אור ברסלב

בנין שלמה חלק ב· רבי שלמה הכהן מווילנה

סימן יז

סימן טז

ע"ד מה שכ' בספרי סי' ל' (ד' מ' ע"ב) להעיר ע"ד הנו"ב מהד"ק בסי' ט"ו דמ"ע דתשביתו אינו נוהג רק בבעל החמץ בלבד ולכאורה הוא נגד גמ' מפורשת (בב"ק ד' צ"ח ע"ב) דאמר רבא שם דגזל חמץ ובא אחר ושרפו במועד פטור שהכל מצווים עליו לבערו הרי דמוטל העשה על כל מי שרואה החמץ (ושוב הוגד לי כעת דכבר העיר עליו בזה בספר עמודי אור להגאון מו"ה ר' יחיאל העלער זצ"ל] אך אחר העיון בזה י"ל דעיניו שפיר חזו להש"ס דב"ק הנ"ל אך דהוא ז"ל מפרש הא דאמר רבא שם דהכל מצווים לבערו אין הכוונה דמ"ע דתשביתו נוהג גם ברואה חמץ של אחרים ואף דאינו מונח ברשותו ולא קיבל עליו אחריות ואינו עובר עליו בבל יראה דוודאי זה אין סברא דמ"ע דתשביתו אינו אלא תיקון להלאו וכל דליכא בלאו בוודאי דאינו נוהג בו העשה אלא הש"ס הנ"ל ר"ל כיון דהגזלן חייב לבער החמץ והוא אינו רוצה לקיים המצוה אז מצוה על כל הרואה לבער מצד ערבות דהא כל ישראל ערבים זה לזה דהא בימים הקדמונים היו יכולים ב"ד לכופו לקיים המצוה והלכך אם לא היו יכולין אז היה מצוה על הב"ד בעצמו או לכל הרואה לבער אבל אם אין ידוע לנו אם הבעלים יודעין מחמץ זה או לא אדרבה אין רשאי אחר הרואה לבערו דהרי לוקח ממנו המצוה ואם בערו ולא הודיע לבעלים חייב לשלם עשרה זהובים כמו בקדם חבירו וכסה כנ"ל ליישב לפי ד' הנו"ב זצ"ל. וכבר כתבתי שם בספרי קצת מתי' זה אכן לא ביארתי יפה. ואכן זה אין לומר דכוונת הגמ' הוא דכיון דהגזלן מחוייב לבערו בתוך הפסח ואין רשאי להשהות לא מקרי השורף מזיק כלל ואדרבה דעשה לו טובה דהצילו מאיסור לאו ב"י דמלבד דאין מעומס זה בלשון הגמ' בהא דאמר שהכל מצווין עליו דאם כן נפרש הו"ל לומר משום שהגזלן מצווה לבערו ומדאמר שהכל מצווין משמע להדיא דגם על השורף מוטל המצוה. ואמנם מלבד זה אין זה טענה לפטור השורף מחמת זה דיכול הגזלן לומר דאני רוצה לעבור אבל יראה ולהניח החמץ לאחר הפסח כדי להחזיר להנגזל החמץ בעין:

ואף דכתבו התוס' בב"ק ד' מ' ד"ה הוה מעריקנא) דאינו יכול לומר אם תם הוי מעריקנא ליה לאגמא רק אם הוא יכול לעשות כן ע"פ הדין היינו בסתם בנ"א דעומדין בחזקת כשרות דאמרינן בוודאי לא היה עושה כן ורק דעכשיו עילה מצא לטעון כן כדי לפטור עצמו מלשלם אבל בנד"ד דחזינן דהוא חשוד אלאו בל יראה דהא לא ביער עד הנה שפיר הוי טענה:

ובר מן דין י"ל דהתוס' לא כתבו כן רק בטוען טענה שלא כדין הנוגע לענין תשלומין בחיוב ממון לחבירו בזה שייך הסברא דהיאך נפטרנו עכשיו מצד שהיה יכול להפקיע עצמו מממון שלא כדין דכיון דע"פ הדין היה חייב השומר לשלם אף אם היה תם מהיכי תיתי נפטר עכשיו דנמצא מועד דהא חצי נזק היה חייב לשלם אם היה תם וכיון דע"פ הטענה שהיה יכול לטעון ג"כ היה צריך לשלם ע"פ הדין שיעור התשלומין שהב"ד מחייבין אותו עתה אין סברא לפוטרו אבל לענין חמץ שטענת הגזלן הוא שהיה יכול לעבור עבירה בין אדם למקום זה וודאי טענה גדולה הוא דיכול לומר להשורף מה לך בכך שאני רוצה לעבור עבירה בין אדם למקום ולכן הדבר פשוט מה דאמרינן שהכל מצווים עליו לבערו היינו מחמת ערבות ושפיר יכול לומר לו השורף שגם אני הייתי נענש ע"ז דכל שרואה שחבירו משהה חמץ בביתו בפסח ואינו מבער גם עליו מוטל העונש וזהו כוונת הגמ' במה דאמרינן שהכל מצווים לבערו. הנלע"ד כתבתי בעז"ה:

תוכן העניינים

בנין שלמה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה