חלק ב - בכור העוני · לט. כמה מצוות גדולות מקים זה המבקש על פרנסתו
וְעַתָּה נָבוֹא לְחֶשְׁבּוֹן הַמִּצְוֹת אֲשֶׁר יָכוֹל כָּל בַּר יִשְׂרָאֵל לְקַיֵּם בְּשָׁעָה שֶׁמְּבַקֵּשׁ עַל פַּרְנָסָה. רֵאשִׁית יְכַוֵּן לְקַיֵּם מִצְוָה מִפִּי הַקַּבָּלָה שֶׁהוּא מוֹרֶה עַל מִצְוַת שְׁאֵלַת הַפַּרְנָסָה, כַּמּוּבָא לְעֵיל בַּשֵּׁם תָּנָא דְבֵי אֵלִיָּהוּ מֵהַפָּסוּק (זכריה י, א) שַׁאֲלוּ מֵה' מָטָר בְּעֵת מַלְקוֹשׁ ה' עֹשֶׂה חֲזִיזִים וּמְטַר גֶּשֶׁם יִתֵּן לָהֶם לְאִישׁ עֵשֶׂב בַּשָּׂדֶה, פֵּרוּשׁ הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא יִתֵּן בַּעֲבוּר אִישׁ אֶחָד עֵשֶׂב בַּשָּׂדֶה - כָּל מִינֵי הַשְׁפָּעוֹת טוֹבוֹת, הַכַּוָּנָה אִם תִּשְׁאַל פַּרְנָסָה מֵה' יַשְׁפִּיעַ בִּזְכוּתְךָ פַּרְנָסָה גַּם לָרַבִּים, דִּכְתִיב (תהלים קמה, טו) עֵינֵי כֹל אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ, דְּהַיְנוּ שֶׁמְּבַקְּשִׁים פַּרְנָסָה מֵה', וְאַתָּה נוֹתֵן לָהֶם אֶת אָכְלָם בְּעִתּוֹ הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא מַזְמִין וּמַשְׁפִּיעַ הִצְטָרְכוּת הָאָדָם בְּעִתּוֹ וּבִזְמַנּוֹ, וְעַל פִּי רֹב בְּשָׁעָה שֶׁכְּבָר נִתְיָאֵשׁ מִן הָרַחֲמִים, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ תָּמִיד עֵינָיו נְשׂוּאוֹת לְאָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ כָּל צְרָכָיו.
וְשֵׁנִית מִצְוַת אֱמוּנָה שֶׁהוּא אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ (שמות כ, ב) שֶׁמַּאֲמִין שֶׁכָּל פַּרְנָסָתוֹ וְכָל תְּנוּעוֹתָיו הַכֹּל מֻשְׁגָּח מֵעִם ה' בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית.
וּמִצְוַת בִּטָּחוֹן עַל פִּי קַבָּלָה בִּטְחוּ בַה' (ישעיה כו, ד) וְשֶׁהוּא מְצֻוֶּה עַל פִּי תּוֹרָה תָּמִים תִּהְיֶה (דברים יח, יג) וְגוֹ' שֶׁהוּא נִמְנֶה בֵּין תַּרְיַ"ג מִצְווֹת לְדַעַת הרמב"ן, שֶׁנִּכְלָל בָּזֶה מִצְוַת בִּטָּחוֹן, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵינוֹ דּוֹאֵג מִיּוֹם לַחֲבֵרוֹ, וְשֶׁלֹּא יִפְחֹד מִסִּימָנֵי כּוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וּמִמִּקְרִיִּים הַשּׂוֹרֵר בָּעוֹלָם רַחְמָנָא לִצְלַן, שֶׁלֹּא יִפְחֹד מִשּׁוּם דָּבָר שֶׁהוּא נִכְלָל בִּכְלַל תָּמִים תִּהְיֶה.
וּמִצְוַת יִרְאַת הַשֵּׁם שֶׁצָּרִיךְ לִירָא כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ שֶׁצָּרִיךְ לִירָא שֶׁלֹּא יִגְרְמוּ עֲוֹנוֹתָיו מְנִיעוֹת הַשֶּׁפַע וְיִגְרֹם צַעַר לְמַעְלָה, לָכֵן צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ שֶׁיַּחְזִיר זוֹ הַשֶּׁפַע, לְהַמְשִׁיךְ מַה שֶּׁנִּפְסַק בַּעֲֹנוֹתָיו וִיקַיֵּם מִצְוַת יִרְאָה, וְגַם אִם יִזְכֶּה לְבַקֵּשׁ שֶׁיִּתְמַלֵּא שֶׁפַע לִשְׁכִינַת עֻזֵּנוּ שֶׁתְּהֵא בְּכֹחָהּ לְהַשְׁפִּיעַ לְכָל הָעוֹלָמוֹת וְהַבְּרוּאִים, כִּי אֵין שִׂמְחָה לְהַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה רַק כְּשֶׁיֵּשׁ בְּכֹחָהּ לְהַשְׁפִּיעַ לְיִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשִׁים כָּל טוּב, דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא יְהֵא מְנִיעָה מִסִּבַּת עֲווֹנוֹתָיו, וִיקַיֵּם בָּזֶה מִצְוַת אַהֲבַת הַשֵּׁם.
וְאִם יִשְׁתַּתֵּף עַצְמוֹ בְּצַעַר יִשְׂרָאֵל וִיבַקֵּשׁ גַּם בְּעַד פַּרְנְסוֹת חֲבֵרוֹ בִּכְלָלוּת יִשְׂרָאֵל יְקַיֵּם מִצְוַת וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ (ויקרא יט, יח).
וְאִם יֵשׁ לוֹ צַעַר בְּעִנְיְנֵי פַּרְנָסָתוֹ וּמוֹדֶה וּמְשַׁבֵּחַ לְהַבּוֹרֵא, אָז מְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה לְהַצְדִּיק דִּינוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא שֶׁהוּא וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ ה' אֱלֹקֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ (דברים ח, ה) מִמִּנְיַן תַּרְיַ"ג לְדַעַת הסמ"ק.
וְאִם מִתְבּוֹנֵן בַּחֶסֶד שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹשֶׂה עִמּוֹ בְּכָל פַּעַם בְּעִנְיְנֵי פַּרְנָסָתוֹ, וְאָז יְכַוֵּן לְקַיֵּם בָּזֶה מִצְוַת עֲשֵׂה לְדַעַת רַבֵּנוּ יוֹנָה הַמּוּבָא בַּחֲרֵדִים לְהוֹדוֹת עַל חַסְדֵי הַשֵּׁם שֶׁהוּא מִכְּלַל (דברים ח, ב) וְזָכַרְתָּ אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הוֹלִיכֲךָ ה' אֱלֹקֶיךָ. סַךְ הַכֹּל שְׁמוֹנֶה מִצְווֹת עֲשֵׂה.