בנפש דוד· רבי דוד כהן־סקלי
צ
הנה. שם אדנות הוא בחינת מלכות כדאמרו בזוהר דינא דמלכותא דינא. ואיתא בפתיחת אליהו מלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה וכו' ע"ש. ונ"ל דתורה שבכתב ותורה שבע"פ הם שני בחינות הויה' ואדנות הקשורים זה בזה. שכתוב הויה' וקורים אדנות. ושם הויה' הכתוב נגד בחינת תורה שבכתב שמלא שמותיו של הקב"ה סתומה וחתומה. ונגר שם אדנות' בקריאת הויה' שאנו קורים על פה הוא בחינת תורה שבע"פ שאי אתה רשאי לכותבה ואי אתה רשאי לאומרה בכתב ותורה שבכתב קשורה בתורה שבע"פ. (ונ"ל שזה כוונת הכתוב לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו דר"ל לחזות בנועם ה' ראיה דוק'. שאנו רואים שם הויה כתוב בספר אבל אין מבטים אותו כמו שהוא כתוב אבל בהיכלו שהוא שם אדנות שהיכל גימ' ס"ה אנו מבקרין אותו ומבטים אותו בשפתים) שאי אפשר זה בלא זה. כמו שם הויה' ואדנות וכמו שיניקת אדנות מהויה' כן יניקת תורה שבעל פה מתורה שבכתב. והם בחינת הגוף והנשמה כשם שהגוף צריך אל הנשמה והנשמה צריכה לגוף שהוא כלי המעשה ואי אפשר זה בלא זה והגוף הוא הלבוש והיכל אל הנשמה כן אדנות הוא הלבוש וההיכל אל שם הויה' דהיכל גימט' אדנות ובזה יומתק לשון הזוהר פרשת שמיני דף ל"ו ע"א וז"ל כ"ש אינון דמשתדלי נמי בליליא. והא אוקמוה דאינון משתתפי בשכינתא וכו' ע"ש והיינו דנקיט משתתפי בשכינתא משום דכיון דמשתדלי באורייתא בליליא א"כ הם לומדין ועוסקין בתורה שבעל פה שהיא מדת לילה מדת הדין שאין שם אור לקרות מן הכתב. ועוד אסור לקרות בלילה הכתוב וע"כ מישך שייך לה תורה שבעל פה ומלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה שהיא השכינה. ולכך קאמר דמשתתפי בשכינתא: