בנפש דוד· רבי דוד כהן־סקלי
יבק
ראה ראיתי את עני עמי אשר בזוהר פרשת כי תזריע דף מ"ו ע"ב וז"ל ת"ח בכל זמנא דהאי נשמתא קדישא אתדבקה ביה בבר נש. רחימא דמאריה. כמה נטורין נטרין ליה מכל סטרין. רשימא הוא לטב לעילא ותתא ושכינתא שריא עלוי. ובזמנא דאיהו אסטי ארחוי שכינתא אסתלקת מיניה. ונשמתא קדישא לא אתדבקת ביה. ומסטרא דחויא בישא תקיפא. אתער רוחא חד דשט ואזיל בעלמא. דלא שריא אלא באתר דקדושה עלאה אסתלק מתמן. וכדין אסתאב בר נש ואתפגים בבשריה בחיזו דאנפוי בכלא וכו' עש"ב:
ראה אחי כמה האדם גורם נזקין לעצמו מאיגרא רמא עד בירא עמיקתא אם זכה שר צבא ה' ושכינתא שריא עילוי באורים כבדו השם. ונטיר הוא מכל סטרין כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך ובכל מקום שהלך שם ביתו עמו. בית ה' נלך. על שחל ופתן תדרוך. ואם לא זכה שר צבה שריא עלוי והקדושה אתרחקת מניה והכל בדילין ממנו. נזיף דמאריה וכרוזא כריז עליה אתרחקו מסוחרניה. דא הוא עבדא דמריד במאריה. על כן החכם עיניו תמיד בראשו יבחון מה הוא עושה אם ראשו כתם פז. או ראש פתנים אכזר על עצמו. ועשה לעצמו מה שלא יעשה לו אויבו ומבקש רעתו. על כן ימהר יחישה לפקוד שומרים על הדבר הזה המזכירים את ה' אשר הוא עמנו תמיד כדכתיב יהי ה' אלהינו עמנו אל יעזבנו ואל יעשנו להטות לבבנו אליו ללכת בכל דרכיו וכו'. ויעשה סימנים המזכירים אותו המזכירין את ה' השכינה השורה עליו שהוא משכן ה' לכן לא יטנף עצמו. אהל השם. וצריך מעון השם שיהא נקי מכל לכלוך וטומאה שיהיו מחשבותיו ועשתונותיו טהורות ולב טהור. אוהב טהור לב חן שפתיו רעהו מלך מלכו של עולם. מלך ביופיו תחזינה עינינו כי עיניו על דרכי איש אם זך ואם ישר פעולו פעולת צדיק לחיים חיים וחסד עשית עמדי ופקודתך שמרה רוחי. אף רוחי בקרבי אשחרך לשחר פניך ואמצאך על כן יהיו דברי אלה לזכרון בין עיניך. כתבם על לוח לבך וענדם עטרות על ראשך כדכתיב החכם עיניו בראשו למה שלמעלה מראשו שהיא השכינה ששורה למעלה מראשו אורו מרא"ש: