בנפש דוד· רבי דוד כהן־סקלי
קכג
כתיב שנים ליום עולה תמיד ודרשו רבותינו ז"ל ביומא פרק שני שערי דף ס"ב ע"ב ובתמיד ל"א ע"ב שנים ליום נגד היום הא כיצד תמיד של שחר היה נשחט על קרן צפונית מערבית על טבעת שנייה. ושל בין הערביים היה נשחט על קרן צפונית מזרחית על טבעת שניה ע"ש. והיינו ליום נגד היום דהיינו נגד אור השמש. שהאור בבוקר בא ממזרח ובין הערבים בא האור ממערב וצריך שיקריב הקרבן נגד האור במקום זריחת השמש ולא בצל שכנגד הכותלים. והנה הרשב"א ז"ל בתשובה סי' שמ"ה העתיק דבריו מר"ן ב"י יו"ד סי' ד' בסוף הסי' והעתיקה בספר ש"ע סעי' ז' וז"ל ישמעאלים שאינם מניחים לטבח ישראל אלא אם כן יהפוך פניו כנגד המזרח הנקרא בלשונם אלקיבל"א כמנהג חקותיהם והשיב שאינו דומה לשוחט לשם הרים דהתם השוחט עצמו מתכוין וכו' ומ"מ מאחר שישמעאלים מקפידים בשלהם והם מזהירין בשעת מעשה בפירוש לשחוט כנגד אותו רוח דוקא ראוי הוא לבטל המנהג ולגעור במי שעושה כן עכ"ל:
והנה לכאורה שהנכרים הישמעאלים הם למדו מן התורה שכתוב שנים ליום נגד היום אלא שאי אפשר לומר כן שאם כן למה מקפידין דוקא לצד מזרח ולא לצד מערב בסוף היום. ועוד דממשנה משמע דבין של שחר ובין של בין הערביים היה פניו של תמיד ושל שוחט למערב אלא דשל שחר היה נשחט על קרן צפונית מערבית ושל בין הערביים היה נשחט על קרן מזרחית צפונית במקום שהשמש מאיר אבל לעולם פני התמיד ופני השוחט הוא למערב והוא הפך ממה שעושים הישמעאלים שתמיד פניהם למזרח בשעת שחיטה. איך שיהיה אנן בדידן לא עבדינן הכי הגם שאמרה תורה שנים ליום כנגד היום היינו בקרבן אבל לא בחולין בבשר תאוה ואדרבא העושה כן נראה כמקרב קדשים בחוץ לכן יש ליזהר שלא לעשות כך. אלא שמדברי הרשב"א לא משמע כן ודוק:
(והיו מרביצים התמיד כששוחטין אותו על שמאלו וראשו לדרום):