בנפש דוד· רבי דוד כהן־סקלי
קסה
עוד ראיתי לו להרב שם בישנות סי' קל"ב דכתב וז"ל ומדינא מותר לומר לנכרי בערב שבת שיבא לנגן בשבת למחר דע"כ לא אמרינן דאמירה לגוי בערב שבת אסורה. אלא כשיאמר לו לעשות מלאכה. אבל הכא שישראל עצמו אינו אסור אלא משום גזירה. ואיכא מאן דאמר דמותר לומר לנכרי לנגן בשבת. הבו דלא הוסיף עלה עש"ב:
והנה לפי טעם זה יש להתיר ע"י נכרי גם אם הוא עביד הכי לנגן כרצונו משום תענוג כיון דאפילו ע"י עצמו אינו אלא גזירה דשמא יתקן כלי שיר. ע"י נכרי הוי גזירה לגזירה. ואין גוזרין גזירה לגזירה כדמוכח בכל הש"ס. עי' ביצה בענין אין רוכבין על הבהמה וכו'. וכ"ש אם אומר לו בע"ש וכ"ש אם הוא מושכר לשנה. עי' בש"ע א"ח סי' של"ח סעיף ב' ועיין במגן אברהם שם ס"ק ד'. ועי' עוד בש"ע סי' של"ט סעיף ג' במור"ם עש"ב. ועי' בספר ארץ חיים להר"ח סתיהון ז"ל שכתב וז"ל ובזמנינו יש מקילין לומר לו מע"ש ואפילו בטיפוח וריקוד וכו' עש"ב. ועי' להרב ים של שלמה בביצה פרק חמישי סי' ואו' עש"ב. שבתוך הפסק שכתב וז"ל ומה שנהגו העולם היתר אף בלא שמחת נישואין גם על זה אני אומר הנח להם לישראל וכו' עש"ב. ועי' בפרק קמא דביצא דף ג' דקאמר הש"ס היא גופא גזרה ואנן ניקום ונגזור גזרה לגזרה עש"ב הרי דמפשט פשיטא ליה לס"ס דלא גזרינן גזרה לגזרה מדמתמה הש"ס ע"ז ואין לומר בדבר זה כולה חדא גזרה היא כיון שאין מפורש איסורו בש"ס אפילו ע"י גוי אנן אין כח בידינו לגזור גזרות: