אור ברסלב
בקע לגולגולת (שס) מסכת כתובות דף סד:

בקע לגולגולת (שס)· רבי אליהו אלמאליח

מסכת כתובות דף סד:

מסכת כתובות דף ז:

(דף ס"ד ע"ב) ונותן לה חצי קב קטנית אלו יין לא קתני מסייעא ליה לר"א דאמר ר"א אין פוסקין יינות לאשה וכו' דרש ר"י איש כפר גביריא ואמרי לה איש גבור חיל מנין שאין פוסקין יינות לאשה שנאמר ותקם חנה אחרי אכלה בשילה ואחרי שתה שתה ולא שתת אלא מעתה אכלה ולא אכל ה"נ אנן מדשני קרא בדיבוריה קאמרינן מכדי בגוה קא עסיק ואתי מ"ט שני ש"מ שתה ולא שתת. וכתבו התוס'. אחרי אכלה כמו אחרי אכלה מפיק ה' משמע ואע"פ שלא אכלה כדכתיב ותבכה ולא תאכל מ"מ אית לן למדרש הכי ותקם חנה אחרי שעת אכילתה שהי"ל לאכול ואחרי שתה אלקנה וביתו חוץ ממנה שלא היה לה לשתות ולכך ויחשבה עלי לשכורה עכ"ל. וכתב הרב מהרש"א ז"ל וז"ל. ולכך ויחשבה עלי לשכורה עכ"ל דאי לאו שאחרי שטת אכילה התפללה לא היה חושבה לשכורה אבל קרא אשמועינן דהיה אחר זמן אכילה ושתיה ואין דרך להתפלל אז ולכך חשב שאכלה ושתת והיתה לשכורה ועוד נראה דודאי אלו אכלה ושתת אפשר שהיו פניה צהובים וחשב על ידי זה שהיתה שכורה אבל כיון שלא אכלה ושתת כלום במה ראה לחושבה שכורה אי לאו שהיה אחר זמן אכילה ושתייה שאין דרך להתפלל אז ודו"ק עכ"ל. ואחר המחי"ר מכבוד תורתו, הנפלאה הביא לחמו ממרחק ונכנס בדוחקים והבין שמ"ש התוס' ולכך ויחשבה עלי לשכורה דקאי אשלפני פניו אמאי דכתבו מקודם מ"מ אית לן למדרש הכי ותקם חנה אחרי שעת אכילתה ואינו כן דלא קאי אלא אשלפניו אדסמיך ליה שכתבו חוץ ממנה שלא היה לה לשתות וע"ז כתבו ולכך ויחשבה עלי לשכורה וכוונתם פשוטה דאתו לחזק ראית הש"ס מן הכתוב הזה שאון פוסקין יינות לאשה דלאו אורח ארעא שהאשה תשתה יין ולכך עלי גנה אותה בחשבו ששתת יין עד שנשתכרה ומפני זה רק שפתיה נעות וגו' ואם באמת שהאשה יכולה לשתות יין כמו האיש מה גנות היא זו כיון שי"ל רשות לשתות אין להתלונן עליה לשנשתכרה שכן הוא הדרך כשהאדם יושב בסעודתו ואוכל ושותה יין לפעמים משתכר לאנסו אלא ודאי שלא היה לה לשתות והיא ששתת לפי מחשבת עלי עשתה שלא כהוגן ולפיכך גנה אותה בשכרות ובזה מדוקדקים דברי התוס' שלא היה לה לשתות ולכך וכו' ודו"ק:

שם. א"ר אבהו א"ר יוחנן מעשה בכלתו של נקדימון בן גוריון שפסקו לה חכמים סאתים יין לציקי קדרה מערב שבת לערב שבת אמרה להם כך תפסקו לבנותיכם תנא שומרת יבם היתה ולא ענו אחריה אמן. ובדף ס"ו ע"ב. מעשה בבתו של נקדימון בן גוריון שפסקו לה חכמים ארבע מאות זהובים לקופה של בשמים לבו ביום אמרה להם כך תפסקו לבנותיכם וענו אחריה אמן. ופירש"י שפסקו לה חכמים שמת בעלה ובאת לב"ד לפסוק לה צרכיה מנכסיו. והתוס' כתבו וז"ל. וענו אחריה אמן למעלה לא ענו אחריה שלא היה בעלה חי אבל כאן שהיה חי ענו אחריה אמן ובעלה הטיל על חכמים שיפסקו לה עכ"ל. הרי שרש"י והתוס' חולקים במציאות שרש"י כתב שמת בעלה והתוס' כתבו שהיה חי. ונדחקתי בדברי התוס' הללו שנראה מדבריהם דפשיטא להו שהיה בעלה חי ומהיכא פשיטא להו דבשלמא במעשה הראשון שכתבו בפשיטות שלא היה בעלה חי הוא ש"ס ערוך תנא שומרת יבם היתה אלא הכא דפשיטא להו שהיה חי מנא להו ואפשר שט"ס נפל בספרים ובמקום אבל כאן שהיה חי צ"ל אבל כאן היה חי וזהו שחדשו התוס' לעשות חילוק בין ההיא דהכא לההיא דלעיל דלמה בההיא דלעיל לא ענו והאי דהכא ענו ותירצו שנוכל לומר שהיה חי בעלה ולכך ענו. ולפי פירוש רש"י שגם בהאי דהכא פירש שמת בעלה נ"ל לתרץ שדוקא בההיא דלעיל נמנעו מלענות אחריה אמן לפי שהיתה שומרת יבם והוא שלא כפי חק הטבע דרובא דעלמא מניחים בנים אחריהם וכמו שמתפללים דייני החליצה יה"ר שלא תבאנה בנות ישראל לידי כך ולפיכך אף שבת נקדימון לא נתכוונה לקלל לחכמים שיהיו בנותיהם שומרות יבם וקללתה היתה לפי שנראה לה שמה שפסקו לה היה דבר מועט וקללה אותם שכך יפסקו בעלי בנותיהם לבנותיהם ועודם הבעלים בחיים וכמ"ש בפ' מציאת האשה פסקה להכניס לו אלף דינר הוא פוסק כנגדן ט"ו מנה וכו' החתן מקבל עליו עשרה דינרים לקופה וכו' והיה מן הראוי שיענו אחריה אמן לפי שמה שפסקו לה סאתיים יין לציקי קדרה מע"ש לע"ש היה דבר גדול מ"מ לפי שהיתה שומרת יבם הקפידו שלא לענות אמן שחששו פן יזדמן שם השטן או איזה מקטרג ויפתור דבריה לרעה אבל במעשה השני שלא היתה שומרת יבם אלא שמת בעלה כדרך כל הארץ וקללתה ג"כ לא היתה שיתאלמנו בנותיהם אלא שיפסקו להם בעליהם בחיים לפיכך לא הקפידו וענו אחריה אמן לפי שמה שפסקו לה ארבע מאות זהובים לקופה של בשמים לבו ביום אף שהיה קטון בעיניה הוא דבר גדול בעיני הכל. ומה שדחקו לרש"י לפרש שמת בעלה ולא פירש כמו התוס' שהיה חי בעלה הוא שאם היה חי למה הוצרכו החכמים לפסוק הלא הבעל הוא שפוסק והתוס' תירצו זה שבעלה הטיל על החכמים שיפסקו לה וכמ"ש מהרש"א ולא ניחא להו לפרש שמת בעלה דא"כ לא היו עונין אחריה אמן ולא ניחא להו בחילוק שכתבנו כיון דסוף סוף היתה אלמנה. ונוכל לומר ג"כ שמה שהכריחם לתוס' לומר שהיה בעלה חי לפי שמעשה זה הביאו הש"ס בפ' מציאת האשה דאיירי בפסיקת הבעל לאשתו כשנושא אותה ולפיכך כתבו בפשיטות אבל כאן שהיה חי מדהביאו הש"ס בפרק זה ולא נצטרך לומר מה שכתבנו לעיל ודו"ק:

בההיא דהרא"ש שהבאתי לעיל ממס' כתובות דף ס"ט אמר אמימר בת יורשת הויא וכו' והשתא דאמרת ב"ח הויא דאבא או דאחי למאי נ"מ למגבא בבינונית וכו' וכתב שם הרא"ש וה"ה לגבות מן הראוי וכו' והביא דברי הרא"ש הללו בב"י בסי' קי"ג. וראה זה חדש מצאתי באיזה הגהות הכתובים בשפולי היריעה ונקראים הגהות מהרל"ח שעל מ"ש הרא"ש וה"ה לגבות מן הראוי כתוב בהגהות הנז' משם הרב כנה"ג וז"ל. מלשון זה נראה דס"ל להרא"ש ז"ל דב"ח גובה מן הראוי וז"א שבפירוש כתב הרא"ש בפ' יש בכור שהב"ח אינו נוטל בראוי גם בטח"מ סי' ק"ד כתב שאין ב"ח נוטל בראוי ואפשר לומר שכוונת הרא"ש וטור לומר כיון דאמרו בגמ' דהויא כב"ח דאחי נ"מ שגובה מן הראוי שאם היתה ב"ח דאביה לא היתה נוטלת דומיא דב"ח שלהיותו ב"ח מאביהם אינו נוטל בראוי אבל זאת הבת שהיא ב"ח דאחי נוטלת מנכסי זקנה דלגבי יתומים אינו ראוי (כה"ג) עכ"ל. ותיוהא קא חזינא ותמיהא גדולה על הרב כמו הרב כנה"ג ז"ל שפלט קולמוסו דברים הללו ועל מהרל"ח שהביאם בהגהותיו דאפילו דרדקי דבי רב לא יאמרו כדברים הללו שהרי דברי הרא"ש ז"ל הם פשוטים ובמקום שכתב הוא "מלשון זה נראה דס"ל להרא"ש ז"ל דב"ח גובה מן הראוי" דרדקי דבי רב יכתבו "מלשון זה נראה דס"ל להרא"ש ז"ל דב"ח אינו גובה מן הראוי" שהרי הש"ס אמר דנ"מ אי הויא הבת ב"ח דאביה או דאחי למגבא בבינונית ושלא בשבועה וכו' והרא"ש ז"ל כתב דמלבד הנ"מ שאמר הש"ס יש עוד נ"מ דאם היא ב"ח דאביה אינה גובה מן הראוי כדין ב"ח של האב שגובה מן היתומים שאינו גובה מן הראוי אלא מן המוחזק ואם היא ב"ח דאחי גובה מהם אף מן הראוי שירשו מאביהם ואף מגלימא דעל כתפייהו שהרי הם חייבים לה וחייבים לפרוע אותה מכל מה שימצא ברשותם. ואף שזה בעצמו הוא מה שכתב הרב כנה"ג לא אמרו אלא בדרך אפשר והאמת הוא שכל מי שלא יפרש כך לא יצא י"ח ולא מצא ידיו ורגליו בבה"מ:

ראיתי למהר"מ שי"ף ז"ל שכתב על בירור רש"י ז"ל בכתובות דף ע"ג ע"ב שכתב רש"י ז"ל וז"ל במאי קמפלגי לדידך דאמרת דלאו בתנאה פליגי במאי פליגי גבי פחות משו"פ מ"ט דר"ש. עכ"ל רש"י ז"ל. וכתב עליו הרב מהר"ם שיף ז"ל וז"ל יש לראות לקושרו היטב כמו שפירש"י לדידך דאמרת וכו'. עכ"ל הרב מהר"ם שיף ז"ל. הנה שהרב ז"ל צוה עלינו לראות לקושרו היטב אבל הוא ז"ל לא פירש לנו שום דבר. לכן לקיים מצות הרב ז"ל נביא הסוגיא ונפרש אותה ויתבררו הדברים ויהיה הענין מקושר היטב בע"ה. והכי איתא התם. איתמר קדשה על תנאי וכנסה סתם רב אמר צריכה הימנו גט ושמואל אמר אינה צריכה ממנו גט. אמר אביי לא תימא טעמיה דרב כיון שכנסה סתם אחולי אחליה לתנאיה אלא טעמא דרב לפי שאין אדם עושה בעילתו ב"ז וכו'. ובתר הכי איתא בש"ס אמר רבה מחלוקת בטעות שתי נשים וכו' אלא אי איתמר הכי איתמר אמר רבה מחלוקת בטעות אשה אחת כעין שתי נשים אבל בטעות אשה אחת גרידתא ד"ה א"צ הימנו גט. איתיביה אביי קדשה בטעות ופחות מש"פ וכן קטן שקדש אע"פ ששלח סבלונות לאחר מכן אינה מקודשת שמחמת קידושין הראשונים שלח ואם בעלו קנו ר"ש בן יהודה משום ר' ישמעאל אמר אם בעלו לא קנו והא הכא דטעות אשה אחת הוא ופליגי מאי לאו טעות נדרים לא טעות פחות משו"פ. פחות משו"פ בהדיא קא תני לה קדשה בטעות ופחות משו"פ פרושי קא מפרש קדשה בטעות כיצד כגון שקדשה בפחות משו"פ. במאי קמפלגי מ"ס אדם יודע שאין קדושין תופסין בפחות משו"פ וגמר ובעל לשם קדושין ומ"ס אין אדם יודע שאין קדושין תופסין בפחות משוה פרוטה וכי קא בעל לשם קדושין הראשונים בעל. עכ"ל הש"ס. והכי פירושא דהאי מילתא. דרב ושמואל נחלקו אם קדש על תנאי (שאין עליה נדרים ונמצאו עליה נדרים) וכנס סתם דרב אמר צריכה הימנו גט ושמואל אמר א"צ הימנו גט. ואביי אמר דמחלוקתם היא אם אדם עושה בעילתו ב"ז או לא דרב ס"ל דאין אדם עושה וכו' וכשקדש ע"ת ואח"ך כנס סתם ובעל ודאי דבעל לשם קדושין ומקדשה בביאה זו מפני שחושש שמא התנאי לא נתקיים (ויש עליה נדרים) ואינה מקודשת שהקדושין נתבטלו ואם יבעול שלא לשם קדושין הוייא בעילתו ב"ז ולפיכך חוזר ומקדשה עכשיו בביאה זו ולפיכך צריכה הימנו גט. ושמואל ס"ל דאדם עושה בעי' ב"ז ולא איכפת ליה ואינו חוזר ומקדשה עכשיו והקדושין הראשונים כבר נתבטלו כשנמצאו עליה נדרים ולפיכך א"צ הימנו גט. ואח"ך אמר הש"ס במסקנא דמלתא אמר רבה מחלוקת בטעות אשה אחת כעין שתי נשים. פירוש שקדש אשה ע"ת שאין עליה נדרים ואח"ך גרשה מן האירוסין וחזר וכנסה סתם ובעלה דרב ס"ל צריכה הימנו גט והטעם שהקדושין הראשונים שהיו על תנאי כבר נתגרשה מהם ועכשיו שחזר וכנסה סתם ובעלה הוא מקדש בביאה זו בלי שום תנאי ולפיכך צריכה הימנו גט. ושמואל סבר דאפילו שאחר הגירושין כנסה ומקדשה בביאה הא גלי דעתיה בקדושין הראשונים שאינו רוצה באשה נדרנית וע"ת כן חזר וקדשה בביאה זו ועכשיו שנמצאת נדרנית נתבטלו קדושין אלו ולפיכך א"צ ממנו גט. אבל בטעות אשה אחת כלומר שלא היו גירושין בינתים אלא קדש ע"ת וכנס ובעל ד"ה א"צ ממנו גט. שביאה זו לאו לשם קדושין היתה אלא שהוא בועל מפני שסבור שודאי האשה הזאת אין עליה נדרים שסומך בדעתו לומר שכיון שקדשה ע"ת שאין עליה נדרים אי לאו שאין עליה נדרים לא היתה נכנסת עמו לחופה וא"כ כשבועל על סמך הקדושין הראשונים בועל והרי נתבטלו כשנמצאת נדרנית ולפיכך לכ"ע א"צ ממנו גט. והשתא רבה לא ס"ל כאביי דמחלוקת רב ושמואל היא אם אדם עושה בעילתו וכו' אלא דכ"ע בין רב ובין שמואל ס"ל דאין אדם עושה וכו' דאי איתא דמחלוקתם היא אי אדם עושה וכו' ליפלגו נמי בטעות אשה אחת ויאמר שמואל שא"צ ממנו גט אלא ודאי דגם שמואל ס"ל שאין אדם וכו' וגם אין אנו יכולים לומר דכ"ע ס"ל אדם עושה וכו' ולפיכך בטעות אשה אחת גרידתא ד"ה א"צ ממנו גט דא"ל מאי טעמא דרב בטעות אשה אחת כעין שתי נשים דהיינו שהיו גירושין בין הקידושין והבעילה דאמר רב צריכה הימנו גט הרי יש לנו לומר שהבעילה הזאת היתה כזנות ולא לשם קידושין אלא מוכרחים אנו לומר דלפי אוקמתא זו דרבה כ"ע בין רב ובין שמואל ס"ל דאין אדם עושה וכו' ומחלוקתם היא אם בעילה זו שהיא לשם קידושין על סמך התנאי הראשון היתה וא"כ אין כאן קידושין או לא דרב ס"ל שקידושי ביאה הללו היו לשם קידושין בלי שום תנאי שהתנאי שהתנה עליה בקידושין הראשונים לא נשאר זכר לו לפי שהיו הגירושין בנתים ולפיכך צריכה המנו גט ושמואל ס"ל שגם הקידושין הללו הם על תנאי לפי שכבר גלה דעתו בקידושין ראשונים דאינו רוצה באשה ישיש עליה נדרים ולפיכך כשנמצא שיש עליה נדרים נתבטלו הקידושין הללו ולפיכך א"צ הימנו גט. איתיביה אביי קדשה בטעות וס"ד השתא דהאי טעות הוא טעות נדרים שקדש אשה ע"מ שאין עליה נדרים והטעתו ונמצאו עליה נדרים וקאמר ת"ק אם בעלו קנו והברייתא מיירי באשה אחת גרידתא. פירוש השתא קאמרת דבטעות אשה אחת ליכא מאן דאמר דצריכה הימנו גט והטעם שביאה זו לא עשה אותה לשם קידושין אלא סמך על הקידושין הראשונים וסומך בדעתו שאם אשה זו יש עליה נדרים לא היתה נכנסת עמו לחופה ולפיכך כשנמצא שיש עליה נדרים נתבטלו הקידושין והרי אשכחן לת"ק דאמר שבטעות נדרים אם בעל קנה לפי שהוא חושש שמא יש עליה נדרים ונתבטלו הקידושין ולפיכך בועל עכשיו לשם קידושין ומפני כך קנה וצריכה הימנו גט. והשיב הש"ס דהאי טעות לאו בטעות נדרים מיירי אלא בטעות פחות משו"פ ותני והדר מפרש אבל בטעות נדרים אפי' ת"ק מודה דלא קנה אף אם בעל וחילוק גדול יש ביניהם דבשלמא בפחות משו"פ כ"ע ידעי שאין קידושין בפחות משו"פ ועכשיו כשבועל כדי שלא יעשה ב"ז מקדשה עכשיו בביאה אבל בטעות נדרים אין צורך לו לעשות קידושין אחרים בביאה לפי דסמכה דעתיה דאשה זו לא נכנסה עמו לחופה אם לא דקים לה שאין עליה נדרים ובועל עכשיו שלא לשם קידושין ולפיכך כשנמצאו עליה נדרים והטעתו א"צ גט שהקידושין הראשונים נתבטלו מחמת התנאי שלא נתקיים ועכשיו לא חזר ועשה, שום קידושין והקשה הש"ס בפחות משו"פ במאי פליגי. ופירש רש"י ז"ל לדידך דאמרת דלאו בתנאה פליגי במאי פליגי מ"ט דר"ש עכ"ל. פירוש לפירושי דאביי מקשה לרבה בשלמא לדידי דאמינא דמחלוקת רב ושמואל היא גם בטעות אשה אחת ופלוגתתם היא אם אדם עושה בעילתו ב"ז או לא ואם כן גם ת"ק ור' ישמעאל פליגי בטענת אשה אחת אם אדם עושה וכו' וא"כ גם בפחות משו"פ בהא פליגי דת"ק סבר אין אדם עושה וכו' ולפיכך אם בעל קנה לפי שעושה קידושין בביאה זו כדי שלא תהיה ב"ז ור"ש סבר דאדם עושה וכו' ולא אכפת ליה ולפיכך לא קנה וא"צ גט. אבל לדידך דס"ל דכ"ע ס"ל אין אדם עושה וכו' ולא חלקו בטעות נדרים דבטעות נדרים כ"ע מודים דלא קנה לפי שסומך על אשה זו וכו' וא"כ אנו צריכי' טעם לדברי ר"ש בפחות משו"פ דלא קנה דכלום טעמא דטעות נדרים שלא קנה הוא מפני דסמכא דעתיה על האשה אבל בפחות משו"פ מאי איכא למימר דהרי כ"ע ידעי דקידושין לא תפסי בפחות משו"פ וא"כ כשבועל עכשיו הוא בועל לשם קידושין כדי שלא יעשה בעילתו ב"ז לדידך דאמרת דכ"ע אית להו הך סברא דאין אדם וכו' ולמה אמר ר"ש דלא קנה. והשיב הש"ס לעולם אימא לך דכ"ע ס"ל דאין אדם וכו' וטעמא דר"ש בפחות משו"פ דלא קנה לפי דאית ליה דלאו כ"ע ידעי שאין קידושין בפחות חשו"פ וזה סבור שהקידושין שקדש בפחות משו"פ כשרים הם ולפיכך אינו עושה עכשיו קידושין אחרים שאין לו צורך בהם לפי סברתו שהקידושין שקדש כשרים הם ולפיכך אמר ר"ש דלא קנה וא"צ גט ובהא פליגי ת"ק ור"ש אי כ"ע ידעי דאין קידושין בפחות משו"פ או לא. ובכן נתקשרו היטב דברי הש"ס דבר דבור על אופניו. וכל מה שכתבתי לפי דעתי הם דברים. פשוטים בפירוש הסוגייא עד שאני תמה על מהר"ם שי"ף ז"ל מה ראה על ככה לצוות לראות לקושרם היטב אם לא שנאמר שיש איזה דבר שעומד ואנחנו לא ידענוהו. והתמיהא על הרב לחם אבירים ז"ל שנתקשה בדברי רש"י הללו והלך לו לדברים רחוקים כאשר יראה המעיין בספרו ע"ש:

תוכן העניינים

בקע לגולגולת (שס)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה