בעל שם טוב על התורה· רבי ישראל בעל שם טוב
נח
פירוש א
אלה תולדות נח נח איש צדיק וגו'. מבואר לעיל פ' בראשית אות ס"א שמעתי ממורי שאדם נקרא צדיק בסוד (משלי י׳:כ״ה) צדיק יסוד עולם כשיש לו תענוג גדול בעבודת השם יתברך כי מבשרי אחזה אלוה וכו' עיי"ש.
פירוש ב
בשם מורי כי מבשרי אחזה אלוה (איוב י"ט) כמו בזווג הגשמיי אינו מוליד כי אם המשמש באבר חי בחשק ובשמחה, כך בזווג הרוחניי הוא הדיבור בתורה ובתפלה, כשהוא באבר חי בשמחה ותענוג אז הוא מוליד וכו', אם כן זה העוסק בתורה ובעבודת השם יתברך לשם שמים לעשות נחת רוח להשם יתברך בלי שום תשלום שכר, אז זוכה לטעום מתיקות ועריבות ותענוג בתורה ובעבודת השם יתברך, ועל ידי זה הוא מוליד ברוחניי, כמו בזווג כשהוא בתענוג ושמחה, מה שאין כן העוסק בתורה ובעבודת ה' שלא לשם שמים, ואין לו נחת ותענוג אינו מוליד:
(בן פורת יוסף לר"פ נח די"ט ע"ד)
פירוש ג
שמעתי ממורי זלה"ה בשם הרמב"ן, ששאלו אחד איזו עבודת ה', והשיב לו כל שיש בו תענוג ושמחה בצירוף המורא וכו':
(תוי"י משפטים ד"ע ע"ב).
פירוש ד
שמעתי ממורי זלה"ה כי בגשמיי מקום שיש יראה אין גילה ובמקום גילה אין יראה כי אם בעבודת השם יתברך נמצא שבמקום יראה יש אהבה, ואחר כך מצאתי כן בספר אלגאזי:
(תוי"י סו"פ בחקותי דקכ"ז ע"ב).
פירוש ה
לעבוד את השם ביראה ובשמחה, והן תרין רעין דלא מתפרשין, ויראה בלא שמחה הוא מרה שחורה, לא יאות לצער על עבודת השם יתברך איך לעבוד, רק תמיד יהיה בשמחה, ואפילו באותו שעה צריך גם כן לעבור אותו, ואין פנאי ליישב איך ומה:
(צוואת הריב"ש די"ג ע"ב)
פירוש ו
שמעתי מידידי הרב החסיד המפורסם מו"ה שלמה מדאלינא שאמר משם הרב הקדוש מו"ה משה ברבי דן, ששמע מרבו מרן הקדוש הריב"ש טוב שדקדק במשנה [מס' עוקצין פ"ג משנה א', שזה לשון המשנה, יש צריכין הכשר ואינן צריכין מחשבה, מחשבה והכשר, מחשבה ולא הכשר, לא הכשר ולא מחשבה] למה לא סידר כסדרן, הכשר ולא מחשבה, מחשבה ולא הכשר, מחשבה והכשר לא הכשר ולא מחשבה.
ואמר אף שעיקר עבודת האדם, החיות והדבקות והשמחה, ואור אלוקי זיו השכינה השופע על נשמת הצדיק בעת תורה ותפלה ומצוות, אשר נועם זה לא ישוער אהבה בתענוגים, וכל זה, כשאדם נזדכך בתכלית הזיכוך, אז בחר קטירא אתקטרנא ביה בקודשא בריך הוא (לשון זוהר הקדוש פ' האזינו דרפ"ח ע"א) ואין צריך הכנה ויגיעה לזה, אבל מי שעדיין לא הזדכך, צריך הכנה והכשר מעשים טובים וכפיות הרע הרבה, כולי האי ואולי, שיזכה לראות עולמו בחייו.
ולכן יש צריכין לתקן נפשם בכפיות הרע לבא להכשר מעשה, לעשות מצוות ללמוד תורה ולהתפלל וכל זה הם מצריכין לנפשם, ודוחקין עצמן לזה, ואינן צריכין לעצמן לבא למחשבה לאהבה וליראה, ולזיו נועם השכינה כל"ת נפ"ש באש להבה שלהבת, אלא מתפללין עם פירוש המלות ומניחין תפלין, בלי הרגש חיות אלהות ונועם זיוו והדרו ומוחין הקדושים, ולומדים תורה באהבה זוטא, בלתי נועם מתוקים מדבש ונפת צופים, ופעמים הרבה הוא מחמת שאין נשמתם מסוגל לזה, או לא זכו עדיין, ולכן הקדוש ברוך הוא מעלה עליהם מחשבה והכשר כאילו השיגו כל המראות עליונים, כי עשה מה שביכלתו בכל כחו.
אבל מחשבה ולא הכשר אינו כלום, ואין לו לא מחשבה ולא הכשר, כי אף שבאמת עיקר הוא המחשבה, ועסק היחודים גדול הרבה מעסק התורה, כי ממש ממשיך אור אין סוף ומחיה כל העולמות, ועושה נחת רוח ליוצרו לשכינה הקדושה לסעדה בגלות, אבל אין זה אלא לקדושי עליונים, עיין שער הקדושה, אמנם לא יתנועעו העליונים במחשבת אדם התחתון, זולתי בהיותו ראוי להמשיך האור העליון עליהם, ולהחיות אותם בחיות חדש, מאין, מאור אין סוף, ואז בשמחה זאת גם הם ימשיכו מאותו האור עליו, עד שיהיה מקושר ומדובק ממש באוד אין סוף ובנועם זיו השכינה, עד שיצא נפשו בדברו, ואז כלה ממנו כח הדיבור מגודל האור והזיו והנועם, אבל אם אין בו יכולת להמשיך עליהם אור עליון אור אין סוף, לא יחשיבוהו כלל, ולא יתרצו להתקרב אליו, לעזרו, ולהמשיך מחשבתו למעלה, כי מחשבתו הבל הוא ואין בה מועיל ולא שום תועלת (עיין שער הקדושה חלק ג' שער ה') ובזה איש פשוט שלא נזדכך ונתקדש לגמרי, מחשבתו הבל ואין בה תועלת, ולכן אם הולך ומבלה ימיו במחשבה בלא הכשר תורה ומצוות, מעלה עליו הקדוש ברוך הוא לא הכשר ולא מחשבה, וערום ישוב שמה, ועוד יש בזה סכנה חשש מינות של הערל הפלשתי אריסטו ימח שמו שביזה כל מעשה תורה ומצוות, ולא דיברה תורה במתים, אבל צריך להזהיד להשרידים שבעמנו, שמחשבתם יביאו להכשר תורה ומצוות, כי גם מרן האר"י שמחשבתו עלה עד אין סוף, אמר, שלא השיג כל כך השגה אלא על ידי שמחה ואור המצוות, כי צריך להכנים מחשבה בהכשר תורה ומצוות, עד כאן אמרי קודש מרן חיות נפשינו רבינו הקדוש הריב"ש טוב בתוספות ביאור:
(מעשה אורג במס' עוקצין)
פירוש ז
את האלהים התהלך נח. וברש"י נח היה צריך סעד לתמכו אבל אברהם היה מתחזק בצדקו מאליו עכ"ל, שמעתי אומרים בשם המקובל איש אלהים הישיש בעל שם ר' ישראל ממעזיבוז זצלה"ה ששאל לו איש אחד מאנשיו, מה זה שלפעמים כשהיה אדם דבוק בדבקות הבורא, ויודע איניש בנפשיה שקרוב הוא אליו יתברך שמו, ובאמצע הדבקות נמצא לפעמים שהוא נפסק ורחוק מהבורא יתברך, כי גם זה יכול האדם לידע בנפשו כי הוא רחוק מהמקום ברוך הוא.
ואמר לו הבעל שם שמצאנו בינינו דבר זה על דרך משל, כשאב רוצה ללמד לבנו הקטן שיהיה יכול לילך ברגליו, מה עושה אביו, נוטל את בנו ומעמיד אותו לפניו על הארץ ומרחיב את ידיו סמוך לו כדי שלא יפול התינוק ארצה, והתינוק הולך בין שני ידי אביו, וכשיגיע התינוק סמוך אצל אביו אזי מתרחק אביו מעט מעט לאחוריו, כדי שהתינוק ילך ויתקרב בכל פעם יותר ומכח זה יתלמד הילד לילך בטוב, כי אם לא היה אביו מתרחק בכל פעם לאחוריו, לא היה הולך התינוק רק אותו המיעוט שהיה בין המקום שהיה אביו מעמידו בתחילה, למקום שהיה אביו עומד בתחילה, אבל השתא כשהולך אביו בכל פעם לאחוריו נמצא הולך התינוק בכל פעם יותר, כך מתנהג הקדוש ברוך הוא עם בריותיו, כשאדם מתלהב בדבקות הבורא, אם לא היה מתרחק ממנו המקום ברוך הוא לא היה דבקותו בכח ובתמידות, אבל השתא כשמתרחק ממנו בכל פעם, הוצרך האדם להתחזק בדבקותו בכל פעם יותר ויותר, כי בכל פעם כשרואה את עצמו רחוק מאתו יתברך שמו, יצטרך להוסיף ולחדש בכל פעם דבקות יותר מדמעיקרא ומכח זה יתייחד ויתחזק דבקותו בכל פעם יותר, ואמר שלזה רמז דוד המלך עליו השלום (תהלים מ"ח) הוא ינהגנו עלמות ופירש רש"י ז"ל כאדם המנהיג את בנו הקטן לאט:
(תורי זהב ברמזי ראש השנה)
פירוש ח
הבעל שם טוב אמר הוא ינהגנו עלמות, משל לאב המלמד לבנו הקטן לילך, כשהולך הקטן ב' או ג' פסיעות לקראת אביו מרחיק אביו את עצמו ממנו כדי שילך יותר, ואחר כך כשהולך יותר מרחיק אביו את עצמו עוד כדי שילך יותר, ועל דרך זה נקרא השם יתברך אל מסתתר, שכשהצדיק עובד את השם יתברך נדמה לו שאינו עדיין בשלימות ושהוא רחוק מהשם יתברך, כדי שיתקרב הצדיק יותר, וזהו הוא ינהגנו עלמות שזה השם יתברך מסתתר שנקרא הוא זהו כדי שינהגנו עלמות כהדין עולמיא כדי שיתקרב בכל פעם יותר, עד כאן דבריו הקדושים:
(קדושת לוי פ' שמות)
פירוש ט
שמעתי פירוש הכתוב הוא ינהגנו עלמות, דדרך האב להנהיג את הילד לילך ברגליו וכאשר יוכל לילך בעצמו אז יניח האב את הילר שילך בעצמו בלי סיוע וכן הענין בעבודת ה', בתחלה מסייעו הקדוש ברוך הוא ומחזיק בידו, ואז מתלהב ועולה, ואחר כך מניח לו שילך בעצמו ואז הוא קשה לאדם כו':
(צפנת פענח דנ"א ע"ב).
פירוש י
קשה אם יש יראה שלא יפרד ממנו יתברך, מכח שיש לו יכולת להפרד ממנו מפני מה עשה הבורא יתברך שמו שיכולין לפרוד ממנו, ותירץ הבעל שם, אם הבן תמיד אצל האב אז אין להאב תענוג, כמו אם יאכל אדם עופות מפוטמים תמיד אין זה תענוג, לאפוקי אם פעמים מרחיק עצמו מהאב, ואחר כך מתקרב אזי יש תענוג גדול וד"ל:
(כתבי קודש דכ"ד ע"ג).
פירוש יא
ממורי שמעתי ענין (יחזקאל א׳:י״ד) החיות רצוא ושוב, כי הנשמה אחר שחוצבה ממקום קדוש ראוי שתתלהב תמיד אל מקום מחצבתה, ופן תתבטל ממציאות, לכך סיבבה בחומר שתעשה גם כן עניינים חומריים כמו אכילה ושתייה ומשא ומתן וכיוצא שלא תתלהב תמיד בעבודת השם יתברך בסוד תיקון וקיום הגוף עם הנשמה וכן הוא במדרגת הספירות קטנות וגדלות ודפח"ח:
פירוש יב
עוד יש לומר והחיות רצוא ושוב, כי תענוג תמידי נעשה טבע ואינו תענוג, לכך האדם עולה ויורד בעבודת השם יתברך כדי שיהיה תענוג שהוא עיקר עבודת ה' כמו ששמעתי ממורי:
(תוי"י תזריע דצ"ב ע"ב, שלח דקל"ט ע"ג).
פירוש יג
שמעתי ממורי זללה"ה ענין החיות רצוא ושוב וגו', כי כל דבר חושק ומתלהב לחזור לשרשו לידבק שם, לכך הנשמה תתלהב תמיד לדבק בשרשה למעלה על ידי חשק בתורה ובעבודת ה', ואם מתלהב תמיד היה בטל ממציאותו כמו קודם עולם התיקון, וזהו סוד קברות התאוה שכתב בספר ברית מנוחה כו', והוא סוד המבול ונפתחו ארובות השמים וכו', לכך תיקן השם יתברך שיעסוק לפעמים זמן מה בצרכי הגוף, אכילה ושתייה, ומעט להתעסק בצרכי פרנסתו, גם שיש לו מדת הסתפקות, ועל ידי ביטולו מעבודת ה' בזמנים אלו ינוח הנשמה, וכח השכלי יתחזק לחזור ולעסוק בעבודת השם יתברך, אחר כך, וזהו והחיות רצוא ושוב ודפח"ח, אך שאין זה לשונו כי הוספתי מעט:
(צפנת פענח דל"ג ע"ב, פ"ה ע"ד, פ"ט ע"א)
פירוש יד
משל נאה שאמר מרן הקדוש הריב"ש טוב, כשאדם בא לחנות שיש בה כמה מיני מטעמים ומעדנים, מתחלה נותן לו בעל החנות לטעום מעט מכל מין, שידע מה לקנות, ואחר כך כשהוא טועם ורואה שהוא מתוק וטוב, ורוצה לטעום עוד, אומרים לו קנה לך בדמים כי בחנם אין נותנים כאן כלום, והנמשל הוא על האור שמרגיש האדם בתחילת החסידות שעל ידי טעם ואור זה יכול לכפות כל הרע ולהחזיר הכל לתכלית הטוב, ונותנין לו זה כדי שידע טעם עבודה, ויהיה נשאר בו רשימו כשמסתלקין ממנו בחינות אלו, שידע מה לחפש:
(אוצר החיים נשא ד"ג ע"ד)
פירוש טו
עמוד התפלה
טו. צהר תעשה לתבה ואל אמה תכלנה מלמעלה וגו', ריב"ש ע"ה אמר, צהר תעשה לתבה, שתהיה התבה [שאדם מדבר בתורה ובתפלה] מצהיר, כי יש בכל אות עולמות ונשמות ואלהות, ועולים ומתקשרים ומתייחדים זה עם זה, עם אלהות, ואחד כך מתייחדים ומתקשרים יחד האותיות ונעשה תיבה, ואחד כך מתייחדים ייחודים אמיתיים באלהות, וצריך האדם לכלול נשמתו בכל בחינה ובחינה מהנזכר ואז מתייחדים כל העולמות כאחד ועולים ונעשה שמחה ותענוג גדול עד אין שיעור, וזהו תחתיים שניים ושלישיים וכו', דהיינו עולמות ונשמות ואלהות, תלת עלמין אית ליה וכו', (זוהר פ' שלח דקנ"ט ע"א) וצריך לשמוע בכל תבה מה שאומר, שהשכינה עולם הדיבור (זוהר פינחס דר"ל ע"א) מדברת והוא שושבינא לה, צהר, שתצא בבהירות, ולעשות נחת רוח ליוצרו, וצריך אמונה גדולה לזה, דהשכינה נקראת אמונת אמן (זוהר ויקרא דט"ז ע"ב) ובלא אמונה נקרא ח"ו (משלי ט״ז:כ״ח) נרגן מפריד אלוף, ואל אמה תכלנה מלמעלה, היינו אמא, או יש לומר אחר שיצא התבה מפיו אין צריך לזכור אותה להלן, והענין שלא יראה שהולכת למקום גבוה, דוגמא שאין יכול לראות בשמש, וזהו תכלנה מלמעלה, ובמה אתה יכול לעשות כן, בא אתה וכל ביתך אל התבה היינו בכל גופך וכחותיך תבא אל התבה:
(צוואת הריב"ש ד"ח ע"ב, ובס' אור התורה).
פירוש טז
בתפלה צריך לשום כל כחו בהדיבורים, וילך כך מאות לאות עד שישכח מגופניות, ויחשוב שהאותיות מצטרפים ומתחברים זה עם זה, וזהו תענוג גדול, דמה אם בגשמייות הוא תענוג, מכל שכן ברוחנייות, וזהו עולם היצירה, ואחר כך יבא לאותיות המחשבה ולא ישמע מה שהוא מדבר, וזהו בא לעולם הבריאה, ואחד כך הוא בא למדת אין שנתבטל אצלו כל כחותיו הגשמיים, וזהו עולם האצילות מדת חכמה:
(כש"ט ח"ב די"ז ע"ב, וק"א ד"ז ע"ד סוד"ה אורייתא, ועיין לקמן פ' שמיני אות ו').
פירוש יז
צהר תעשה לתבה וגו'. האיר אדוני אבי זקיני [הבעל שם טוב] נ"ע, תבה מרומז על מלה, שהוא נקרא תיבה, וזהו מה שאמר צוהר תעשה לתבה, ואמר הוא ז"ל שתראה להאיר התבה היוצא מפיך וכו', תחתים שנים ושלישים תעשה, יש לומר כאן מרומז מה ששמעתי מן אא"ז נ"ע כי בכל דיבור ודיבור יש עולמות נשמות ואלהות, וזהו שמרמז כאן אצל התבה, ותיבה הוא פירוש דיבור וזהו תחתיים היינו עולמות שהוא מדרגה תחתונה, שניים הוא לשון משנה אותיות נשמה, והיינו נשמות, ושלישים היינו אלהות, על שם הכתוב (בפ' בשלח) ושלישים על כלו, שהוא על ידי שהוא מושל ומנהיג את הכל, וכל אלה, תעשיה, היינו התבה והדיבור שתוציא מפיך יהיה בכוונה זו, ובאמונה שלימה, שיש בכל דיבור תחתיים שניים ושלישים, והם עולמות ונשמות ואלהות כנ"ל, והבן:
(דגל מחנה אפרים נח, ובפ' שלח).
פירוש יח
אמר ר"י בעל שם טוב ע"ה, צוהר תעשה לתבה, שיהא מנהיר התיבה, ואל אמה תכלנה מלמעלה, פירוש שנותן מזון להשכינה ממדרגות שלמעלה:
(אור האמת דף א' ע"א)
פירוש יט
שמעתי בשם הבעל שם טוב זללה"ה שפירש, צוהר תעשה לתבה, לעשות צוהר מן התבה של תורה ותפלה, לראות ולהסתכל עמה מראש העולם ועד סופו:
(אור המאיר פ' בשלח)
פירוש כ
הבעל שם טוב זי"ע פירש, צוהר תעשה לתבה, צוהר לשון אורה, ותיבה לשון דיבור, פירוש כשאיש ישראל רוצה לדבר דיבור צריך לראות שהמחשבה תאיר בהדיבור בתחלה, כי מחשבה אותיות חשב מה:
(תולדות יצחק פ' נח)
פירוש כא
אמר אדוני אבי זקיני זלה"ה בסוד תחתיים שניים ושלישים וכו', ובפירוש אמר לבקש מהאותיות היינו מסוד אור האלהות אשר בתוכם ולבקש משם וכו':
(דגל מחנה אפרים פ' יתרו)
פירוש כב
לבקש מן האותיות ממש, וכמו ששמעתי פירושו מן אדוני אבי זקיני זללה"ה, פירוש מן סוד אלוה שבהם שיעזור להם לדבר האותיות בכוונת אמת לשמה, ועל ידי זה נמתקין כל הדינין בשרשן:
(דגל מחנה אפרים פ' בשלח)
פירוש כג
שמעתי מאדוני אבי זקני זללה"ה כי האותיות בלי פירוש:
(דגל מחנה אפרים פ' עקב)
פירוש כד
שמעתי כי כל תיבה נכלל מכל העולם וכו' ודפח"ח:
(בן פורת יוסף דנ"ה ע"א)
פירוש כה
דע כי כל תיבה הוא קומה שלימה, וצריך להיות כל כחו בה, כי אם לאו, תהיה כמו מחוסר אבר:
(צוואת הריב"ש ד"ד ע"ב)
פירוש כו
המכוון בתפלתו בכל הכוונות הידועות לו, אינו מכוון רק אותן הידועות לו, אבל כשאומר התיבה בהתקשרות גדול, נכלל בכל התיבה כל הכוונות מעצמן ומאליהן, שכל אות ואות הוא עולם שלם, וכשאמר התיבה בהתקשרות גדול, בוודאי מתעוררין אותן העולמות בעליונים, ועושה פעולות גדולות בזה, לכן יראה אדם להתפלל בהתקשרות ובהתלהבות גדולה, ובוודאי יעשה בזה פעולות גדולות בעולמות העליונים, כי כל אות מעורר למעלה:
(צואת הריב"ש די"ד ע"ב, לקוטים יקרים די"ז ע"ד).
פירוש כז
גם אם תפלתו תהיה זכה וברורה, בוודאי מן ההבל הקדוש היוצא מפיו יתדבק ויתחבר עם ההבל העליון הדבק אליו ונכנס אליו בתמידות כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבתי פי"ד) על פסוק (תהילים ק״נ:ו׳) כל הנשמה תהלל יה על כל נשימה ונשימה שהאדם נושב, ויוצא ההבל ממנו מתתא לעילא, וחוזרת אליו מעילא לתתא, ובוודאי בנקל יוכל להתחבר חלק אלהות אשר בתוך האדם אל שרשו:
(ליקוטים יקרים די"ב ע"א)
פירוש כח
הנשמה אמרה להרב, שמה שזכה שנתגלו אליו הדברים העליונים לא מפני שלמד הרבה בש"ס ובפוסקים הרבה, רק משום תפלה שהיה מתפלל תמיד בכוונה גדולה, ומשם זכה למעלה עליונה:
(צוואת הריב"ש ד"ד ע"ב)
פירוש כט
הבעל שם טוב גילה שאף על פי שאדם מתפלל בדביקות גדול ואהבה ויראה כראוי, מכל מקום יזהר שיהיה לו הכנעה לפני השם יתברך כראוי גם כן, כי פעם אחד התפלל עם תלמידיו בדבקות גדול ולא היה להם הכנעה והיה קטרוג גדול מלמעלה, רק אחד היה מתפלל בהכנעה וניצולו על ידי זה:
(דרכי צדק אות ה)
פירוש ל
ריב"ש אמר אדם שהוא קורא בתורה, ורואה האורות של האותיות שבתורה, אף על פי שאינו מבין הטעמים כראוי, כיון שהוא קורא באהבה גדולה ובהתלהבות, אין השם יתברך מדקדק עמו אף שאין אומרם כראוי, משל לתינוק שאביו אוהבו מאוד ומבקש דבר מאביו, אף על פי שהוא מגמגם ואינו אומר כראוי, אביו נהנה מאוד, לכן כשאדם אומר דברי תורה באהבה, השם יתברך אוהבו מאוד ואין מדקדק אחריו אם אומרם כראוי, כמו שדרשו רבותינו ז"ל (במדרש שיר השירים פרשה ב') ודגלו עלי אהבה אל תקרי ודגלו אלא ודילוגו עלי אהבה:
(ליקוטים יקרים דף א', ועיין לקמן פ' ואתחנן אות כ"ב)
פירוש לא
צריך האדם לשמור פיו ולשונו מכל דיבור, ואפילו דבר הרשות החמירו רבותינו ז"ל קודם התפלה כמו שאלת שלום, (ברכות די"ד ע"א) אף זה פוגם קודם התפלה, כי ידוע שהעולם נברא על ידי מחשבה ודיבור ומעשה, וראשית הכל הוא המחשבה, והדיבור הוא ענף המחשבה, והמעשה הוא ענף הדיבור, וכמו כן האדם בקומו משינתו, שהוא נעשה בריה חדשה כמו שאמר הכתוב (איכה ג') חדשים לבקרים, אם ידבר תחלה דבריו דברי הרשות, ופשיטא דברים אשר לא כן, אף אם יתפלל ויעסוק בתורה אחר כך, הכל מסתעפין ונמשכין אחר הדיבור הראשון, כי כמו שהדיבור הוא ענף המחשבה וטפלה אליו, כן הדיבור השני אל הראשון, כמו שכתוב בזוהר (פ' קדושים דפ"ג ע"א) ובכתבי האר"י ז"ל בענין כיבוד אח הגדול מפני שאח הבכור נוטל חלק העקריי ושאר אחיו הם המסתעפים ממנו וענפים אליו, כן הוא כאן, ולכן יזהר האדם שיקדש ויטהר דיבורו הראשון, ויזדכך מחשבתו הראשונה שתהיה דבוקה בקדושה, כדי שימשוך אליה כל שאר הדבורים שאחריה. ואחר כך כשיעמוד בתפלה מתוך שמחה של מצוה, כמו שקידש דיבורו ומחשבתו כנ"ל, בוודאי יענה בתפלתו:
(כתר שם טוב ד"כ ע"ב, לקוטים יקרים די"ב ע"א)
פירוש לב
כל מה שרואה יזכור בהקדוש ברוך הוא, אם אהבה, יזכור אהבת השם יתברך, ואם יראה, יזכור יראת השם יתברך כידוע בכמה מקומות, ואפילו כשהולך לבית הכסא יחשוב הלא אני מפריד רע מטוב, והטוב ישאר לעבודתו ית"ש וזהו יחודים:
(צוואת הריב"ש ד"ג ע"ב ע"ש)
פירוש לג
צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו (תהלים פ"ה) רצה לומד דרך מוסר, כי יש בני אדם שהולכים לדבר מצוה להתפלל או כיוצא, ובאמצע הדרך עומדין לדבר עם בני אדם, אף שעושה אחר כך המצוה מכל מקום עבירה הוא בידו שלא הלך בזריזות והעונש שלו לאחר פטירתו הוא גם כן מדה כנגד מדה, לפי הידוע מכמה ספרים, שמעבירים אותו על הנהר על מעבר קצר מאוד, וזה נחשב לו יסורים קשים מאוד, כי יש לו פחד ורעדה והוא צריך לרוץ מהרה מאוד, כי זהו פעולה כשהמעבר צר, לעבור מהרה, והנה באמצע הדרך והמעבר שולח לו הקדוש ברוך הוא את המלאך לעכבו, והוא אותו המלאך שנברא מאותה מצוה והיה לו לאותו מלאך צער, כי במחשבתו שחישב בביתו לילך לדבר מצוה נברא נשמה למלאך, ובעשיית המצוה נברא הגוף, ובשביל ששהה לברוא אותו הגוף מחמת שעמד לדבר עם בני אדם, על כן בא זה המלאך גם כן באמצע המעבר לעכבו, כדי שלא יוכל לרוץ ויצטער מהפחד, וזהו צדק לפניו יהלך וכו', לפי פשוטו כל המצוות הולכים לפני האדם אחר פטירתו, אך שיראה בשעת הליכתו שהולך לדבר מצוה או לבית הכנסת להתפלל שילך בזריזות ולא בעצלות, כדי שישם לדרך פעמיו ואל יעכבהו במעבר הנהר:
(צוואת הריב"ש די"ד ע"א)
פירוש לד
ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו (תהילים ס״ב:י״ג), הקושיא ידוע, ונראה על פי מה שסיפר הבעל שם טוב הקדוש שפעם אחת היה קטרוג גדול ביום הכפורים, כי השטן אמר שאינו מדבר כלל מאנשי רשע, כי אם מאנשים היראים ושלימים, ההולכים בכל יום להתפלל במנין בבית הכנסת, אשר בעת הליכתם להתפלל רואין עגלה עצים, ועומדין על המקח לקנות העצים ועל ידי סך קטן שמוזיל להם המוכר הם מתאחרים ובאים לבית הכנסת אחר ברכו וקדושה, וכל המלאכים מליצי יושר לא היה להם מליצה על זה, והשיב הבעל שם טוב מליצה ישרה, אמת שקודם שעושים המצוה בקל להפסיד המצוה על ידי סך קטן, אבל לאחר שכבר עשו המצוה, גם אם יתנו לו הון רב לא ימכרנה אף מי שהוא קל הדעת, ועל ידי מליצה זו נמתקו הדינים, וזהו הכוונה ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו היינו כמו שחביבה עליו המצוה אחר עשייתה ולא כקודם עשייתה:
(דגל מחנה ראובן אות נ"ט)
פירוש לה
שמעתי ממורי ז"ל כי יש שצריך להתחזק תחלה קודם התפלה, כדי שיהיו לו מוחין להתפלל בלי מחשבה זרה על כל פנים, או בדבקות, והוא על ידי מזמורים או תורה שיתעסק תחלה ומתוך כך הוא עומד להתפלל מתוך דברי תורה, שיש לו מוחין, ויש שאם ירבה במזמורים או תורה קודם התפלה לא יהיו לו מוחין לתפלה, וזהו שאמרו (מנחות דף ק"י) אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשם שמים שיהיו לו מוחין בתפלה לכך הם שוים, וסרה קושיית הט"ז [או"ח סי' א' סק"ג] ודפח"ח:
(תוי"י תזריע דצ"ב ע"א).
פירוש לו
לא יאמר הרבה תהלים קודם התפלה, שלא יחליש גופו, ולא יוכל אחר כך לומר העיקר, היינו חובת היום, דהיינו זמירות וקריאת שמע ותפלה, בדבקות גדול, מחמת שהפסיד כחו קודם התפלה בשאר דברים, רק תחלה יאמר העיקר בדבקות, ואם יתן לו השם יתברך עוד כח יאמר תהלים ושיר השירים בדבקות, וכן ביום הכיפורים קודם נעילה יאמר מחזור בקטנות כדי שיוכל אחר כך להתפלל בדבקות:
(צוואת הריב"ש ד"ד ע"ב).
פירוש לז
אמרו רבותינו ז"ל (פסחים דקי"ז ע"א, זוהר נח דס"ז ע"א) כל מקום שנאמר מזמור לדוד היה מנגן ואחר כך שרתה עליו שכינה, מזמור להביא רוח הקודש לדוד, וכל שנאמר בו לדוד מזמור שרתה עליו שכינה ורוח הקודש ואחר כך אמר שירה, והנה באמירתנו ספר תהלים יש לנו ליבוש ולהכלם, דאימתי רוח הקודש שורה עלינו קודם האמירה או אחר כך, על כן יראה לומר בקדושה ובטהרה, באימה וביראה:
(כתר שם טוב ח"ב ד"ד ע"ד)
פירוש לח
בשם הבעל שם טוב. שציוה לאנשיו, שקודם כל תפילה ילמדו מאמר זוהר:
(לקוטי תורה הדרכה זיי"ן).
פירוש לט
יזהר להיות התפלה בין בקיץ בין בחורף קודם הנץ החמה, דהיינו, יהיה רוב התפלה עד קרוב לקריאת שמע, קודם הנץ, והחילוק בין קודם הנץ לאחר הנץ כרחוק מזרח ממערב, כי אז עדיין יכולין לבטל [הדינין בנקל] וסימנך (תהילים י״ט:ו׳). והוא כחתן יוצא מחופתו ישיש כגבור וכו' ואין נסתר מחמתו, אל תקרי מחמתו אלא מחימתו, כלומר כשכבר השמש יצא על הארץ אזי אין נסתר מהדינים הבאים ממלאכי חמה, על כן אל יהא דבר זה קטן בעיניך, כי גדול הוא, ובעל שם ז"ל היה מדקדק גדול על זה, ולפעמים כשהיה עת שלא היה לו מנין היה מתפלל ביחיד:
(צוואת הריב"ש ד"ג ע"א)
פירוש מ
בשם רבינו הבעל שם טוב נשמתו בגנזי מרומים, טעם למה אסור להקדים תפלתו לתפלת ציבור כדאיתא בגמרא (ברכות דכ"ת ע"ב) ובשלחן ערוך (אורח חיים סי' צ' ס"י) שהוא קודם רצון והסכמת האברים:
(קול אריה פ' תולדות)
פירוש מא
יחשוב קודם התפלה שהוא מוכן למות באותה התפלה, מחמת גודל הכוונה, ויש מכוונים כל כך עד שפעמים בטבע היה יכול למות, בשנים או בשלשה תיבות שאומר לפניו יתברך שמו, וכשיחשוב כך, יאמר בלבו למה לי איזה פנייה וגאוה, באותה תפלה, כיון שבדעתו אפילו למות אחר שנים או שלשה תיבות, ובאמת הוא חסד גדול מהשם יתברך, שנותן לו כח ומשלים התפלה והוא חי:
(צוואת הריב"ש ד"ד ע"ב ודף זיי"ן ע"א)
פירוש מב
זה חסד גדול מהשם יתברך שאדם חי אחד התפלה, שלפי דרך הטבע היה לו למות מחמת שמפסיד כחו, כי נתן כחו בהתפלה, כל כך, מכח הכוונה הגדולה שהוא מכוון:
(בריש לקוטים יקרים, צוואת הריב"ש ד"ד ע"ב)
פירוש מג
בשם הבעל שם טוב ז"ל, שאמר שנס גדול הוא כשאדם חי אחר התפלה, שלא יצאה נשמתו מגודל הדבקות:
(שפתי צדיקים פ' בשלח)
פירוש מד
המדבר בלא מחשבה הוא כמו מוציא ז"ל רחמנא ליצלן, כי המחשבה אצל האדם הוא שיעור קומה שלימה והראיה לזה כי כשאדם מחשב בדבר אחד בעת הזווג מוליד בן תמורה (נדרים ד"כ ע"ב) וגם כשאין מחשב כלום מענין הזווג אינו יכול לזווג, והמחשבה הוא החכמה, והדיבור הוא ההולדה, כי גם במחשבה יש אותיות, כי מחשב באותיות, וכשאדם אינו מחשב במה שהוא מדבר אזי הוא כמוציא ז"ל, שהדיבור הוא חיות שלו:
(ליקוטים יקרים ד"ד ע"ב)
פירוש מה
כשאדם במדרגה קטנה, אז טוב יותר להתפלל מתוך הסידור, שמכח שרואה האותיות, מתפלל יותר בכוונה, אבל כשהוא דבוק בעולם העליון, אז יותר טוב לסגור עיניו, כדי שלא יבטל אותו הראייה מלהיות דבוק בעולם העליון:
(צוואת הריב"ש ד"ד ע"ב)
פירוש מו
החכם עיניו בראשו להבין ולהשכיל אם הזמן גורם שיוכל לכוון בסוד הפנימי ולהתענג כנ"ל מוטב, ואם רואה שהוא בסוד הקטנות ואינו יכול לכוון, שמתגברין עליו מחשבות זרות, אזי יתפלל כתינוק בן יומו מתוך הכתב, כאשר העיד מורי על עצמו שהיה בארץ אחרת זמן מה בבחינה זו, שנסתלק ממנו הנ"ל והיה מדבק עצמו אל האותיות וכו', ואמר כאשר מתפלל מתוך הכתב ומדבק עצמו אל האותיות אזי מעלה בחינת עשייה, כי תבת כתב הוא ר"ת כתר של מלכות שהוא ת על ידי בינה, וכך ציוה לאיש פרטי שיעשה כך עד שחזר למדרגתו העליונה וכו' ודפח"ח:
(כתונת פסים בלק דמ"ג ע"ג)
פירוש מז
צריך לילך ממדרגה למדרגה בתפלה שלא יפסיד כל כחו בתחלת התפלה רק יתחיל במתון, ובאמצע התפלה ידבק בדבקות גדול, אז יהיה יכול לומר אפילו במרוצה התבות של התפלה, אף על פי שבתחלת התפלה אינו יכול להתפלל בדבקות מכל מקום יאמר התבות בכוונה גדולה, ויחזק את עצמו מעט מעט עד שיעזור לו השם יתברך להתפלל בדבקות גדול:
(צוואת הריב"ש ד"ד ע"א)
פירוש מח
וכן כשנפל ממדרגתו באותה התפלה, יאמר התבה בכוונה קטנה כפי שיכול, ואחר כך יחזק עצמו לחזור למדרגתו אפילו כמה פעמים במדרגה אחת, ומתחלה ידבק בגוף של התבה ואחר כך יתן בתבה הנשמה, וצריך לעורר עצמו בתחלה בגוף שלו בכל כחו, כדי שתאיר בו כח הנשמה כדאיתא בזוהר (פ' שלח דקס"ח ע"א) אעא דלא דליק יבטש בו וינהר ואחר כך יכול לעבוד במחשבה לבד בלי תנועת הגוף:
(צוואת הריב"ש ד"ז ע"א).
פירוש מט
ואי אפשר להתפלל בכוונה כי אם על ידי חיזוק, וצריך לבקש מהשם יתברך סיוע ועזר:
(צוואת הריב"ש ד"ז ע"א).
פירוש נ
יחשוב שטוב לו שהשם יתברך יעזור לו שיכוון כמו חצי תפלה או רובו בכוונה גמורה, ולבסוף כשיחליש ושיבטל הדבקות מה לעשות לו, יתפלל כפי יכלתו בכוונה קטנה עד סוף עלינו:
(צוואת הריב"ש ד"ז ע"א).
פירוש נא
פעמים מתפלל בקטנות ואחר כך ברגע אחד מאיר אור נשמתו ועולה לעולם העליון כמו אדם העולה בסולם כמו שכתוב (תהילים מ״ג:ג׳) שלח אורך ואמתך המה ינחוני דהיינו אור העליון:
(לקוטים יקרים ד"ג ע"ד)
פירוש נב
פעמים אין אדם עובד רק בקטנות, היינו שאינו נכנס בעולמות עליונים כלל, רק שמחשב שמלא כל הארץ כבודו, והוא קרוב אצלו, והוא באותו שעה כמו קטן, שאין שכלו גדול רק מעט, ומכל מקום אף שהוא עובד בקטנות עובד בדבקות גדול:
(צוואת הריב"ש ד"ז ע"ב)
פירוש נג
אפילו כשנופל ממדרגתו יהיה דבוק בבורא במחשבה קטנה [כי] לפעמים יש גם כן קטנות למעלה, בזעיר אנפין, ומכח אותה הקטנות יבא לגדלות, כמו בגחלים, אם יהיה ניצוץ אחד שנשאר יכול לנפח בהם הרבה, עד שיהיה מדורה גדולה, לאפוקי אם לא יהיה אף ניצוץ קטן לא יכול לנפח אש, כך אם לא יהיה דבוק במחשבה קטנה תמיד בו יתברך, יכבה נשמתו לגמרי ח"ו:
(ליקוטים יקרים דט"ו ע"ב, ובכתר שם טוב דכ"א ע"א קצת בשינוי לשון).
פירוש נד
לפעמים אם אינו יכול להתפלל לא יאמין שהיום בוודאי לא יתפלל אלא יחזק עצמו יותר, ויפול עליו יראה יותר ויותר, כי הוא משל למלך שיצא למלחמה, ומתלבש עצמו, והחכמים מכירים אותו בתנועותיו, אבל אותם שאינם חכמים כל כך מכירים את המלך על ידי סימנים, שבמקום שיש שם שמחה יתירה וגדולה, שם הוא המלך, וכן כשאינו יכול להתפלל בכוונה ידע שיש שם שמירה סביב המלך, ובאמת יש שם המלך אבל הוא אינו יכול ליקרב אל המלך, מחמת גודל השמירה שסביב המלך, לכן צריך לחזק עצמו ביראה, ובכח גדול בכוונה יתירה, כדי שיהיה יכול להתקרב ולהתפלל לפניו יתברך שמו, ואז יהיה יכול להתפלל בכוונה יתירה:
(צוואת הריב"ש ד"ה ע"א)
פירוש נה
לא יאמר אדם כשאוכל להתפלל בהתלהבות אתפלל ואם לאו לא אאנוס את עצמי להתפלל, כי אם אדרבה, במשל המלך כשבא למלחמה ומשנה את בגדיו, אותם שהם קרובים למלכות מכירים את המלך בתנועותיו, ואותן שאינם קרובים למלך, רואים כשהעם משמרים יותר באותו המקום, מסתמא שם המלך, כך הוא כשאינו יכול להתפלל, משמרים את המלך שלא לגלות אותו לפניו, ואם כן יחזק את עצמו יותר, כי הלא המלך בכאן ומסתתרין אותו בפניו:
(צוואת הריב"ש ד"י ע"א).
פירוש נו
כשיהיה בקטנות יהיה גם כן בדבקות גדול עם השכינה, ואחר כך ברגע אחד תיכף כשיחשוב בעולם עליון מיד הוא בעולמות עליונים, שכמו שאדם מחשב שם הוא, ואם לא היה בעולם עליון לא היה מחשב כלל:
(צוואת הריב"ש ד"ה ע"א)
פירוש נז
אינו יכול להתפלל כראוי אם אין לו אור מקיף אותו מכל צדדיו וסביבותיו, שירגיש אותו מקיף:
(לקוטים יקרים ד"ב ע"א)
פירוש נח
מתהלה כשרוצה להתפלל יהיה ביראה, שהוא השער לכנוס לפניו יתברך (שבת דל"א ריש ע"ב) ויאמר בלבו למי אני רוצה לדבק את עצמי להבורא בדיבורו כל העולמות, ומהווה אותם ומקיים אותם, ויתבונן בגדלותו וברוממותו, ואחר כך יכול להיות בעולמות עליונים:
(צוואת הריב"ש ד"ז ע"ב)
פירוש נט
יש מי שמתפלל בעצבות מחמת מרה שחורה הגוברת עליו, וסובר שמתפלל ביראה גדולה, וכן יש מי שסובר להתפלל מגודל אהבת הבורא, והוא מחמת מרה אדומה, אמנם כשהוא באהבת ה' ומחמת זה נופלת עליו בושה ורוצה לפאר את השם יתברך, ולנצח את היצר הרע בשבילו אז הוא טוב, כי אדם לא נקרא עובד השם יתברך כי אם בדחילו ורחימו, ויראה שתפול עליו יראה, ולא מה שהוא מעורר עצמו ליראה כי זהו העלאת מיין נוקבין, אבל היראה האמיתית [הוא] כשתפול עליו חיל ורעדה, ומחמת פחד אינו יודע היכן הוא, והמוחין נזדככו ויורדין דמעות מאליהן, אבל כשאינו כך, אף על פי שנראה לו שאוהב את הבורא, בוודאי אינו כלום, כי זה השער לה', יראה הוא השער לאהבה, ואם אינו בהשער שהוא יראה, איך אפשר לו להיות באהבה, ומי שהוא כהנ"ל אינו אפילו עבד, ומכל שכן שאינו במדרגה ההוא שתפול עליו יראה, ואין הוא עובד עבדות הראוי ליהודי כלל, שאינו עובד השם יתברך רק מצות אנשים מלומדה, והוא מרמה בעצמו שהוא עובד את השם יתברך ועובדו בשמחה, ואין זו רק שמחה של הוללות, על כן ישוב אל ה' בכל לבו ובכל נפשו:
(ליקוטים יקרים ד"ג ע"א)
פירוש ס
התפלה שהוא בשמחה גדולה, בוודאי הוא יותר מקובלת לפניו יתברך שמו, יותר מהתפלה בעצבות בבכייה, ומשל על זה כשעני שואל ומבקש ומתחנן לפני המלך בבכיה גדולה אף על פי כן אינו נותן לו אלא דבר מועט, אבל כשהשר מסדר לפני המלך שבח המלך בשמחה ומתוך זה מבקש גם בקשתו, אז נותן לו המלך בקשה מרובה מאוד כמו שנותנים לשררות:
(צוואת הריב"ש די"ג ע"א)
פירוש סא
תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף (שיר השירים א׳:י״א) תורי זהב דחילו, עם נקודות הכסף רחימו שלא ידבר התורה והתפלה בפנייה חיצונית, שמזה נבראים הקליפות ומתלבש ברשעים לנקום ממנו כמו ששמעתי כעין זה ממורי, וזהו שאמרו (הובא ברש"י בפ' והקימותי את בריתי) שלא יהרגוהו רשעים שבדור, והבן, וצריך דחילו יותר מרחימו שנקרא נקודות הכסף כמו ששמעתי ממורי:
(בן פורת יוסף דכ"א ע"ב)
פירוש סב
שמעתי ממורי כי על ידי פנייה חיצונית שהוא קומה שלימה מזה נברא אדם המצערו וכו':
(צפנת פענח י"ח ע"א)
פירוש סג
לא יאמר אדם בשבת אתפלל בכוונה ולא בחול, שלא יהי כעבדים המשמשים את המלך, וכשהמלך עומד לפניהם הם מתדבקים בעבודה, וכשאין המלך לפניהם אין מזדרזין בעבודה, ואין זה עבד נאמן, אבל יוודע לו באמונה שרע לו בלא המלך, וידחה כל המשמורות עד שיבא לפני המלך אף על פי שאינו יכול לדבר לפניו, ואינו ראוי לבא לפניו אף על פי כן יעשה לו המלך רצונו, כי רחמנות גדול עליו עד מאוד:
(צוואת הריב"ש ד"י ע"א)
פירוש סד
כל ימי עני רעים (משלי ט״ו:ט״ו), על פי מה שאמרו רבותינו ז"ל (נדרים דמ"א ע"א) אין עני אלא מן הדעת, כך הוא הפירוש, כל ימי עני, שהוא עני בדעת, רעים, ר"ל שאין תפלתו ולימודו נחשבת כלל לפניו יתברך שמו, כי בוודאי הם בלא דחילו ורחימו, ולא פרחת לעילא (תיקוני זוהר הקדוש תיקון י'), ופריך (בגמרא בבא בתרא דקמ"ו ע"א) והא איכא שבתות וימים טובים ר"ל, שבוודאי בימים הללו בא לכל אדם התעוררות מלמעלה, ובוודאי מתפלל בהם בכוונה, ותירץ שינוי וסת, רצה לומר אף שמתפלל עתה בכוונה, רואה את עצמו שמתפלל בכוונה ומחמת זה בא לו גאות וגדלות בלבו, ורואה את עצמו שעלה עתה במדרגה עליונה לכן אף עתה הם רעים לפי ששינוי וסת הוא תחלת חולי מעיים, רצה לומר שאין היצר הרע מתגרה אלא מתוך אכילה ושתייה (זוהר וירא דק"י ע"א במדהנ"ע) ומחמת זה בא לו הגיאות וד"ל:
(צוואת הריב"ש דט"ז ע"ב, רמזי אגדות בס"ס אור אורה דס"ז ע"ד)
פירוש סה
שמעתי בשם הבעל שם טוב זללה"ה שהיה אומר עבירה גדולה ביד הציבור, כשהש"ץ אינו מאריך בניגונים ורוצה לסיים איזה ענין מהתפלה, והם מאריכים בתפלתם, ומעכבים על ידו מלהשפיע, ואם ימתין עד כלותם ויסיימו הציבור תפלתם, בין כך ובין כך יחליש המוחין אצלו, ולא יהיו לו אחד כך מוחין חזקים להשפיע אל השכינה, ואם כן, מה מאוד צריכין הציבור להזהר ולהשמר שלא יגרמו ככה ח"ו ויאבדו טובה הרבה, וכיוון שכן ראה גם ראה, אשר מלאכה גדולה ועובדא כבדה הוא בין שניהם, הש"ץ עם הציבור, לדעת איך יתנהגו בענייני התפלה, וביד הש"ץ ביותר:
(אור המאיר פ' תצוה ד"ה ואתה תצוה)
פירוש סו
יש פעם שאדם רוצה להתפלל בהתלהבות ואינו יכול שאבריו כבדים עליו, ור' ישראל בעל שם זלה"ה אמר, שדוד המלך עליו השלום התפלל על זה (תהילים ע״א:ט׳) אל תשליכני לעת זקנה שאבריו כבדים עליו כזקן:
(אור תורה פ' עקב, אור האמת די"ח ע"ב)
פירוש סז
מהבעל שם טוב ביאור ענין אל תשליכני לעת זקנה, הכוונה שאל ישליך העת לידי זקנה, כי לפעמים נופל העבודה של האדם לידי זקנה באמצעות המשך הזמן וכו':
(אור המאיר פ' יתרו)
פירוש סח
מהרב אלהי וכו' הבעל שם טוב ז"ל. בפסוק אל תשליכני לעת זקנה וגו', תימא וכי בבחרותו אינו צריך סיוע אתמהה, אלא הכוונה דלפעמים יתלהב האדם לאיזה עובדא הן לתורה הן לתפלה, אבל אינו מתיישן אצלו זה ההתלהבות והחשק, רק תיכף ומיד יפול מהחשק, ודומה לו כאילו הזקין זה המצוה, על דרך שאמרו (בטור אורח חיים סי' ס"א) כפרוטגמא ישנה, לזה אמר אל תשליכני מההתלהבות, להיות בעיני כזקנה וכפרוטגמא ישנה, אלא שיהיה אצלי כפרוטגמא חדשה:
(שפתי צדיקים סו"פ פקודי, תולדות יצחק ואתחנן, ושם ברמזי תהלים).
פירוש סט
צריך האדם ללמוד ולהרגיל את עצמו שיתפלל אפילו הזמירות בקול נמוך, ויצעק בלחש, ויאמר הדבר בין בזמירות בין בלימוד, בכל כחו, כדכתיב (תהלים ל"ה) כל עצמותי וכו', והצעקה שתהיה מחמת דבקות תהיה בלחש:
(צוואת הריב"ש ד"ד ע"ב)
פירוש ע
פעמים יש לעבוד להשם יתברך בנשמה לבד, דהיינו במחשבה, והגוף יהיה עומד במקומו, כדי שלא יחלה כשישתמש בו הרבה, ולפעמים יכול אדם לומר התפלה באהבה ויראה והתלהבות גדול בלי שום תנועה, ויהיה נראה לאדם אחר שהוא אומר אותן דברים בלי שום דבקות, וזהו יכול האדם לעשות כשהוא דבוק מאוד להשם יתברך אז יכול לעבוד אותו בנשמה לבד באהבה רבה וגדולה, וזה העבודה הוא יותר טובה והולכת במהירות יותר ובדביקות יותר להשם יתברך, מהתפלה שנראה בחוץ על האברים ואין להקליפה אחיזה בזו התפלה שכולו הוא בפנימיות:
(צוואת הריב"ש די"ג ע"א, כש"ט דכ"ב ע"ב).
פירוש עא
פעמים יכול לומר התפלה במהירות מאוד מחמת שבוער בלבו אהבת השם יתברך מאוד, והתיבות יוצאים מפיו בעצמם:
(צוואת הריב"ש ד"ד ע"ב)
פירוש עב
לטהר המחשבה, קבלתי ממורי נר"ו [רבינו הבעל שם טוב זי"ע] לכוון בשם כוז"ו וכתב מו"ה מ"פ ששם זה בחכמה, ששם המחשבה, והוא בחינת דין, ושם זה במילואו, כזה כ"ף וא"ו זי"ן וא"ו גימטריא טפטפיה שם המחשבה, עד כאן:
(סידור ר' שבתי ז"ל)
פירוש עג
לולי דמסתפינא להעלות בכתב מה ששמעתי ממורי דברים נוראים בענין מיתוק דינין ש"כ ופ"ר, והמתקת הרהורים על ידי שם שדי וחילופו כהה וגם שם הויה בחילוף [הוא שם כוזו], ורשמתי ראשי פרקים בנייר בפני עצמו:
(תו"יי שמות דמ"א ע"ב).
פירוש עד
סוד שם כהה שחילופו שדי ובזה השם הרג משה למצרי, והעלה הניצוץ השורה במקום טינוף לשרשו, והשם הזה מסוגל מאוד לזה כידוע ממרן אלהי הבעל שם טוב [זי"ע] האיך להעלות עם זה השם לכל הניצוצין כו':
(אוצר החיים פ' צו דנ"ת ע"א)
פירוש עה
בשם ריב"ש שמעתי שהשם כוזו הוא אחוריים של שם הוי"ה, ושם הוי"ה הוא מדת רחמים ושם כוז"ו שהוא מדת אחוריים הוא מדת גבורה, ואותיות כ"ו מן שם כוז"ו הוא מספר של שם הוי"ה ברוך הוא נמצא שעודף שם כוזו שהוא מדת גבורה על שם הוי"ה מדת הרחמים הם אותיות זו לכך אמר (תענית דכ"א ע"א) [גם זו לטובה היינו] גם זו שהוא ממדת גבורה לטובה הוא, כלול בחסד:
(רב ייבי תהלים פי"ח ופ"ל)
פירוש עו
שמעתי ממורי זלה"ה הן בסדר הלימוד הן בתפלה אם הוא מבין פירוש המלות בתפלה ומבין פשט ההלכה בלימודו אז מקשר מלכות שהוא דיבור אל הבינה שהוא מחשבה, ודפח"ח:
(תוי"י ר"פ ואתתנן דקע"ו ע"ג)
פירוש עז
שורש התפלה לקשר דין המלכות, ולמתק הדינין בשרשה שהוא בינה כמו שכתבתי במקום אחר בשם מורי זלה"ה:
(בן פורת יוסף דקט"ז ע"ב ועיין לקמן אות קנ"ט)