בנפש דוד· רבי דוד כהן־סקלי
קמח
כתוב זאת זכרון בספר במה שראיתי דבר שלא היה לעולמים. והוא מה שהביא הרב מהר"ם מלובלין בתשובות סי' קט"ז שהעתיק שאלת חכם אשר בא לידו באשה שנבעלה לרוח או לשד שקורין מרכ"ט. ובא אליה בתחלה כדמות בעלה ובשניה כדמות פריץ. והיא אשה בעולת בעל אם נאסרה לבעלה וכו' עש"ב. וכעין זה מצאתי בהרב שבות יעקב חלק שלישי סימן ע"ז עש"ב דמסיק דגם האשה שרוצה לטבול לאחר עת ספירתה אף שאין בעלה עמה אינה יכולה לטבול וטעים לה טעמא כיון דהם עצמם אמרו שיש חשש סכנה (וראיתי בספר מאסף רבני הבאר כרך שלישי שנה שמינית סי' נ"ד שכתב וז"ל מדברי הזוהר נראה שאחר שטבלה האשה היא בסכנה עד שתזקק לבעלה. וכבר דיבר בזה בשבות יעקב ח"ג וכו' ע"ש) לטבול אם אין בעלה עמה בעיר משום חשש דיבוק רוח הטומאה ומזיקין. שמהאי טעמא מניחים אצלם תינוק. וסכין תחת הכרים דקי"ל חמירא סכנתא מאיסורא כאשר שמענו שאירע כן כמה פעמים. ועי' בשו"ת מהר"ם מלובלין סי' קמ""ז וכו' עש"ב. אשר מזה הונח לי כמה פעמים שראיתי מקפידים העולם על זה שאם בליל טבילה שכבר טבלה האשה נפל הפרש בין האשה ובין בעלה ח"ו ולא ירצה לשכב אצלה בלילה ההוא. מרבים אליו רעים כל כך כל אותו הלילה עד שיעשו שלום ביניהם אותה הלילה עצמה חק ולא יעבור לא יתנו שינה לעיניהם ותנומה לעפעפיהם עד שיתפתה הבעל להיות אצלה לשכב עמה. ולפי האמור ניחא דעבדי הכי משום חשש סכנה דחמירא סכנתא מאיסורא. יותר מביטול פריה ורביה. עי' ביו"ד סי' קצ"ז ס"ב. ומשום הכי השכנים והקרובים לא ישקוטו ולא ינוחו עד שיתווכו שלום. ולפי האמור יבא על נכון מאמר קדישין בזוהר ויצא שאמרו שבנימין לא שמש מטתו משנמכר יוסף. ומצינו שהיו לו עשרה בנים דלפ"ז ניחא דלא שמש מטתו אלא ליל טבילה ומשום סכנה של אשתו ועוד בה משום פו"ר שרוב מתעברות בליל טבילה דוקא ומשם ואילך לא שמש מטתו משום שהיה מתאבל על אחיו. עיין בפירוש רש"י פרשת מקץ פרשה מ"ג ל'. ועי' בש"ע א"ח סי' תקע"ד סעיף ד' ע"ש. וצריכין לומר דהואיל והותר הותר גם באחרונים: