חלק ב - בכור העוני · ב. בזכות דחק העני - יצאו ישראל מהגלות
וּכְמוֹ שֶׁבִּיצִיאַת מִצְרַיִם הֻצְרְכוּ מִקֹּדֶם לְהִשְׁתַּעְבֵּד בְּקֹשִׁי הַשִּׁעְבּוּד לִזְכּוֹת לְאוֹר הַגְּאֻלָּה כָּכָה עַכְשָׁו צְרִיכִין יִשְׂרָאֵל הק' לְהִתְנַסּוֹת קֹדֶם בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ בְּכוּר הָעֹנִי וְהַלַּחַץ עַד שֶׁאָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ (עיין רות רבה פ"ה שה"ש רבה פ"ב) שֶׁעֲתִידִים יִשְׂרָאֵל לְהִגָּלוֹת אַרְבָּעִים יוֹם בַּמִּדְבָּר לְמֵכַל עִשְׂבָּא דְּמִדְבָּרָא (וְלֶאֱכֹל שָׁם עֵשֶׂב הַמִּדְבָּר) קֹדֶם שֶׁיִּזְכּוּ לַמַּעֲלָה הָעֶלְיוֹנָה לַגְּאֻלָּה הַשְּׁלֵמָה, וְזֶה הָעֹנִי וְהַלַּחַץ יִהְיֶה טוֹבָה גְּדוֹלָה לָנוּ שֶׁיִּצְמַח לָנוּ עי"ז נִסִּים גְּדוֹלִים וְהוֹפָעַת אוֹר זִיו שְׁכִינָתוֹ הק' אֵלֵינוּ וְהַשָּׂגוֹת גְּדוֹלוֹת, וְהַצֵּרוּף הַזֶּה הוּא דַּיְקָא עַל יְדֵי עֲנִיּוּת כַּמּוּבָא בַּתִּקּוּנִים תִּקּוּנָא חַד וְעֶשְׂרִין (דף נג ע"ב) וז"ל: ד"א (יונה ב, א) וַיְמַן ה' דָּג גָּדוֹל לִבְלֹעַ אֶת יוֹנָה דָּא עֲנִיּוּתָא דְּאִיהוּ עֶצֶב וְנוּקְבָא דִּלֵּיהּ עִצְּבוֹן, דְּכוּרָא דָּג, נוּקְבָא דָּגָה, דָּא הוּא (שם) וַיִּתְפַּלֵּל יוֹנָה אֶל ה' אֱלֹקָיו מִמְּעֵי הַדָּגָה מִכַּפְנָא דַּעֲנִיּוּתָא דִּמְטוֹי לִמְעוֹי דְּיִשְׂרָאֵל בְּהַהוּא זִמְנָא (שם) וַיֹּאמֶר ה' לַדָּג וַיָּקֵא אֶת יוֹנָה וְכוּ' בְּדָחֳקָא דִּדְאָגָה דִּלְהוֹן דְּדוֹאֲגִין מִן עֲנִיּוּתָא - מִדָּחֳקָא יַפְקוּן מִן גָּלוּתָא, הה"ד (ש"ב כב, כח) וְאֶת עַם עָנִי תּוֹשִׁיעַ דָּא נְבוּאָה דְּיוֹנָה דְּנִתְנַבֵּא דְּיַפְקוּן יִשְׂרָאֵל מִן גָּלוּתָא בִּדְאָגָה (ס"א בדוחקא) דַּעֲנִיּוּתָא, וּבִימִינָא יַפְקוּן בְּגִין הַצַּדִּיק ח"י עָלְמִין אִיהוּ עָנִי דְּאִתְקַשַּׁר בִּימִינָא דְּאִיהוּ פֶּסַח כְּגַוְנָא דְּיִשְׂרָאֵל דְּאִתְמַר בְּהוֹן וְאַתְּ עָרוּם וְעֶרְיָה וְהַאי יוֹנָה אִיהוּ יוֹנָה דְּתֵבַת נֹחַ.
הַבֵּט וּרְאֵה מַעֲלַת הָעֲנִיּוּת שֶׁמְּגַלֶּה לָנוּ רשב"י שֶׁבִּזְכוּת הַדְּאָגָה מִדֹּחַק הַפַּרְנָסָה וְהַצַּעַר וְהָעֶצֶב הַנִּצְמָח מֵהֶעְדֵּר הַפַּרְנָסָה - יִגָּאֲלוּ יִשְׂרָאֵל וְיֵצְאוּ בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים מִן הַגָּלוּת. הֲרֵי שֶׁמְּבֻשָּׂר הוּא זֶה הַסּוֹבֵל מֵעֲנִיּוּת שֶׁיִּזְכֶּה בְּשֶׁל כָּךְ לַגְּאֻלָּה לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' וּבְהִגָּלוּת אוֹרוֹ יִתְבָּרַךְ בְּקָרוֹב, וּבָרוּר שֶׁכַּמָּה שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל הָאָדָם בְּיוֹתֵר לִקַּח מַצָּב זֶה בֶּאֱמוּנָה וּבִתְמִימוּת כֵּן בְּיוֹתֵר תִּגְדַּל מַעֲלָתוֹ וּזְכִיָּתוֹ לֶעָתִיד לֵהָנוֹת מִזִּיו הַשְּׁכִינָה.