בנפש דוד· רבי דוד כהן־סקלי
עא
איתא במדרש רבה באלה הדברים רבה פרשת ואתחנן כשעלה משה למרום הראהו הקב"ה אוצרות הטוב אמר לפניו הללו למי. אמר לו לעמלי תורה. הראהו אחרים ואמר לו הללו למי ואמר לו הללו לגומלי חסדים וכו' אחר כך הראהו אוצר גדול מאד אין קץ אמר לפניו זה למי מתנת חנם. כששאל משה בזרות התורה לא נתנו לו. וכן מפני דברים אחרים הנזכרים שם ולא נתנו לו. אמר איני שואל אלא מאוצר הגדול הה"ד ואתחנן. אמר הקב"ה היינו דאמרי אינשי עול חויא בביתך. ולא בר נש דאית ליה עיינין עש"ב ונ"ל הטעם טעם הוא כי הזיק הנחש אינו אלא בפה והפה יש לו מקום כי תופס את מקומו דו"ק. ויכול להיות נשמר ממנו ממקומו מקום היזיקו שהוא שיעור קטן הכמות. אבל היזיק העין אין לו מקום והוא מהדברים שהתנא גזר אומר בהם שאין להם שיעור וקחשיב הראיון בכלל חמשה דברים שאין להם שיעור כי העין רואה הכל בעין חודרת והכל קולטת והכל שולטת ושוטטת בכל הארץ: