בנפש דוד· רבי דוד כהן־סקלי
קמו
איתא בזוהר פרשת נח ס"א ע"א ת"ח אלו אפיק אדם תולדות מגנתא דעדן לא ישתצון לדרי דרין ולא איתחשך נהורא דסיהרא לעלמין. וכלהו הוו קיימין עלמין ואפי' מלאכי עלאי לא קיימי קמייהו בנהורא וזיוא וחכמתא כמא דאת אמר בצלם אלהים ברא אותו אבל כיון דגרם חטאה ונפק איהו מגנתא ועבד תולדין לבר. לא אתקיימא בעלמא. ולא הוי כדקא חזי. אמר ר' חזקיה וכי היאך יכלין למעבד תולדות תמן. דהא אלמלא לא אתמשיך עליה יצה"ר וחטא. אתקיים איהו בעלמא בלחדוי ולא יעביד תולדות. כגוונא דא אלמלא דחבו ישראל בעגלא ואמשיכו עלייהו יצר הרע לא עבדו תולדות לעלמין ולא ייתון דרין אחרנין לעלמא. א"ל אלמלא לא חטא אדם לא עבד תולדות כגוונא דא מסטרא דיצר הרע. אבל עביד תולדין מסטרא דרוחא קדישא. דהשתא לא עביד תולדות אלא מסטרא דיצר הרע. ונ"ל דזהו דכתיב ובחטא יחמתני אמי ובגין דכל תולדות דבני נשא כלהו מסטרא דיצה"ר בגין כך לית לון לאתקיימא דסטרא אחרא אתערב בהו אבל אלמלא לא חטא אדם ולא אתתרך מגנתא דעדן הוה עביד תולדות מסטרא דרוח קדישא דקדישין כמלאכי עלאין קיימי לדרי דרין כגוונא דלעילא. כיון דחטא ואוליד בנין לבר מגנתא דעדן ולא זכה לאפקה לון מגנתא לא אתקיימו אפילו לאשתרשא בעלמא דא עד דאתא נח דאיהו צדיק ועל בתיבה. ומן תיבה נפקו כל דרין דעלמא ומתמן אתבדרו לכל ארבע רוחי עלמא עכ"ל עש"ב. ועי' בחידושנו במסכת ביצה דף ד' ה' ע"ש מש"כ: