בנפש דוד· רבי דוד כהן־סקלי
קפו
עוד כתוב שם מצוה רפ"ז וז"ל ומי שהקדיש בעל מום למזבח אע"ף שלא הקריבה לוקה. ואם דימה שמותר להקדיש בעל מום למזבח והקדיש הרי זה קדוש ואינו לוקה המקדיש בעל מום למזבח אף שלוקה הרי זה נתקדשה ותפדה וכו' ע"ש. יש לעיין במה שכתב ואם דימה שמותר להקדיש וכו' במאי עסקינן דקאמר ואם דימה וכו' שאם נקט האי דימה לענין קדושה וכדמסיים הרי זה קדוש. הרי בבא שלישית קאמר המקדיש בעל מום וכו' אף שלוקה הרי זה נתקדשה הרי מדקאמר לוקה א"כ מיירי דאתרו ביה וידע דאסור ואפילו הכי קאמר דנתקדשה וא"כ הכא למה הצריך דימה. ואם לענין מלקות דקאמר דלא לקי להכי קאמר דימה הא אפילו ידע שאסור להקדיש מ"מ כיון דבלא התראה לא לקי וצריך יישוב: