אור ברסלב

בנין שלמה חלק ב· רבי שלמה הכהן מווילנה

סימן יג

סימן יב

לענין מה שהעליתי בסי' כ"ה וד' ל"א ע"ב) דבחמץ של מעשר שני עובר בבל יראה גם לר"מ דס"ל דממון גבוה הוא משום דיש לו בו זכות לענין אכילה ולשאר דברים ושפיר מקרי לך ולא דמי לחמץ של גבוה דאין בו שום זכות כלל דמיירי בקדשי בה"ב וכו' אין לתמוה על זה דא"כ למה אין יוצאין ידי מצה במע"ש לר"מ דכיון דמקרי לך לענין בל יראה ה"נ מקרי מצתכם וכן בעיסה של מע"ש דפטורה מן החלה לר"מ משום דלא מקרי עריסותיכם ואמאי הא יש לו בה היתר אכילה וכן תקשה דלמה אתרוג של מע"ש אינו יוצא בו לר"מ הא יש בו היתר אכילה אבל כבר כתבנו במק"א ליישב ולחלק בין אם כתיב בתורה לך או דכתיב לכם דהנה לכאורה תמוה דהכי אמרינן דאתרוג של תרומה טמאה לא יצא משום דלא מקרי לכם והא בתרומה טמאה גופא כתיב לך ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומתי ואמרינן בשתי תרומות הכתוב מדבר אחת תרומה טהורה ואחת תרומה טמאה דשלך תהא להסיקה תחת תבשילך הרי דמקרי לך וע"כ דלשון לך לא בא אלא למעט של אחרים אבל דבר שהוא שלו לעולם מקרי לך ואף שאסור באכילה וראיה מתרומה טמאה [וכן אפי' בדבר שהוא של אחרים אך דיש בו זכות לאכילה ולשאר דברים כגון מעשר שני לרבי מאיר ג"כ מקרי לך] ואפשר דגם איסורי הנאה נמי מקרי לך לדעת הסוברים דמקרי שלו דהא יכול להנות בו שלא כדרך הנאתו [ובזה בלא"ה נתיישב במה שעמדנו בספרי שם דלמה בחלה טמאה עובר בבל יראה לר"א או בחלה טמאה של כהן עצמו דגם לר"י עובר ואמאי הא אסור באכילה ולא מקרי לך וכמו גבי אתרוג אכן לפי זה לק"מ]. אבל גבי אתרוג דכתיב לכם וכל היכא דכתוב לכם משמע לכל צרכיכם וכמו דדרשינן גבי יו"ט (בניצה ד' כ"ב ע"א ובמגילה ד' ז' ע"ב) לכם לכל צרכיכם וכן גבי שביעית (בסוכה ד' מ' ע"ב ובב"ק ד' ק"ב ע"א) ולכן באתרוג של תרומה טמאה דאינו ראוי לכל צרכיכם דהא אסור באכילה לא מיקרי לכם וכן באתרוג של מע"ש לר"מ כיון דאין בו דין ממון לא מקרי לכם דהא אין כולו שלו דאין בו רק היתר אכילה בלבד ולא הוי כל צרכיכם והיינו נמי טעמא דפטור מן החלה דכתיב עריסותוכם בלשון רבים דמשמע נמי לכל צרכיכם וממילא אינו יוצא בו ידי מצה דהא ילפינן לחם לחם מחלה והוי כמאן דכתיב מצתכם. ועפ"ז עולה התי' שכתבנו שם על נכון דוודאי במע"ש עובר בבל יראה אפי' לר"מ מטעם הנ"ל. ועפ"ז יש ליישב במה דעמדתי בספרי בסימן ג' (ד' ה' ע"ב) בפרשת ציצית דמתחלת בלשון נסתר ועשו להם ציצית ונתנו על ציצית הכנף ואח"כ מסיים והיה לכם לציצית בלשון נוכח וכבר עמד ע"ז האלשיך ז"ל ועי' במש"כ שם בספרי ליישב בטוב טעם ודעת בעז"ה ואכן לפי הנ"ל יש ליישב עוד בפשיטות דלאחר שכתבה התורה דונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת והתירה התורה כלאים בציצית הו"א דלא התורה התורה רק בזמן חיובא כגון ביום משום דאתי עשה ודחי ל"ת (ועוד כיון דאיכא מצוה אמרינן דמצות לאו ליהנות נתנו ולדעת הרשב"א גם במצוה שיש בה הנאת הגוף אמרינן מצות לאו ליהנות ניתנו והוי כקשין דאין בו משום כלאים] אבל בלילה דליכא מצוה אסור באמת ללבוש סדין בציצית קמ"ל והיה לכם לציצית לכם לכל צרכיכם דאפי' בזמן דהוא פטור דנחשב אז להנאה מ"מ מותר וקמ"ל דציצית אין בו משום כלאים ואפילו בטלית פטורה ועי' בתוס' (במנחות ד' מ' ע"ב) ד"ה תכלת בשם ר"ת דפי' דאפי' בלילה אין בו משום כלאים והא דאמרינן דגזירה משום כסות לילה היינו כסות המיוחד ללילה ע"ש ומיהו לדעת החולקים על ר"ת יפרשו הא דכתיב לכם כמו שפרשתי בספרי בסימן ג' (ד' ה' ע"ב) ע"ש:

תוכן העניינים

בנין שלמה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה