אור ברסלב

בנין שלמה חלק א· רבי שלמה הכהן מווילנה

סימן לט

סימן לח

הנה ראיתי להעתיק בכאן מש"כ כבוד מר אחי הגאון זצ"ל אלי תשובה ופלפול בד' התוס' דר"ה ד' ל' בד"ה ונתקלקלו הלוים בשיר בשנת ת"ר לפ"ק ואני הייתי אז ילד ורך בשנים מאד וזה לשונו הטהור אלי אות באות. בעז"ה יום ועש"ק כ"ט מנחם אב לסדר וזה דבר השמיטה לפ"ק ודו"ק [ועוד שמיטה לפרט הנ"ל וזהו ודו"ק

שלום לך אהובי אחי חמדת לבבי. ליש ולביא. פה המתגבר בתורה במשנה ובגמרא דמיא לפרצידא דתותי קלא מאוד נעלה מבני ינוקא דבי רב דאתו לבי מדרשא דייק וגריס באורייתא ולא מחזיק לנפשיה טיבותא מתמיד ומצא כדי מידתו שלמה שמו ושלמה משנתו שלום לגופו שלום לתורתו ד' יתן בלבך אהבתו ויראתו וכבוד שמך הנכבד שלמה הכהן נר"ו יאיר ויזרח עד ביאת דאין ומורה:

כאשר כתבת אלי תמול לשלוח לך תירוץ על קושיית התוס' בר"ה ל' ד"ה ונתקלקלו הלוים בשיר שהקשו דאמאי לא חשיב קילקול מוספין דר"ח שאחר תמיד של בין הערבים לא היו יכולין להקריב דכתיב עליה השלם כדאיתא בפסחים נ"ט וכן הקשו בביצה ה' ומה שתירצו התוס' ז"ל כבר השיג עליהם הגאון בעל טורי אבן ז"ל בחידושיו ושאלת ממני אם יש אתי תירוץ אחר על קושייתם ז"ל או תירוץ על קושיית הטו"א ז"ל אהובי אחי אשר שאלת ממנו אודיעך מה שנ"ל בביאור דבריהם ז"ל הנה בתחילה כתבו וז"ל וכי תימא דמעלה ומלין בראשו של מזבח דעליה השלם לא שייך אלא בהקטרה ואין מקטיר עד למחר הניחא למ"ד בפ' המזבח מקדש אין לינה מועלת בראשו של מזבח אבל למ"ד מועלת מאי איכא למימר עכ"ל הנה אהובי אחי דע שדיבור התוס' הזה הוא מסתעף להרבה סוגיות עמוקות ולכן תמחול לעיין מקודם בסוגיא דפסחים נ"ט שציינו התוס' כאן ושם בסוגיא דסו"פ אלו דברים ובתוס' מנחות מ"ט ובתוס' יומא כ"ט ובמהרש"א שם ובתוס' דזבחים פ"ז שציינו התוס' כאן ובמשנה למלך ז"ל פ"א מתמידין ומוספין שהאריך הרבה בזה ובספר אור חדש לפסחים נ"ט מה שחדשו בזה ואחרי הודיעך את כל אלה אז תוכל לעיין בדברי אלה האמור למטה בעז"ה כי לא אטריח להביא דבריהם ז"ל רק בקוצר במקום שיש לנו לתרץ או להשיג עליהם ז"ל וזה החלי בעזר צורי וגואלי:

הנה בראשונה יש להבין מש"כ התוס' הכא דלמ"ד דאין לינה מועלת ניחא בפשיטות דיכול להביא המוספין לאחר התמיד ולשוחטן דבשחיטה אין איסור ויעלה האברים למזבח ויקטיר האברים למחר דלא נפסלו בלינה בראשו של מזבח.

ולכאורה קשה לי דהתינח לעולות המוספין שהם כליל למזבח אבל שעיר החטאת של מוסף שנאכל לכהנים אחר שיקטיר את האימורין מה תקנה יש לו שהרי כל כמה דלא מקטרי אימורין כהנים לא מצי אכלו בשר ואימתי מקטרי אימורין למחר והרי החטאת אינו נאכל אלא ליום ולילה ולמחר הו"ל נותר ואין מביאין קדשים לבית הפסול וכמש"כ התוס' למ"ד דלינה מועלת בראשו של מזבח א"א להביא מפני האברים שא"א להקטירן אי משום דאסור להעלותן לכתחילה דהו"ל כמעלה דבר פסול ע"ג המזבח וכמש"כ הטורי אבן ז"ל או משום דאין להביא עצמו לעבור אלאו דלא ילין וכמש"כ המשנה למלך ז"ל בסברת התוס' וה"נ אף למ"ד דאין לינה מועלת אכתי א"א להביא מפני חלק הכהנים שאין לו תקנה וכמש"כ. וגם אין להביא לכתחילה קרבן שיעבור עליו בבל תותירו ומה לי הקטרה למזבח או חלק הכהנים תרווייהו לא מעכבי כפרה אלא דלמש"כ התוס' בקושייתם ממוספי ר"ח הי' אפשר לומר דלהכי לא תקשה להו משעיר החטאת דבר"ח זה לא הי' מקריבין בו שעיר דר"ח כלל וכמש"כ התוס' לעיל ד' ח' בשם רבינו משולם ז"ל שאין חטאת ר"ח קרב בר"ה וא"ש דמעיקרא לא הוה קשה להו אלא ממוספי ר"ח זה דכולן עולות ושפיר תירצו אבל הא ליתא דאכתי תקשה שפיר משעיר חטאת דר"ה ובאמת מש"כ התוס' בקושייתם מוספי ר"ח צ"ע ובביצה כתבו סתמא דאיכא קלקול גבי מוספין ור"ל דמוספי ר"ח ור"ה ובטו"א העתיק מוספי ר"ה. עוד שאין כוונת רבינו משולם שלא זכר חטאת דר"ח בקרא ולעולם הוי קרב גם בר"ח זה כמו שהשיב לר"ת:

אלא דבאמת לא קשה מידי דבהדיא מסיק שם בפסחים דכל כה"ג הוי כמו שנטמאו האימורין ושרי מיד הבשר לכהנים אף קודם הקטרה כיון דא"א להקטירן היום והנה בביצה כתבו בתחילה דמ"מ מוספין קרבין אחר התמיד דהיכא דלא אפשר שאני מידי דהוי אמחוסר כיפורים וכתב המהרש"א ז"ל להגיה בדבריהם דמוספין קרבין דמעלה בראשו של מזבח דהיכא דלא אפשר שאני וכוונתם לתרץ מה שכתבתי לעיל דאכתי אין לעשות כן משום הכהנים דלא אכלי בשר ע"ש במהרש"א ולא הי' לו לכתוב כן בפשיטות דבאמת לא דמי כ"כ לדהתם דהתם מיירי בהדיא בחטאת מה שאין כן הכא דכל הקרבנות עולות היו רק שעיר חטאת אחד או שנים והול"ל לפרש דעיקר הקושיא מחטאת ועוד דהתם לא פריך דאיך יביא החטאת משום חלק הכהנים אלא עיקר הקושיא התם דכל כמה דכהנים לא אכלי בשר בעלים לא נתכפרו אלא דבאמת גם הכא תקשה שפיר וכמש"כ והשתא לפי גירסת מהרש"א ז"ל מש"כ לעיל הוא מבואר בתוס' ביצה שם. ובאמת לולא דמסתפינא הייתי אומר כיון שניתן רשות להגיה דכן צריך להגיה בתוס' שם ואין צורך להוסיף תיבות רק להחליף השורות הניתנין למעלה ליתן למטה וכן צ"ל בתוס' דביצה שם ותי' דאפי' לא באו עד לאחר התמיד מ"מ המוספין קרבין דאתי עשה דרבים וכו' עד דאינו ענוש כרת דהיכא דלא אפשר שאני מידי דהוי וכו' עד ויש מפרשים וכו' ומש"כ התוס' דהיכא דלא אפשר שאני ר"ל עפמש"כ במנחות מ"ט דאי הוי מיפסיל בשביל שהקריבו אחר התמיד לא שייך ביה דחיה אלא וודאי דכשר מדאורייתא ושוב העלו מתוספתא דפסחים דמדרבנן מיפסיל אפילו הקטיר אלא שלא העמידו דבריהם היכא דלא אפשר עד כאן וזה שכתבו נמי הכא דאע"ג דמפסיל מדרבנן ומכיון דמפסיל לא שייך ביה דחייה להכי כתבו דהיכא דלא אפשר שאני שלא העמידו דבריהם לפוסלו מידי דהוי אמחוסר כיפורים כו' כן הי' נ"ל לולי הגהת מהרש"א ז"ל:

והנה בעיקר דבריהם מסוגיא דפסחים נ"ט יש סתירה לדבריהם מסוגיא דהתם ד' ע"ג גבי שחטו ונודע שמשכו הבעלים את ידם וכו' דמקשינן שם ואי אמרת דלא בעי עקירה וכו' פסולו משום מאי משום דקא שחיט לי' אחר תמיד של בין הערבים וכו' ויש להוכיח משם דבשחיטה לחוד איכא איסורא והכא משמע דאין אסור אלא בהקטרה ועוד מוכח התם דמשום עשה דהשלמה נפסל הקרבן ועי' במשנה למלך וע"ע בתוס' דמנחות הנ"ל שכ' דהאי שנשרף לפי שלכתחילה אסור להקטיר האמורין וממילא נפסל ע"ש ולפי זה י"ל נמי דבשחיטה לחוד ליכא איסורא אף לכתחילה אלא שנפסל מפני שא"א להקטיר האימורין ובאמת בקושייתם לא הזכירו דמשמע מהתם דבשחיטה קעבר אעשה דהשלמה ובדף נ"ט מוכח דליכא איסורא כי אם בהקטרה ועי' מ"ל ולכאורה היה נ"ל דהא לא קשה מידי די"ל דהתם אתיא כת"ק דר"י בנו של ר"י ב"ב דע"כ לא כתבו התוס' התם דבשחיטה לחוד ליכא עשה דהשלמה אלא לר"י בנו של ריב"ב אבל לת"ק דידי' וודאי דסבירא לי' דגם בשחיטה לחוד קעבר אעשה דאל"כ לר"ח דמוקי לר"ש בחטאת העוף מ"ט דת"ק דפליג עלי' וכ"כ הטו"א ז"ל אלא מה שהוכיח גם מדר"פ יש לדחות ועי' בס' אור חדש ועכ"פ י"ל לכאורה דסוגיא דפסחים ע"ג אתיא כת"ק דרי"ש אלא דבדותא היא שהרי רב אשי שם מוקי לדרב כרי"ש בנו של ר"י ב"ב דאמר דתעובר צורתן ויצאו לבית השריפה והוי ס"ד דס"ל דלא בעי עקירה והוי פסולו (משום שנשחט אחר התמיד אלמא דרי"ש עצמו משמע דס"ל שנפסל מפני שנשחט באיסור אחר התמיד ותיקשה דידי' אדידי' דלכאורה משמע דרי"ש נמי אשחיטה לחוד קאי כתנא דמתניתין דתנא שחטו ונודע משמע דנודע מיד אחר השחיטה אף קודם ההקטרה ואפ"ה קאמר עלה דבחול כה"ג יצא לבית השריפה ועכ"פ בתירוץ התוס' יתורץ גם הא וכמש"כ לעיל:

עוד הקשו שם התוס' דלמה יפסל התם והלא אפשר להעלותן למזבח כדאמר הכא ותירצו דההוא אמורא דאמר התם לא בעי עקירה דאליבי' צ"ל דפסילי משום עשה דהשלמה הוא דילמא סבר כמ"ד לינה מועלת בראשו של מזבח ע"ש בתוס' במנחות כתבו כן בפשיטות דקסבר וכו' וביומא כתבו ודילמא סבר ע"ש ותמהני ע"ז דמאי מספקא להו בהכי והרי וודאי הכי הוא שהרי רב חסדא הוא דקא"ל לרב הונא הכי ובהדיא מוכח בזבחים שם דתרווייהו ס"ל ע"כ דלינה מועלת בראשו של מזבח גבי פלוגתא דרבה ורב חסדא בפרשו קודם חצות והחזירן לאחר חצות דקאמר ר"ח עה"ש עושה עיכול ואמרי בי רב מ"ט דרב חסדא ומה חצות וכו' וכתבו בתוס' דרבה דלית ליה ק"ו דר"ח לטעמיה דס"ל אין לינה מועלת בראשו של מזבח ואיכא למיפרך מה לחצות שכן עושה עיכול בראשו של מזבח תאמר בעמוד השחר שאין לינה פוסלת בראשו של מזבח ע"כ והשתא ר"ח דאית ליה דעה"ש עושה עיכול. וע"כ דנפ"ל מק"ו מחצות וממילא מוכח דס"ל דלינה מועלת גם בראשו של מזבח וליכא פירכא ושם כתבו התוס' דאמרי בי רב היינו רב הונא וע"ש בתוס' וא"ש דרב הונא ור"ח לטעמיהו אזלי:

ובהכי א"ש נמי מה שהביא הגאון בעל אור חדש ז"ל קושיא חמורה בשם קושיית העולם בפסחים נ"ט שם דפריך הש"ס לר"ח והאיכא עולה וכו' ומאי פריך ודילמא ר"ח נמי בעולה כר"פ ס"ל דמעלה ומלינה והא דלא ניחא לי' בחטאת הכי דבחטאת בהמה הא פריק רב אשי לקמן הא כמה דלא אתקטרי אימורין וכו' ומשו"ה מוק"ל בעוף אבל עולה דכליל כר"פ ס"ל וע"ש באור חדש שרצה לדחוק עפ"י דברי התוס' ביומא הנ"ל דמשמע מסוגיא דפסחים ע"ג דר"ח ס"ל דלינה מועלת בראשו של מזבח ושוב דחה זה די"ל דאליבא דמ"ד לא בעי עקירה קאמר התם דאף את"ל דלינה מועלת אכתי עיבור צורה בעי אבל לר"ח גופא דס"ל הכי אין הכרח משם והכי משמע מלשון התוס' דיומא ע"ש באור חדש ובמח"כ בחינם טרח בזה דבהדיא מוכח בסוגיא דזבחים הנ"ל דרב חסדא ס"ל לינה מועלת ע"ג המזבח וכמש"כ ומהתם פסיקא להו דר"ח ע"כ לא ס"ל מעלה ומלינה אפילו בעולה וא"ש נמי דרבא משני אדר"ח שאני עולת מצורע דרבא נמי לטעמי' אזיל דס"ל התם דלינה מועלת ע"ג המזבח ע"ש וע"כ מתרץ לדרי"ש כר"ח ס"ל וכל זה לדברי התוס' אבל לד' רש"י ז"ל דהא דמעלה ומלינה הוא אף למ"ד דלינה מועלת אכתי לא א"ש. ומסוגיא דפסחים ע"ג לכאורה מוכרח כד' התוס' דלמ"ד דלינה מועלת אינו יכול להעלות ואתיא ההיא כמ"ד מועלת אבל לרש"י ז"ל תקשה ולפנינו יתבאר זה:

עוד הקשו אף דאינו רשאי להקטיר האימורין אפי' למ"ד דלינה מועלת מ"מ נשחוט בשר בזריקת דם לחוד ולהוו כאבדו האימורין כיון דלא אפשר ואמאי תשרוף וכלומר דאלו התם שפיר איצטרך לומר דמלינה ודווקא למ"ד אין לינה מועלת בראשו של מזבח דאל"ה אף שבשר החטאת אשתרי מיד אחר הזריקה אפ"ה אסור לו להביא בתחילה החטאת ע"מ לפסל האמורין או לעבור עליהם בלא ילין ואף שהבשר יהי' נאכל מ"מ האימורין יבא לידי פסול בודאי ואין מביאין קדשים לבה"פ ומה לי חלק הכהנים או חלק המזבח ומשו"ה איצטרך לאוקמא במלינה ולמ"ד אינה מועלת משא"כ הכא אף למ"ד מועלת וא"א להקטיר האימורין אכתי למה ישרף גם הבשר כיון שהקרבן כבר נשחט ואימורין דאין להם עוד תקנה ישרפם אבל הבשר למה ישרף והמהרש"א ז"ל במח"כ שגה בזה דדווקא הכא שכבר נשחט ובלא"ה אין להאימורין תקנה הקשו להו שפיר דהבשר תשתרי וכמש"כ ותירצו דשאני הכא דמעיקרא לא חזו האימורין להקרבה הלכך לא משתרי הבשר בזריקת. הדם לחוד משא"כ התם דהוה חזי מעיקרא להקריב האימורין אף דעתה שהמתין ולא שחט עד אחר התמיד והשתא לא מצו לקרוביה אמר שפיר דעשאום כנטמאו כו' ע"ש בתוס' ואני תמה על זה דאם כן למה הוצרכו לעיל לומר דסוגיא דהכא אתיא כמ"ד לינה מועלת דאף למ"ד אינה מועלת מ"מ הכא כיון דלא הוה חזי מעיקרא לא אשתרי הבשר עד דמקטיר להו לאימורין ואין לומר דאכתי למה יצא לבית השריפה ילין הבשר והאימורין עד למחר ולמחר יקטיר האימורין ויאכל הבשר דשלמים נאכלין לשני ימים שהרי גם למחר לא יוכל להקטיר האימורין דלמחר יו"ט הוא ואין עולת חול קרב ביו"ט ולא מבעיא למה שהעלו התוס' ביומא מ"ו בשם הר"י וריב"א ז"ל דהא דשרינן בסופ"ק דשבת מבכל מושבותיכם אברים ופדרים דחול דהיינו דווקא שמשלה בהם האור מע"ש דנעשו לחמו של מזבח אבל לא משלה בהם האור לא ואפילו כשרים ואף ללישנא קמא דהתם והתם באברי עולת התמיד משתעי כ"ש לשאר קרבנות שלא ניתנו שבת ויו"ט לדחות אצלם בשלא משלה בהם האור מע"ש כגון הכא אלא אף לאידך לישנא שכתבו התוס' בסוה"ד דהא דלא עולת חול בשבת וביו"ט היינו דווקא בליל שבת ויום טוב דלא ניתנה שבת ויום טוב לדחות בההיא שעתא אצל שום קרבן אבל כשמסדר המערכה בבוקר לצורך קרבנות דיום שרי להעלות גם אברי חול שנתותרו אף לא משלה בהם האור לל"ק דהתם והכא נמי י"ל דשרי להקטיר למחר האימורין שנתותרו מעיו"ט ואף דאליבא דר' הונא קיימינן הכא ור"ה פליג עליו דב"ק התם ואף סופו אינו דוחה ומשמע לכאורה דלר"ה גם אברי התמיד שניתותרו למחר אינו דוחה שבת כלל ואפילו ביום הרי הכא לר' חסדא קיימינן ור"ח מפרש מילתא דר"ה לענין טומאה אבל שבת דוחה וע' היטיב שם תוס' ד"ה תחילתו ובמשנה למלך פ"ד מה' מע"ה ובפ"א מה' תמידין ה"ז שהאריך הרבה לפרש פלוגתא דב"ק ור"ה אליבא דר"ח ורבה וע"ע תוס' שבת כ' ד"ה למישרי דמבואר שם דאפילו לר"ה אליבא דרבה דפליג היינו דוקא לעשות מערכה בפ"ע אבל ד"ה דסודרין על המערכה הגדולה ואע"ג דשם כתבו דהיינו דוקא כשמשלה בהם האור זהו לפי' קמא שכ' התוס' ביומא בשם הריב"א והר"י אבל לאידך פירושא שהעלו התוס' דביום יכול להעלות הכשרים אע"ג דלא משלה בהם האור לל"ק דב"ק ה"נ דגם ר"ה לא פליג עלי' בהכי כדמוכח מד' התוס' דשבת שם וכ"ש דהכא קיימינן לר' חסדא וכמ"ש ובזה הי' אפשר לומר דמ"ש התוס' בסוגיא דפסחים ע"ג אתיא כמ"ד לינה מועלת דלא פליג בזה אפירש"י ז"ל בפסחים נ"ט שכתב דמעלה ומלינה מהני לכו"ע אלא ודאי י"ל דבחול כה"ג מהני אף למ"ד לינה מועלת דכיון דאם עלו לא ירדו וכפרש"י ז"ל אבל הכא דלמחר יו"ט הוא ואסור להקטיר למחר אברי חול רק הכשרים וא"כ למ"ד לינה מועלת הוה להו פסולין דאיפסלו בלינה אלא דבחול יכול להקטירן ככל הפסולין שאם עלו לא ירדו אבל ביו"ט אסור להקטיר הפסולין שניתותרו אלא דוקא כשמשלה בהם האור מעי"ט אבל לא משלה בהם האור לא אף לל"ק דהתם ואף במערכה גדולה ע"ש ולהכי למ"ד לינה מועלת יצאו הבשר לבית השריפה כיון דשלמים אינן נאכלין אלא לשני ימים והכא דגם למחר א"א להקטיר האימורין כמ"ש נעשה הבשר נותר אבל למ"ד אינה מועלת שפיר יכול להקטיר למחר כיון דכשרים הם וכמ"ש. איברא דהא ליתא דעד כאן לא קשרינן להעלות בשבת ויו"ט בבוקר אברי חול שניתותרו אלא אברי עולת התמיד דשם דוחה שבת אבל אימורין דחול שניתותרו מקרבנות דלא דחיא שבת לעולם הכי נמי דאינן דוחין שבת ויו"ט אף בזמן הקרבת התמיד דתרתי בעינן זמן הראוי לדחות וקרבן הראוי לדחות וכיון דשלמים אלו אין קרבין ביו"ט עצמו שהרי קיי"ל דנדרים ונדבות אין קרבין ביו"ט ור"ה גופא ס"ל הכי בפ"ב דביצה ד' כ' ע"ש ואף אי עבר ושחט לא שרינן התם אלא לזרוק הדם ע"מ להתיר בשר לאכילה דשבות בעלמא הוא אבל להקטיר האימורין ע"מ להתיר הבשר לאכילה כגון הכא וודאי לא שרינן דאיסור דאורייתא הוא וה"נ לכאורה הדבר ברור דאסור להקטיר האימורין שניתותרו משלמי חול אף בזמן הקרבת התמיד וא"כ אף למ"ד אין לינה במזבח מכל מקום כיון שא"א להקטיר האימורין למחר דיו"ט הוא וכיון דלא חזו נמי מעיקרא א"א לאכול הבשר בלא הקטרת האימורין וממילא נעשה נותר ולכן ישרף. אלא שראיתי דברי הריב"א ז"ל בפ"ק דשבת שם וכן בפסחים פ"ג דמספקא ליה בהכי אי דווקא באברי התמיד לחוד הוא דאמר הכי או אף בשאר קרבנות והיינו ע"כ אף בקרבנות יחיד מספקא ליה. ומ"ש בפסחים שם בשאר קרבנות דלאו תמיד אינו ר"ל קרבן ציבור דוקא כיון דמסיק טעמא דדילמא תמיד דווקא משום תמיד דוחה שבת וה"נ אין לספק באברי קרבן מוסף דר"ח או דיו"ט שניתותרו דקרב בשבת כמו איברי התמיד כיון דשם מוסף דחי שבת ואף שאינו קרב למחר כגון שעבר (היו"ט בע"ש) וקרבן זה עצמו אינו קרב בשבת ולא דמיא ממש לתמיד מ"מ כיון דאי איקלע בשבת קרבן זה דחי שבת אין לחלק בהכי והדבר ברור דמ"ש בפסחים בשאר קרבנות דלאו תמיד ר"ל קרבנות יחיד כגון נדרים ונדבות דלא דחיא שבת לעולם אלמא אפילו בקרבן דאיהו גופא לא דחי שבת מ"מ אימורין דידי' שנתותרו מחול יש סברא לומר דדחי שבת כמ"ש הריב"א ז"ל אלא שהריב"א ז"ל לפי שיטתו מספקא לי' כשמשלה בהן האור מע"ש דאיהו לא מחלק בין זמן הראוי לדחות או לא אלא בין משלה בו האור או לא כמש"ל אבל לכאורה דאה"נ דלאידך לישנא שכתב לחלק בין יום ללילה וכמש"כ לעיל אפשר נמי דהא דשרינן אברים ופדרים דחול בשבת בבוקר דאפי' מקרבן יחיד נמי שרי וכמו דמשמע לי' לריב"א היתרא מבכל מושבותיכם אפי' אברים ופדרים דקרבנות יחיד כשמשלה בהם האור ה"נ להאי לישנא דמוקמינן היתרא לזמן הראוי דאפילו בקרבן יחיד מישתעי ובהכי הוה א"ש נמי מה שהקשה הגאון בעל צל"ח ז"ל בחידושיו למס' ביצה כ' תוס' ד"ה מאי בינייהו דמנ"ל להתוס' שם דאף היכא שאפשר להמתין באכילת הבשר עד שיקטיר האימורין בלילה שאין צריך להמתין ודלמא לא אמר רבא התם אלא בי"ט שחל בע"ש שאסור להקטיר האימורין גם בלילה וממילא יפסלו בלינה ואפילו ילינם בראשו של מזבח מ"מ קודם שיגיע שעת היתר הקטרה שהוא ליל מוצ"ש כבר עבר זמן אכילת הבשר שהותר הבשר מיד באכילה שא"א להמתין עד שיקטרו האימורין ע"ש בצל"ח והשתא למ"ש הי' נ"ל דמ"ש התוס' בביצה שם היינו לאידך לישנא דשרי להעלות שירים בשבת בבוקר ע"ג המערכה אע"ג דלא משלה בהם האור וא"כ אף ביו"ט שחל בע"ש אכתי אפשר להמתין עד שיקטיר האימורין למחר דשרי להעלות בזמן הקרבת התמיד גם אברי קרבן יחיד שניתותרו להאי לישנא וכמ"ש ואע"ג דהכא לרבא קיימינן ורבא ס"ל ביומא שם דשבת אינו דוחה כ"כ לעיל בשם התוס' דהיינו דוקא לעשות מערכה בפ"ע אבל ד"ה דסודרן על המערכה גדולה וכ"ש לפי דעת רבא בעצמו דאף מערכה בפ"ע עושין בשבת כדפריך התם הא בכל יום תנן אלא דבאמת אף שאחד מהם ט"ס הוא בלא ספק אבל לפי גירסת בתוס' שם ד"ה תחילתו מבואר דלעיל גרסינן רבה ובפלוגתא דרבה ור"ח גרסי' רבא ותמיהני על מהרי"ב ז"ל דבפלוגתא דר"ח הגיה רבה וכתב שכ"ה בתוס' ולפנינו בתוס' מבואר דלעיל צ"ל רבה אלא שראיתי להגאון בעל משנה למלך ז"ל שם שהעתיק סוף ד' התוס' ורבה במקום ורבא ודרבא במקום ורבה ע"ש ואולי כן הי' גם גירסת המהרי"ב ז"ל בתוס' ולהלן נדבר עוד אי"ה בזה ועכ"פ לד"ה יכול להקטירן בשבת על המערכה גדולה וכמ"ש אלא דהא ליתא שהרי לרבא קיימינן ורבא ס"ל להדיא דלינה מועלת במזבח וכמש"ל וכיון דלכו"ע א"א להקטירן בליל שבת כי לא משלה בהם האור ממילא יופסלו האימורין בלינה אף במזבח והא ודאי דאע"ג דלכו"ע אם לא ירדו מקטיר והולך לעולם כדאמרינן התם מ"מ למ"ד לינה מועלת ע"ג מזבח כיון שנפסלו כבר בלינה תו לא מהני הקטרתן מידי להתיר הבשר לאכילה דהו"ל כאלו נאבדו וכה"ג כתב הגאון בעל שאגת ארי' ז"ל בתשובה סי' י"ז להקשות לפי' התוס' בפ' איזהו מקומן ד' נ"ו ובמנחות ד' ק' אהא דאמר התם מנין לדם שנפסל בשקה"ח שכתבו שם דלהא לא צריך קרא שהדם יפסל בלינה ע"ש והקשה הגאון ז"ל דא"כ מאי פריך שם ודילמא אי קריב דם למחר נתאכל הבשר למחר וליומא אוחרא וכי אפשר לומר כן הא כיון שנזרק דמו למחרת שחיטתו נפסל הדם כבר בלינה והוי לי' כאלו נשפך דמו ואין זריקתו מתרת את הבשר באכילה וכתב שם דצ"ל לשיטת התוס' דהש"ס פריך אליבא דמ"ד אין לינה מועלת ע"ג המזבח ואליביה משכחת לה דזריק דם למחר כגון שהלינו ע"ג המזבח דלא נפסל בלינה ע"כ אלמא דלמ"ד לינה מועלת אע"ג דאם לא ירד רשאי לזרוק דקי"ל דלן בדם כשר מיהו לא מהני האי זריקה לבשר מידי כיון שכבר נפסל כמאן דליתא דמי ואיני יכול להתיר הבשר עוד וה"נ אף דקי"ל דלן באימורים כשר כלומר שאם עלה לא ירד מ"מ למ"ד לינה מועלת אף שלן ע"ג המזבח כיון דנפסל בלינה כמאן דליתנהו אימורים כלל דמי ולא מהני הקטרתם לבשר מידי ולכן א"צ למ"ש הצל"ח דאפי' ילינם בראשו שמ"ז מ"מ כשיגיע זמן הקטרתם יעבור זמן אכילת הבשר דבלא"ה נמי כיון דהכא לרבא קיימינן דס"ל לינה פוסלת בראשו של מזבח לא מהני מידי אם יעלם ע"ג המזבח דמ"מ נפסלו ותו לא מהני הקטרה דידהו בפסול לבשר מידי כמ"ש ומלשון הצל"ח משמע דאם היה מעלה ע"ג המזבח לא היו נפסלים וליתא דהכא לרבא קיימינן כמ"ש. ולמ"ש לעיל בשם התוס' אפי' איסורא נמי איכא לרבא להעלות בתחלה ע"ג המזבח כיון דבלילה א"א להקטיר כגון הכא שהיה שבת למחר בוודאי יפסל בלינה הו"ל כמעלה דבר פסול ע"ג המזבח לכתחלה אלא דבאמת גם למחר לא יוכל להקטיר כיון דנפסל בלינה ולכ"ע לא שרינן פסולין אלא שמשלה בהם האור וכמש"ל. ובזה נדחה נמי מ"ש לעיל דלהך לישנא שכ' התוס' דשרי להקטיר ביום כשרין אע"ג דלא משלה בהן האור דהכי נמי לרב הונא רשאי להקטיר ע"ג המערכה גדולה דלא פליגי אלא בסדור המערכה בפ"ע וליתא דלר"ה לא משכחת לה למחר כשרין כלל שהרי כבר הוכחנו למעלה דר"ה ע"כ ס"ל דלינה מועלת בראשו של מזבח וממילא הו"ל פסולין אלא דאי גרסינן רבה הוה א"ש מ"ש דלדידי' משכח"ל שפיר כשרין בראשו של מזבח אבל כ"כ דבתוס' לפנינו גרסי הכא רבא וכן העתיק הכ"מ בפ"א מה' תמידין וכ' דהרמב"ם ז"ל פסק כרבא דבתרא הוא וא"כ א"א לגרוס רבה דברא"ש פ' הפרה ס"ה פסק כר"ח לגבי רבה משום דר"ח הי' גדול מרבה ע"ש ואע"ג דהרמב"ם ז"ל באמת פסק שם כרבה כמבואר בדבריו פ"ד מה' חובל ומזיק ה"ג ע"ש בכ"מ ולח"מ שכ' ליישב שם וע"ש במגדל עוז שכ' ג"כ ליישב וכ' עוד דיש ספרים שגורסין שם רבא בכל ההלכה והלכתא כוותיה דבתרא הוא וי"ל דגם ה"ה ז"ל שכ"ש פסק כרבא בא לומר דהגי' היא רבא ולכן קיי"ל כוותי' ועכ"פ מד' הכ"מ ז"ל מוכח להדיא דגרסינן רבא דמאביי ורבא ואילך הוא דאמרינן דהלכה כבתראי אבל לגבי רבה אדרבה קיי"ל כר"ח וכמ"ש ומתוך מ"ש דלמ"ד לינה מועלת לא משכח"ל כשרין למחר כלל ופשוט הוא עד כאן מדברי מר אחי הגאון ז"ל מש"כ אלי ודפח"ח:

ש

תוכן העניינים

בנין שלמה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה