בנפש דוד· רבי דוד כהן־סקלי
קג
כשיצאתי מארץ מולדתי עיר תהלה דובדו' יע"א בשנת תרנ"ו אחר הפסח באתי אל ע"ת מגנייא. שהיה שם מור חמי כה"ר דוד בר אברהם בר יוסף הכהן ז"ל ונתאכסנתי בביתו בית ועד לחכמים שנה תמימה. וכשהייתי בבהכ"נ דשם השם ישיג גבולה. שמעתי שהפרנס אומר שהשבת הזה הוא שבת של ההרוס. אמרתי לו מה רוצה לומר שבת של ההרוס והשיב לי ששבת שקודם החופה והחתונה מכבדין את ההרוס לעליית ס"ת ולכך נקרא שבת ההרוס. ואני שמעתי ולא אבין דלמה קורין לו ההרוס היה צריך לקרות לו שם ארוס כדברי חכמים ארוס וארוסה. ובאותה שעה אמרתי שבודאי כן הוא האמת אלא שהם לעגי שפה וקורין לאלפין' ההין'. שמוצאן בגרון אחה"ע ומתחלפין במבטא. והן היום בשנת התרצ"ג ראיתי מה שכתב הרב פחד יצחק במערכת האלף' ערך ארוס וארוסה וז"ל ארוס מלשון ארש אשה ולא לקחה ונחלפה שין' בסמך' באותיות זסשר"ץ. א"נ מי שאינו נשוי נקרא ארוס מלשון מזבח ה' ההרוס כשם שהנסוי נקרא בנוי. ואבנה גם אנכי ממנה שיוכל להוליד בנים ונחלפה ה' באלף' באותיות אחה"ע או באותיות יהוא' אפילו אליביה דהרב אבן עזרא דלא סב"ל חלוף אותיות אע"ף שהם ממוצא אחת עכ"ל ע"ש. הרי שו"ר לפניך דלפירוש שני עיקר מלת ארוס שניזכר בדברי חכמים היא:
הרוס אלא שנתחלף ההא' באלף' אבל לפירוש הראשון צריכין אנו לדברינו הראשונים שהוא ההפך שנתחלפה להם האלף בהא: