בנפש דוד· רבי דוד כהן־סקלי
רך
איתא בברכות נ"ה ע"ב פתח אידך ואמר האי מאן דעייל למתא ודחיל מעינא בישא לנקוט זקפא דיידא דהיינו הגודל דימיניה בידה דשמאליה. וזקפא דידא דשמאליה ביד) דימיניה ולימא הכי אנא פלוני בר פלוני מזרעא דיוסף קא אתינא דלא שלטא ביה עינא בישא שנאמר בן פורת יוסף בן פורת עלי עין. א"ת עלי עין אלא עולי עין ע"ש:
והקשו העולם הא תינח אם מזרעא דיוסף. ואם הוא משבטי יה שאינם מיוסף מאי איכא למימר והא מחזי כשקרא:
ואני אומר כי זה הוא כעין לחש שלוחש מלות אלו לא יזיק לו עין הרע שכל הלוחשים שמוזכרים בש"ס גם זה הוא לחש בעלמא שאם אומר לחש זה אינו ניזוק.
עוד אפשר לומר אנא מזרעא דיוסף או מסטרא דדכורא או מסטרא דנוקבא וכשהותרו השבטים לבא זה לזה נתערבו השבטים זה לקח מזה וזה לקח מזה עד שכל אחד ואחד הוא מסטרא דנוקבא מיוסף ומכל השבטים האחרים וק"ל. (כתוב לאמר ח"י לתשרי תרצ"ה) ועי' לקמן אות רכ"ח מש"כ שם: