' ז"ל. וזאת חובתנו וכך יפה לנו להליץ בעד רש"י ז"ל דלא לשווייה טועה ח"ו בטעות כזה שאינו טעות באיזה דין או איזה סברא שזה יכול להיות שאפילו הגאונים הר ראשונים ימצא טעות בדבריהם כי שגיאות מי יבין ולא היו מלאכים ממש אבל שיטעה טעות כזה שהוא במלי דעלמא שיהיה בה"ש של יום זה יום ובה"ש של היום שאחריו לילה זה לא יאמן כי יסופר שיטעה בו שום נברא בעולם וכ"ש רש"י ז"ל דכל רז לא אניס ליה אלא ודאי שאמתות כוונת רש"י ז"ל הוא כדכתיבנא. אבל רבותינו בעלי התוס' ז"ל לבבם לא כן ידמה והבינו דברי רש"י ז"ל כפשטם שמ"ש רש"י ז"ל שמא בה"ש הראשון כולו מן היום וכו' הוא כפשטם לגמרי וז"ל התוס' ז"ל ספק לטומאה ולקרבן. פירש בקונט' דשמא בה"ש ראשון כולו מן היום ושני, כולו מן הלילה ול"נ דאין ראשון כולו מן היום שני נמי כולו מן היום ותו דאמר לקמן בשמעתין העושה מלאכה בשני בה"ש חייב חטאת ממ"נ ולפי' הקונ' הא איכא למימר שמא בה"ש דע"ש כולו יום ומוצאי שבת כולו לילה ולא יתחייב חטאת אלא אשם ומפרש רשב"ם ספק לטומאה ולקרבן שראה בה"ש במוצאי שבת ובה"ש דמוצאי יום שני דשמא בה"ש שניהם כולו חן היום או כולו מן הלילה ומפסיק יום א' בנתיים ואין כאן טומאה או שמא חציו מן היום וחציו מן הלילה והוי רצופין וטמא טומאת ז' ומתחייב קרבן וקשה לפירושו חדא דשני ימים בה"ש משמע רצופין ועוד דלפי זה לא משכחת טומאת ז' בלא קרבן ולישנא משמע ספק טומאה לחוד ולקרבן לחוד ועוד קשה לר"י דאם מיירי כשראה כל בה"ש כמו העושה מלאכה שני בה"ש כדמפרש רשב"ם א"כ בראייה אחת חיב קרבן דהא בכ"ש הוי לכל הפחות חצי מיל דהוי אלף אמה דשיעור מיל הוי אלפים אמה כדפי' רש"י בפ' שני שעירי ואמר בפ' ד' מיתות ראה אחת מרובה כשלש שהיא כמגדיון לשילה שהם שני טבילות ושני סיפיגין הרי זה זב גמור ובתוספתא בריש מסכת זבין משמע היינו שיעור ק' אמה לכך מפרש ר"ת דמיירי שלא ראה כל בה"ש אלא שעה א' מועטת דבה"ש זה ושעה אחרת בבה"ש אחר ובכל שהוא שבין השמשות יש להסתפק שמא כולו מן היום או כולו מן הלילה או חציו יום וחציו לילה והשתא א"ש דספק לטומאה דשמא הראשון כולו מן היום והשני כולו מן הלילה ומפסיק יום בנתיים או שמא תרוויהו יום או תרוויהו לילה ואיכא ב' ימים רצופין וספק לקרבן שמא הראשון מן היום ומן הלילה והשני לילה או הראשון יום והשני חציו יום וחציו לילה ואיכא ג' רצופין וההיא דהעושה מלאכה וכו' עכ"ל התוס'. הרי דהתוס' ז"ל הבינו דברי רש"י ז"ל כפשטם ככתבם וכלשונם. ואנא זעירא קיוהה קא חזינא הכא ותמיהא רבתי על התוס' ז"ל איך עלה במחשבתם אפילו במחשבה בעלמא לחשוב כזאת וליחס טעות כזה למאור הגולה רש"י ז"ל ולא עוד אלא שהקשו עליו מההיא דהעושה מלאכה בשני בה"ש וכו' וכתבו ולפי' הקו' הא איכא למי' שמא בה"ש דע"ש כולו יום וכו' כאלו דאי לאו האי קושייא היה קיום והעמדה לסברא זו ויכול להיות שבה"ש של יום זה יהיה כולו יום ובה"ש של היום שאחריו יהיה כולו לילה והלא דבר זה הוא נמנע והוא נגד הטבע כמוחש. ועוד וכי קושיא זו נעלמה מעיני רש"י ז"ל והלא בההיא דעשה מלאכה בשני בה"ש פירש"י ז"ל ממ"נ אי ליליא הוא חייב על של ערב שבת ושל מוצאי שבת אינו כלום ואי יממא הוא חייב על מוצאי שבת ואין של ע"ש כלום וכגון דעבד ליה כל בה"ש דליכא לספוקי להאי בתחלתו ולהאי בסופו עכ"ל. ואי כדברי התוס' בהבנת דברי רש"י מה הועיל רש"י במאי דכתב וכגון דעבד ליה כל בה"ש דסוף סוף איכא לספוקי שמא בה"ש של ע"ש היה יום ושל מוצאי שבת היה לילה ולא יתחייב אלא אשם תלוי אלא ודאי דזהו דבר נמנע וליכא לספוקי ביה בשום אופן ולפי הבנת התוס' בדברי רש"י היה להם להקשות עליו קושיית הסתירה שדברי רש"י סתרי אהדדי מכאן לשם כמובן אלא מחוורתא כדכתיבנא שאין כוונת רש"י כאן לומר שיש להסתפק שמא בה"ש של יום זה הוא יום ובה"ש של היום שאחריו הוא לילה או בהפך אלא מ"ש דשמא בה"ש ראשון כולו מן היום יכו' על זמן הראיה שהוא שהראיה בשעה מועטת בבה"ש ראשון וכו' וכמש"ל והוא פירוש ר"ת בעצמו ואתה תחזה כי דברי רש"י ודברי ר"ת במאזנים ישאו יחד ולשון נופל על לשון אלא שרש"י ז"ל סתם בתחלת דבריו וסמך על המבין וכמש"ל ויכילנא למימר שהתוס' ז"ל הניחו לי מקום להתגדר בו ותל"מ:
אמר רבב"ח א"ר יוחנן הלכה כר' יאודה לענין שבת והלכה כר' יוסי לענין תרומה בשלמא הלכה כר' יהודה לענין שבת לחומרא אבל לענין תרומה מאי היא אילימא לטבילה ספקא הוא אלא לאכילת תרומה דלא אכלי כהנים תרומה עד דשלים בה"ש דר' יוסי עכ"ל הש"ס (דף ל"ה ע"ב) ופירש רש"י ז"ל וז"ל בשלמא הלכה כר' יהודה לענין שבת לחומרא כלומר מדקאמר ר"י הלכה כר"י להכי והלכה כר"י להכי ש"מ מספקא ליה הילכך על כרחיך לחומרא בעי למיזל ובשלמא כי אמר הלכה כר"י לענין שבת איכא למימר לחומרא אמרה ובע"ש אמר שאם עשה בו מלאכה מביא אשם תלוי אבל במוצאי שבת לא עבדינן כוותיה למימרא דבה"ש דידיה ליליא הוא. אילימא לטבילה. דס"ל דכהנים טובלים בדר' יהודה כדקאמר ר' יוסי והא לר' יוחנן דר' יהודה ספקא הוא מדלענין שבת קאי כוותיה לחומרא. אלא לאכילה. וכולה מלתא דר' יוחנן לחומרא דלא תימא כי שלים בה"ש דר' יהודה ליליא הוא וניכול וממילא נמי לענין מוצאי שבת לא אמרינן כר' יהודה דנימא דר' יוסי ליליא הוא ושרי. עכ"ל רש"י ז"ל. דברי רש"י הללו תמוהים בעיני הרבה מ"ש לחומרא אמרה ובע"ש אמר שאם עשה בו מלאכה מביא אשם תלוי דמי הכריחו לרש"י לומר שהחומרא הוא לענין שמביא אשם תלוי ולא פירש בפשיטות שהחומרא היא שאסור לעשות בו מלאכה שהוא לר' יהודה ספק יום ספק לילה ולר' יוסי בה"ש דר' יהודה הוא יום גמור ומותר לעשות בו מלאכה לכתחלה ולמה הלך לדרך רחוק לענין אשם תלוי ולא עוד אלא שמה שפירש דהחומרא היא לענין שמביא אשם תלוי הוא מלתא דתמיה טובא כיון שר' יוחנן הוא מסופק אם הלכה כר' יהודה או כר' יוסי ולכך הולך לחומרא בע"ש כר' יהודה היאך יביא אשם תלוי אם עשה מלאכה בבה"ש דר' יהודה דהא לצד שנאמר שהלכה כר' יוסי שבה"ש של ר' יהודה הוא יום גמור ומותר לעשות בו מלאכה לכתחלה היאך יביא אשם תלוי על שעשה בו מלאכה דהוי מביא חולין לעזרה. ועוד שזה הוא הלכתא למשיחא ואדם זה שעשה מלאכה בבה"ש דר' יהודה מה שיש לעשות הוא שיכתוב על פנקסו שעשה בו מלאכה ולכשיבנה בית המקדש יתבררו הספקות ואם יתברר שבה"ש של ר' יהודה הוא יום גמור כר' יוסי פטור מכלום ואם יתברר שהוא לילה יביא חטאת לא אשם תלוי. ולדידי אנא זעירא קושיא זו על רש"י היא קושיא גדולה וצע"ג לישבה. ומ"ש אבל במוצא שבתו לא עבדינן כוותיה למימרא דבה"ש דידיה ליליא הוא מ"ש דבה"ש דידיה נ"ל שהוא ט"ס וצ"ל למימרא דבה"ש דר' יוסי ליליא הוא או פירוש דבה"ש דידיה ר"ל אחר דשלים בה"ש דידיה ודו"ק:
תוספות הקשה הר"ר פורת דבשבת גופיה הוה מצי למנקט הלכה כר' יהודה בע"ש וכר' יוסי במוצאי שבת וכן לענין תרומה הו"מ למימר הלכה כר' יהודה לענין טבילה וכר' יוסי לענין אכילה ונראה לר"י דניחא ליה לאשמועינן רבותא דאפילו בשבת דחמיר מקיל ר' יוסי ושרי לעשות מלאכה בבה"ש דר' יהודה ואפילו בתרומה דקיל משבת או בתרומה דרבנן מחמיר ר' יוסי דלא אכלי כהנים עד דשלים בה"ש דידיה עכ"ל. וכתב מהרש"א וז"ל דקשה וכו' לאשמועינן רבותא עכ"ל וה"ה דהוה מצי למנקט בהיפך לרבותא דר' יהודה דאפילו בשבת דחמיר מקיל ר' יהודה במ"ש ואפילו בתרומה דקיל מחמיר ר' יהודה. לענין טבילה ולא טביל בבה"ש דר"י וק"ל עכ"ל מהרש"א ז"ל:
וראיתי בספר אחד הנק' לוית חן ואור יקרות והוא חיבור על סדר הפרשיות ודרכו בקדש להביא איזה סוגיא מעין הפרשה ולפלפל בה כיד ה' הטובה עליו ובסדר יתרו כ' על דברי מהרש"א הנז' וז"ל. אציגה נא כאן דבור תוספות מענין שבת שכוונתי ת"ל אמת לאמתו והוא היה נעלם מעין הבדולח מהרש"א ז"ל בפרק במה מדליקין דף ל"ה ע"ב בתוס' ד"ה הקשה הר"ר פורת כו' כתב מהרש"א וה"ה דהוה מצי למנקט בהפך כו' עכ"ל מהרש"א ולא דק בזה דלפי שטתו דסבר כמו שיש קולא לר' יוסי בע"ש שמאחר הכנסת שבת כן יש קולא לר' יהודה במוצאי שבת שמקדים יציאתו ואין דעתי נוחה בזה דא"כ לא שייך קולא וחומרא לשום א' מהם דהא לפי דעתו זמן שבת שוה לשניהם אלא שמחולקים בזמן שבת אימתי מתחיל ואימתי גומר שזה מקדים הכנסתו ויציאתו וזה מאחר הכנסתו ויציאתו וא"כ מאי קולא וחומרא איכא ביניהם כיון דשיעור שבת שווה לשניהם אלא שזה מקדים זמן של שבת וזה מאחר אבל נ"ל פשוט דהא דר' יהודה מחמיר בשבת מר' יוסי הוא בזה דלר' יוסי זמן בה"ש רק כהרף עין נמצא זמן איסור שבת אינו רק מעת, לעת והרף עין של בה"ש אבל ר' יהודה מאריך יותר זמן איסור שבת דלדידיה בה"ש הוא כל זמן שהכסיף התחתון ולא הכסיף העליון דפליגי בזה בדף שלפני זה חד אמר שהוא שיעור ג' רבעי מיל וחד אמר שהוא תרי תלתי מיל נמצא זמן איסור שבת הוא מעת לעת ובה"ש שהוא או ג' רבעי מיל או תרי תלתי מיל הרי ר' יהודה מאריך זמן איסור שבת יותר מר' יוסי לזה ודאי לענין שבת ר' יהודה לחומרא ור' יוסי לקולא וא"כ אי אפשר לומר לענין שבת להיפך אליבא דר' יהודה כי אם לאשמועינן לר' יוסי דאף דשבת הוא חמור מקיל ר' יוסי ומקצר זמן איסור שבת ואמר דבה"ש אינו רק כהרף עין ולא סבר כר' יוסי דבה"ש הוא שיעור גדול כן הוא ברור פשט התוספות וסרה מהם קושיית מהרש"א. עכ"ל הספר הנז'. ועיינתי בדברים הללו ויגעתי הרבה להבין דבריו ולא מצאתי בהם שום הבנה דאפילו נימא כדבריו דר' יוסי מקצר זמן השבת ור' יהודה מאריך אותו סוגיא דשמעתא הכי רהטא דר' יהודה לענין שבת יש לו קולא במוצאי שבת וסגנון הדברים כך הוא דר' יהודה מחמיר בע"ש ומקיל במוצאי שבת מחמיר בע"ש שעושה בו בה"ש ארוך ד"מ חצי שעה קודם צ"ה ואותו בה"ש לסברת ר' יהודה אסור לעשות בו מלאכה לפי שהוא ספק יום ספק לילה ואם עשה בו מלאכה חייב אשם תלוי (אם היה בהמ"ק בנוי) ומחמיר ג"כ בבה"ש דר' יוסי שהוא כהרף עין שהוא ד"מ חצי רגע ובה"ש דר' יוסי הוא בתר דשלים בה"ש דר' יהודה ור' יהודה ס"ל דאותו בה"ש דר' יוסי ס"ל לדידיה שהוא ודאי לילה ואם עשה בו מלאכה חייב חטאת קבועה. ומקיל ר' יהודה במוצאי שבת בבה"ש שלו שהוא חצי שעה ד"מ קודם צ"ה שאין חייב עליו כי אם אשם תלוי ולא חטאת מפני שהוא ס' יום ס' לילה ומקיל ג"ך בבה"ש דר' יוסי ור' יהודה ס"ל דבה"ש דר' יוסי הוא ודאי לילה ומותר לעשות מלאכה לכתחלה. הרי לך דר' יהודה מחמיר בע"ש ומקיל במוצאו. ור' יוסי הוא בהפך מקיל בע"ש ומחמיר במוצאו מקיל בערב שבת דס"ל דבה"ש דר' יהודה הוא יום גמור ומותר לעשות בו מלאכה לכתחלה ומקיל ג"ך בבה"ש דידיה דהוא בתר דשלים דר' יהודה וס"ל דהוא ספק יום ס' לילה ואינו חייב חטאת אלא אשם תלוי. ומחמיר במוצאי שבת דס"ל דבה"ש דר' יהודה הוא יום גמור ואם עשה בו מלאכה חייב חטאת ומחמיר ג"ך בבה"ש דידיה דהוא בתר דשלים דר' יהודה וס"ל שהוא ס' יום ס' לילה ואם עשה בו מלאכה חייב אשם תלוי. ולענין תרומה מחמיר ר' יהודה לענין טבילה ומקיל לענין אכילת תרומה מחמיר לענין טבילה בבה"ש דידיה שהוא ד"מ חצי שעה קודם צ"ה וס"ל דאינו יכול לטבול בו מפני שהוא ס' יום ס' לילה וטבילה ביום בעינן ומקיל באכילת תרומה בבה"ש דר' יוסי דהוא בתר דשלים דר' יהודה וס"ל דיכול לאכול בו תרומה מפני שהוא ודאי לילה ור' יוסי הוא להפך מקיל בטבילה ומחמיר באכילה מקיל בטבילה דס"ל דיכול לטבול בבה"ש דר' יהודה דלדידיה הוא יום גמור ומחמיר באכילה דס"ל דאינו יכול לאכול תרומה בבה"ש דידיה (דר' יוסי) משום דלדידיה הוא ס' יום ס' לילה. והר"ר פורת הקשה דר' יוחנן הוה מצי למנקט כולה מלתא בשבת ולימא הלכה כר' יהודה בע"ש דבה"ש שלו אסור לעשות בו מלאכה לאפוקי ר' יוסי דס"ל דבה"ש דר' יהודה הוא יום גמור והלכה כר' יוסי במוצאי שבת דבה"ש של ר' יוסי אסור לעשות בו מלאכה לאפוקי ר' יהודה דס"ל שהוא לילה גמור וכן לענין תרומה וכו' ותירצו התוס' דר' יוחנן ניחא ליה לאשמועינן רבותא דאפילו בשבת דחמיר מקיל ר' יוסי ושרי לעשות מלאכה בבה"ש דר' יהודה דס"ל דהוא יום גמור ואפילו בתרומה דקיל מחמיר ר' יוסי שאינו יכול לאכול תרומה בבה"ש דידיה לפי שהוא ס' יום ס' לילה לאפוקי דר' יהודה דס"ל דבה"ש דר' יוסי הוא ודאי לילה והרב מהרש"א ז"ל כתב דהתוס' הו"מ למימר דר' יוחנן נקיט מלתיה בסגנון זה ולא נקט כולה מלתא בשבת או כולה מלתא בתרומה לאשמועינן רבותא לר' יהודה דאפילו בשבת דחמיר מקיל ר' יהודה וס"ל דמותר לעשות מלאכה לכתחלה בבה"ש דר' יוסי לפי דלדידיה הוא ודאי לילה ואפילו בתרומה דקיל מחמיר ר' יהודה לענין טבילה דלא מצי טביל בבה"ש דר' יהודה לפי דלדידיה הוא ס' יום ס' לילה לאפוקי ר' יוסי דס"ל דבה"ש דר' יהודה הוא ודאי יום ומצי טביל. וא"כ אחר האמת והצדק הזה מה נשאר להרב בעל ספר לוית חן ואור יקרות להתלונן על הרב מהרש"א ז"ל ולומר שהוא נתכוון בדברי התוס' אמת לאמתו ושנעלם מהרב מהרש"א כוונתם והלא הדברים הם פשוטים לכל מי שיעיין בסוגייא הנז', והדברים בעצמם שכתב הרב הנז' לכאורה הם מגומגמים דמהו זה שכתב שר' יהודה מאריך זמן השבת יותר מר' יוסי שהרי מה שהאריך אותו בע"ש קצר אותו במוצאי שבת וחשיב בה"ש דידיה ס' יום ס' לילה ואלו ר' יוסי חשיב ליה יום ודאי הרי שבמוצאי שבת ר' יהודה מקצר ור' יוסי מאריך ואף אי יהיבנא ליה דיליה מה ענין זה לדברי מהרש"א מי לא מודית לי שגם ר' יהודה הוא מקיל במוצאי שבת וס"ל שמותר לעשות מלאכה בבה"ש של ר' יוסי לפי דלדידיה הוא ודאי לילה. סוף דבר שדברי הרב הנז' שגבו ממני ולא יכולתי להולמם:
תוס' ד"ה ור' יוסי. וז"ל ור' יוסי אומר בה"ש כהרף עין. פירש רשב"א דאין להסתפק בו אלא כשהוא כהרף עין ולא בזמן גדול כמו שמסתפק בו ת"ק אבל אין לפרש ר' יוסי אין מסתפק בבה"ש כלל והכי קאמר כהרף עין אני מכיר ובקי בו מתי זה נכנס וזה יוצא ויודע אני מתי הוא יום ומתי הוא לילה דהא בתוספתא דמס' זבים בפ"ק קתני וכן היה ר' יוסי אימר ראה אחת בה"ש ואחת ודאי ספק לטומאה ולקרבן פירוש שראה במוצאי שבת בה"ש וביום שני ראה ביום ס' לטומאה דשמא בה"ש כולו מן היום והוי יום מפסיק וטהור או שמא כולו מן הלילה והוו שני ימים רצופים וטמא ושמא מן היום ומן הלילה ואיכא ג' ימים רצופין וחייב קרבן אלמא דר' יוסי נמי מספקא ליה בההוא כהרף עין. עכ"ל התוס':
נראה לי איש צעיר דבלאו ראיית התוס' מההיא דתוספתא דמס' זבים סוגייא דשמעתא דהכא במס' שבת הכי רהטא דגם ר' יוסי אית ליה שיש זמן ביום שהוא ספק יום ספק לילה ומשנתינו תוכיח דקתני ספק חשכה ספק אינה חשכה אין מעשרין את הודאי ואין מטבילין את הכלים ואין מדליקין את הנרות אבל מעשרין את הדמאי ומערבין וטומנין את החמין ומשנה זו היא שנויה אליבא דכ"ע ולא מצינו מי שיחלוק עליה ואי אמרת דר' יוסי לית ליה דאית זמן ביום שיש להסתפק בו אם הוא יום או לילה היכי מתוקמה האי מתניתין אליביה דלית ליה כלל שיש בעולם זמן שהוא ספק חשכה ספק אינה חשכה ולדידיה אם כך היא סברתו כל הדינים הללו שנשנו במשנה זו הם בטלים מאליהם כיון דהוא ס"ל דליכא ספק חשכה ספק אינה חשכה בעולם אלא ודאי יום וודאי לילה וא"כ אין חילוק לדידיה בין מעשר ודאי וטבילת כלים והדלקת הנרות למעשר דמאי ועירובין והטמנת חמין אלא כל אפייא שוין ובחציו הראשון של הרף עין שהוא ודאי יום מותר לעשות כל אותם הדברים ובחציו השני שהוא ודאי לילה אסור לעשות כלום. ועוד דדברי הברייתא כן מוכיחין שכל התנאים ס"ל שיש זמן ביום שהוא ספק יום ספק לילה דקתני הברייתא ת"ר בה"ש ספק מן היום ס' מן הלילה וכו' ועלה קתני ואיזהו בה"ש כלומר איזהו בה"ש שאמרנו שהוא ס' יום ס' לילה ות"ק פירש שבה"ש הוא משתשקע החמה כל זמן וכו' ור' נחמיה פירש שבה"ש הוא כדי שיהלך אדם חצי מיל ור' יוסי פירש שבה"ש הוא כהרף עין זה נכנס וזה יוצא ואי אפשר לעמוד עליו הרי לפניך שגם ר' יוסי ס"ל שיש בה"ש בעולם שהוא ספק יום ספק לילה ספק מן היום ומן הלילה ושיעורו הוא כהרף עין ואותו הרף עין יש בו השלשה ספקות שאמרה הברייתא ס' מן היום ומן הלילה ספק כולה מן היום ספק כולה מן הלילה א"כ סוגייא זו מוכחת שגם ר' יוסי ס"ל שיש זמן ביום שהוא ס' יום ס' לילה ס' מן היום ומן הלילה ולא הוו צריכים התוס' להביא מההיא דמס' זבים. הן אמת דמשנתינו דשלשה דברים צריך אדם וכו' אפילו אחר האמת שר' יוסי אית ליה שיש זמן ביום שהוא ס' יום וכו' והוא נקרא בה"ש משנה זו אליביה לכאורה היא קשה כיון דר' יוסי ס"ל דזמן בה"ש הוא כהרף עין דוקא וא"א לעמוד עליו א"כ מהו זה דקאמר המשנה שבה"ש אין מעשרין את הודאי וכו' אבל מעשרין את הדמאי וכו' דעד שיניף ידו לעשות המעשר ולהטביל הכלים ולהטמין את החמין וכו' יעבור ההרף עין והנה איננו ונמצא שלא עשה כלום אבל כד דייקינן לאו קושייא היא דהמשנה דינא קאמרה שבה"ש מן הדין הגמור אין מעשרין את הודאי וכו' אבל מעשרין את הדמאי וכו' אבל היכא דאפשר כלומר אני מתיר לך בבה"ש לעשר את הדמאי ולערב ולהטמין את החמין אם היה אפשר אבל לא יועיל לך היתר זה מפני שהזמן הוא קצר מאד שהוא כהרף עין אבל אם היה אפשר הוא מותר גמור. וכיוצא בזה מצינו במס' גטין דף מ"ה ע"א בהא בעיא דמי שחציו עבד וחציו ב"ח שקדש בת חורין מהו וקאמר הש"ס ת"ש המית מי שחציו עבד וחציו ב"ח נותן חצי קנס לרבו וחצי כופר ליורשיו ואי אמרת קידושיו לאו קידושין יורשין מנא ליה ואסיק הש"ס לדחות פשוט זה אלא אמר רבא ראוי ליטול ואין לו כלומר לעולם אימא לך דקידושיו לאו קידושין ואין לו יורשים ומאי דקאמרה הברייתא שיתנו חצי כופר ליורשיו דינא דוקא קאמר שמן הראוי הוא מה"ד שיטלו יורשיו חצי כופר אם היו לו יורשים אבל זה אין לו יורשים שאפילו היה מקדש בת חורין ומוליד ממנה בנים אינם מתייחסים אחריו והרי התם דהברייתא קא פסיק ותני שיתנו חצי כופר ליורשיו ורבא אפקה מפשטה לגמרי ופירש דכוונת הברייתא דדינא דוקא קאמר שראוי ליתנו ליורשיו אם היו לו אבל זה שאין לו יורשים ולא שייך שיהיו לו אין לו דין זה אף אנן נמי נימא דלסברת ר' יוסי דבה"ש הוא הרף עין דוקא תתפרש משנתינו דדינא דוקא קאמר אם היה אפשר. ובההיא ראיה שהביאו התוס' מההיא דמס' זבים יכילנא למשדי בה נרגא דלעולם אימא לך דר' יוסי ס"ל דלית זמן ביום שהוא ספק יום ספק לילה אלא ודאי יום ודאי לילה ואפי"ה באותו הרף עין שהוא בה"ש לר' יוסי כיון שהוא זמן קצר כ"ש שא"א לעמוד עליו אית ביה השלשה ספקות ספק שהראיה היתה בתחלתו שהוא ודאי יום והרי יום מפסיק ספק שהיתה בסופו שהוא ודאי לילה והרי הם שני ימים רצופים ספק שהראיה היתה בכל ההרף עין שתחלתו ודאי יום וסופו ודאי לילה והוי שלשה ימים רצופים ודו"ק: