בנפש דוד· רבי דוד כהן־סקלי
קסט
בפטום הקטורת התחיל התנא במספר המרובה דהיינו דברים שמספרם מספר מרובה שהם שבעים שבעים מנה ואחר כך מנה דברים שמספרם שוה דהיינו ששה עשר מנה. ואחר כך מספר מה שלמטה ממנו דהיינו הקושט שנים עשר. וא"כ הו"ל להמשך ולהסמיך לזה הקנמון שמספרו תשעה ואחר כך יאמר קלופה שלשה ולמה הפך הסדר וראיתי להרמב"ם הלכות כלי המקדש בפרק ב' הלכה ג' שכך סדרם הקנמון הקדים להקלופה עש"ב. אבל בכריתות דף ואו' מסודרים כמו שמסודרים בסדור תפלה שלנו. ונ"ל לומר שסדורם כך כדי להסמיך שלשה לשנים עשר דהיינו מספר שלשה לקודם לו דקאמר שנים עשר דכבר פתח פיו לשנים להכי סיים שלשה להקל על הלשון ועוד כדי להסמיך מספר ט' למספר בורית כרשינה תשעה וכו' להקל על הלשון ולא משלשה לתשעה. אי נמי יש לומר שמתחלה מנה השוין במספרם הגם שאינם כסדר הספירות מ"מ הא עדיפא ליה לתנא לתת מספר השוין ברישא. ואחר כך כשבא לנפרדין במספרם חזר לסדרם כסדר הספירות ולהכי לאחר שהזכיר לבושם הנקרא קושט הרומז לספירת חכמה סדר אחריו לקלופה הרומז לבינה ואחר כך לקנמון הרומז להוד. שהוא מאוחר לשנים אלו דשריין כחדא. עי' בסדורי תפלה שכתוב בכל צדו דכל סימן ספירה הרומזת לו ע"ש: