אור ברסלב
בקע לגולגולת (שס) מסכת בבא מציעא דף סה.

בקע לגולגולת (שס)· רבי אליהו אלמאליח

מסכת בבא מציעא דף סה.

מסכת בבא מציעא דף ל.

(דף ס"ה ע"א) אמר אביי האי מאן דמסיק זוזי דרביתא בחבריה וקא אזלי חטי ארבעה גריוי בזוזא בשוקא ויהב ליה איהו חמשא כי מפקינן מניה ארבעה מפקינן מיניה אידך אוזולי הוא דקא מוזיל גביה רבא אמר חמשא מפקינן מני דמעיקרא בתורת רביתא אתא לידיה ואמר אביי האי מאן דמסיק ארבעה זוזי דרביתא בחבריה ויהב ליה גלימא בגווייהו כי מפקינן מניה ארבעה מפקינן מניה גלימא לא מפקינן מניה רבא אמר גלימא מפקינן מניה מ"ט כי היכי דלא לימרו גלימא דמכסי וקאי גלימא דרביתא הוא אמר רבא האי מאן דמסיק תריסר זוזי דרביתא בחבריה ואגר ליה חצר דמתגרא בעשרה ואוגריה נהלי בתריסר כי מפקינן מניה תריסר מפקינן מניה אמר ליה רב אחא מדפתי לרבינא ולימא ליה כי אגרא הכי דהוה קא משתרשי לי השתא דלא משתרשי לי כדאגרי כולי עלמא הוא דאגרנא משום דאמר ליה סברת וקבלת. עכ"ל הש"ס:

והרא"ש כתב בההיא דגלימא וז"ל. וכן מאן דמסיק בחבריה זוזי ברביתא ויהב ליה גלימא כי מפקינן מניה גלימא מפקינן מניה דלא לימא קא מכסי בגלימא דרביתא משמע דוקא משום דלא לימא מכסי בגלימא דרביתא הוא דמהדרינן ליה הא לאו הכי המקח קיים ולא אמרינן כיון דנעשה באיסור נתבטל המקח וכן בעובדא קמא דיהיב ליה חמשא וכן בעובדא דשכירות מכאן פסק רב האי גאון ז"ל בתשובה היכא דאיכא איסורא בזבינא דאוסיף בדמיה משום אגר נטר או פוסק על הפירות עד שלא יצא השער ונתקיים המקח בקנין ולא נתייקר שער המקח קיים ואין יכול לבטל המקח בשביל שנעשה באיסור עכ"ל הרא"ש ז"ל. וכל דברי הרא"ש הללו הם דברים פשוטים ואין מי שיטעה בכוונתם דהכוונה היא דהרא"ש הכריח מההיא דגלימא דמפקינן מניה גלימא משום דלא לימא קא מכסי בגלימא דרביתא משמע דאי לאו האי טעמא לא מפקינן הגלימא מן המלוה אלא תשאר בידו שהמכר שמכרה לו הלוה ברבית שהיה חייב לו הוא קיים ולא מפקינן מהמלוה אלא דרבית במעות בעין והטלית שמכר לו הלוה ברבית תשאר בידו אף שהמקח היה באיסור וסיים הרא"ש וכן בעובדא קמא דיהיב ליה חמשא וכן בעובדא דשכירות כלומר יוצא לנו, הדין בעובדא קמא דאמר רבא בההיא דהוה מסיק רבינא בחבריה ואזלי חטי ארבעה גריוי בזוזא ויהיב ליה איהו חמשא דאמר רבא חמשא מפקינן מניה יוצא לנו הדין דאינו ממש מפקינן מניה דהמלוה חמשא גריוי דחטי אלא המלוה יתן לו דמיהם שהוא דינר ורביע וישארו בידו החמש מדות של חטים שהמקח קיים אף שנעשה באיסור וכן בעובדא דשכירות כלומר דהשכירות ששכר לו הלוה חצרו בתריסר והלוה לא היה חייב לו כי אם עשרה של רבית השכירות הוא קיים אף שנעשה באיסור ואף אם המלוה עדין לא נכנס בחצר בעל כרחו יכנס ויפרע ללוה תריסר שהשכירות הוא יקיים או אם כבר דר בה יפרע לו תריסר כמו ששכרה לו. וכל הדברים הללו הם דברים פשוטים ולא כתבתי אותם אלא לפי שראיתי לשני גדולי עולם שיצאה מלפניהם שגגה כשגגה היוצאה מלפני השליט והוא זה. כתב הרב מש"ל ז"ל בפרק שמיני מהלכות מלוה ולוה בתחלת הפרק וז"ל. מי שהיה לו ליתן לחבירו דינר של רבית ונתן לו בשבילו חמש מדות של חטים והיו נמכרים ד' בדינר כשבא מלוה להחזירו לו צריך להחזיר לו חמש מדות ומיהו אם הוא רוצה להחזיר לו דמיהם דינר ורביע רשאי שהמקח קיים אע"פ שנעשה באיסור כ"כ הרא"ש והכריח מדאמרינן גלימא מפקינן דלא לימא קמכסי בגלימא דרביתא משמע דוקא משום דלא לימא מכסי בגלימא דרביתא הוא דמהדרינן ליה הא לאו הכי המקח קיים ולא אמרינן כיון שנעשה באיסור נתבטל המקח וכן בעובדא קמא דיהיב ליה ה' וכן בעובדא דשכירות והרב בג"ת בח"ב סי' י"ב הקשה על ראיות הרא"ש הללו דאי מעובדא דגלימא אימא דאתא לאשמועינן וכו' (קושיא זו איני מעתיק אותה ויעיין המעיין בספר מש"ל כי הם דברים שניתנו ליכתב) עוד הקשה הרב בעל ג"ת על מ"ש הרא"ש וכן בעובדא קמא דיהיב ליה ה' דמנ"ל דשוה ה' קאמר דילמא ה' ממש מפני כו' ונראה דהכרח הרא"ש הוא מדאמרינן ה' מפקינן דבתורת רביתא אתא לידיה דמשמע דוקא משום האי טעמא הא לאו הכי ד' מפקינן מניה וכאביי וא"א בשלמא דמקח שנעשה באיסור המקח קיים תינח דאי לאו טעמא דברבית אתא לידיה ד' דוקא מפקינן מניה משום דאידך אוזולי אוזיל גביה ואותו המקח קיים הוא אלא אי אמרת דמקח שנעשה באיסור הוא בטל למה לי טעמא דברבית אתא לידיה בלאו הכי פשיטא דה' מפקינן דאע"ג דמעיקרא אוזיל גביה כיון שאותה הפסיקא היא בטלה לגמרי נמצא שאין כאן מקח ולא מוזיל גביה והמלוה חייב ללוה ה' מדות של חטים שלקח ממנו בלא שום קנין דחלוקה זו דאוזיל גביה לא שייך אלא אי אמרינן דהמקח הוא קיים אבל אם אין כאן מקח מה שייך מוזיל גביה כיון דלא זכה הלוקח במקח אלא ודאי מדאצטריך רבא לטעמא דברבית אתא לידיה משמע דהמקח קיים והכרח זה הוי דומיא דהכרח דעובדא דגלימא וכן עובדא דשכירות אי לאו משום דקי"ל דהמקח קיים ואפי' אם לא דר בו עדין היה דר בו לא היה חייב המלוה תריסר אע"פ שמתחלה נתרצה בתריסר שכיון שאותה הספיקא היא בטלה מחמת האיסור הרי זה כאל דר בחצר חבירו בלא קציצה שאינו משלם אלא מה, ששוה. עכ"ל הרב אנא הוא מש"ל ז"ל. הרי שלך לפניך שני גדולי החכמים הרב בעל ג"ת והרב מש"ל ז"ל שגו ברואה וכשאמרו ראשונים כמלאכים לא אמרו ראשונים מלאכים ממש אלא כמלאכים האמנם היו בסוג אנוש העלול לשכחה ולטעות שהרב בעל ג"ת הבין מ"ש הרא"ש וכן בעובדא קמא דיהיב ליה חמשה וכן בעובדא דשכירות שהרא"ש מביא ראיה לדינו שהמקח קיים אף שנעשה באיסור והקשה עליו דמנ"ל דשוה ה' קאמר דילמא ה' ממש קאמר שיחזיר לו המלוה החמש מדות בעונם לפי שנתבטל המקח כיון. שנעשה באיסור ולא ירד לסוף דעת הרא"ש שמה שכתב וכן בעובדא קמא וכו' זהו מה שחדש הרא"ש על דברי הש"ס דאף דהש"ס קאמר יהיב ליה חמשה דמשמע חמשה מדות ממש זהו אם ירצה המלוה אבל הרשות בידו ליתן לו דמיהם שהוא דינר ורביע וישארו בידו החמש מדות שהמקח קיים אף שנעשה באיסור וכל עיקר סמיכתו של הרא"ש ז"ל בהאי דינא הוא מההיא דגלימא דטעמא דצריך להחזיר הגלימא בעצמה הוא משום דלא לימרו דמכסי בגלימא דרביתא ואי לאו האי טעמא אין חיוב על המלוה להחזירה ללוה אלא יחזיר לו הרבית שלקח ממנו והמכר שמכר לו הגלימא בדמי הרבית הוא קיים אף שנעשה באיסור אף בחטים שמכר לו המכר קיים ויתן לו דמיהם וגם בשכירות ששכר לו בדמי הרבית הוא קיים זוהי כוונת הרא"ש בלי ספק, והרב מש"ל ז"ל הלך בשיטתו של הרב בג"ת ז"ל והטריח עצמו לתרץ הקושיות שהקשה על הרא"ש ז"ל ואנא אמינא דאף אם ירצה הרב מש"ל ז"ל להביא ראיות לדינו של הרא"ש דהמקח קיים אף שנעשה באיסור מההיא דיהיב ליה חמשה ומההיא דשכירות מכח ההכרחיות שהכריח הוי שוברו בצדו מכח דברי הרא"ש בעצמם שהרי השלש הלכות הנז' הם כתובים בש"ס הראשונה היא ההיא דיהיב ליה חמשה והאחרונה היא ההיא דשכירות ואי איתא דיש ראיה מהם למה הרא"ש הניח ההלכה הראשונה שהיא ההיא דיהיב ליה חמשה והלך לו אל האמצעית שהיא ההיא דגלימא אלא ודאי שאין ראיה ממנה ולפיכך הוצרך הרא"ש ז"ל להביא ראיה לדינו מההיא דגלימא. סו"ד בשופי יכילנא למימר ששני גדולי החכמים שגו בדברי הרא"ש כשגגה היוצאה מלפני השליט ותל"מ:

תוכן העניינים

בקע לגולגולת (שס)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה