אור ברסלב

בנין שלמה חלק א· רבי שלמה הכהן מווילנה

סימן כב

סימן כא

כתב הרמב"ן בחומש בפ' בא בפסוק החודש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה וגו'. וטעם החודש הזה לכם ראש חדשים שימנו אותו ישראל חודש הראשון וממנו ימנו כל החדשים שני ושלישי עד תשלום השנה בשנים עשר חודש כדי שיהיה זה זכרון בנס הגדול כי בכל עת שנזכיר החדשים יהיה הנס נזכר וע"כ אין לחדשים שם בתורה אלא יאמר בחודש השלישי ואומר ויהי בשנה השנית בחודש השני נעלה הענן ובחודש השביעי באחד לחודש וכן כולם וכמו שתהיה הזכירה ביום השבת במנותינו ממנו אחד בשבת ושני בשבת כאשר אפרש [ור"ל כאשר יפרש בפסוק דזכור את יום השבת לקדשו דטעם לקדשו היינו שיקדישו אותו מתחילת השבוע שיהא מונים הימים לשם שבת וכן אמר ר' יצחק במכילתא שם לא תהא מונה כדרך שהאחרים מונים אלא תהא מונה לשם שבת ע"ש] כך תזכירם ביציאת מצרים במנותינו החודש הראשון והחודש השני והשלישי לגאולתינו שאין המנין לשנה שהרי תחילת שנותינו מתשרי מונין דכתיב וחג האסיף תקופת השנה וכתיב בצאת השנה א"כ כשנקרא לחודש ניסן ראשון ולתשרי שביעי פתרונו ראשון לגאולה ושביעי אלי' וזהו טעם ראשון הוא לכם שאיננו ראשון בשנה אבל הוא ראשון לכם שנקרא לו לזכרון גאולתינו וכבר הזכירו רבותינו זה הענין ואמרו שמות החדשים עלו מבבל כי מתחלה לא היה להם שמות אצלינו והסבה בזה כי מניינים זכר ליציאת מצרים אבל כאשר עלינו מבבל ונתקיים מה שאמר הכתוב ולא יאמר עוד חי ד' אשר העלה בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את בני ישראל מארץ צפונה חזרנו לקרוא לחדשים בשם הנקראים בארץ בבל כי שם עמדנו ומשם העלנו הש"י כי אלה השמות ניסן ואייר וסיון שמות פרסיים ולא ימצאו רק בספרי נביאי בבל ובמגילת אסתר ולכן אמר הכתוב בחודש הראשון הוא חודש ניסן וכן הפיל פור הוא הגורל וגו' לחודש שנים עשר הוא חודש אדר וכו' והנה נזכיר בחדשים הגאולה השנית כאשר עשינו עד הנה בראשונה עכ"ל הרמב"ן ז"ל בחומש שם אות באות. והיוצא לנו מדבריו ז"ל דעיקר המצוה הו מה"ת דצריכים אנחנו לספור החדשים אחר ניסן ראשון ושני ושלישי כדי לעשות זכר ליציאת מצרים ואל זה כיון הפסוק במ"ש ראשון הוא לכם לחדשי השנה וכן דעת העיקרים במאמר ג' פט"ז דהוא מ"ע דאורייתא למנות החדשים אחר החודש שיצאנו ממצרים ע"ש וכן האברבנאל ז"ל בפי' החומש שם הביא לדברי הרמב"ן ז"ל הנ"ל והסכים עמו] אלא שאח"כ כשעלו מבבל ראו אנשי כנה"ג שראוי להזכיר החדשים בשמות שקראו להם הפרסיים כדי לעשות זכר לגאולת בבל וכדכתיב לא יאמר עוד חי ה' וגו' כי אם אשר העלה ואשר הביא וגו' ונ"ל ברור שאין כוונת הרמב"ן ז"ל דלאחר שעלו מבבל נתבטל המ"ע של תורה לגמרי ח"ו שלא להזכיר עוד מנין החדשים אחר ניסן ראשון ושני ושלישי כי אם להזכירם בשמות ניסן ואייר וסיון בלבד דזה דבר שא"א ואינו עולה על הדעת כלל דמלבד שכבר ידוע לכל והוא מי"ג עיקרים דהתורה היא ניצחית ואינה בטלה לעולם ח"ו ואלה המצות כתיב שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה וכ"ש לבטל אפי' שום ענף וחלק ממצות התורה. ומצוה זו דצריך למנות אחר ניסן ולעשות זכר ליציאת מצרים היא מ"ע של תורה לדעת העיקרים והיאך היו יכולין אנשי כנה"ג לבטל מצוה זו [וכמו שהאריך כל הצורך בזה בעיקרים שם ועי' היטיב בזה בס' גט פשוט בסי' קכ"ו אות ל"ה ומיהו מש"כ שם הג"פ לתרץ שם דעיקר הקפידא הוא שלא יעשה תשרי חודש ראשון זה אינו וכמו שכ' בסמוך בעז"ה] [ואפי' אם נימא דאינה מ"ע ממש דהא באמת דברמב"ם ז"ל בספר המצות במצוה קנ"ג מבואר דעיקר קרא דהחודש הזה לכם ראש חדשים למ"ע דקידוש החודש אתא שכתב שם וז"ל מ"ע לקדש חדשים ושנים וזו היא מצות קידוש החודש והוא אומרו יתעלה החודש הזה לכם ראש חדשים ובא הפירוש דעדות זו תהא מסורה לכם וכו' עכ"ל ואפשר דכוונת הכתוב הוא דבעת שיקדישו ב"ד את החודש צריכים למנות אחר החודש הראשון דהיינו בעת שיקדשו ב"ד לחודש ניסן היו אומרים מקודש החודש הראשון וכן כשקידש אייר היו צריכים לומר מקודש החודש השני אבל מ"מ אינו אלא ענף מהמצוה ותדע דהרי הרמב"ן בעצמו שהמציא דבר זה מ"מ לא חשבו למצות עשה בפני עצמו במנין המצות אשר לו אך מכל מקום הגם דאינו אלא ענף מהמצוה מכל מקום כבר כתבנו לעיל שאין חילוק בזה בין מ"ע ממש ובין ענף מהמצוה]. אמנם מלבד זה הרי יש לנו ראיה מפורשת מששה מקראות מנביאים וכתובים שנכתבו לאחר שעלו מבבל ומ"מ הוזכר שם המנין שצוותה תורה למנות אחר ניסן אף שהוזכר שמות החדשים בפרט והיינו (בזכריה א ז') ביום עשרים וארבעה לעשתי עשר חודש הוא חודש שבט (ושם ז א') בארבעה לחודש התשיעי בכסליו ובמגילת אסתר ב ט"ז) ותלקח אסתר אל המלך אחשוורוש וגו' בחודש העשירי הוא חודש טבת. (ושם ג' ז') בחודש הראשון הוא חודש ניסן עוד באותו פסוק ומחודש לחודש שנים עשר הוא חודש אדר. ועוד (שם פסוק י"ג) בשלשה עשר לחודש שנים עשר הוא חדש אדר (ושם ח ט') ויקראו סופרי המלך בעת ההיא בחודש השלישי הוא חודש סיון. ועוד (שם פסוק י"ב) בשלשה עשר לחודש שנים עשר הוא חודש אדר הרי ראינו מכל מקראות הנ"ל דדייק הכתוב למנות אחר ניסן ואף לאחר שעלו מבבל [ומה שנמצא באיזה מקומות בעזרא ובנחמיה דלא הוזכר שס המנין כמו בעזרא ו' ושיציא ביתה דנא עד יום תלתא לירח אדר. וכן (בנחמיה א א') ויהי בחודש כסלו שנת עשרים (ושם בב') ויהי בחודש ניסן שנת עשרים לארתחששתא וגו' יבואר לקמן תירוץ נכון על זה בעז"ה] ובר מן דין כיון דכל עיקר יסודו של הרמב"ן ז"ל משום דאנשי כנה"ג סמכו עצמן על קרא (דירמיה כ"ג) דלא יאמר עוד חי ה' אשר העלה בנ"י מארץ מצרים כי אם חי ה' אשר העלה וגו' מארץ צפונה ומכל הארצות וגו' והרי אנן קי"ל בברכות י"ב ע"ב כחכמים דמזכירין יציאת מצרים גם לימות המשיח ומפרשינן להך קרא דירמיה דיצ"מ עיקר וא"כ כ"ש בעת גאולת בבל דלא היתה גאולה שלמה דוודאי לא נעקר יצ"מ ממקומה ולא עוד דהסברא מחייב דיצ"מ היא עיקר וגאולת בבל טפילה ותדע דהלא בן זומא דחולק שם וס"ל דאין מזכירין יצ"מ כלל וכלל לימות המשיח מ"מ מודה דאף לאחר גלות בבל בימי בית שני ג"כ נשאר המ"ע במקומה להזכיר יצ"מ בכל יום. וכן ראיה עוד מכל הני מקראות הנ"ל דחשיב המנין ברישא דהוא זכר ליצ"מ ואח"כ את שם החודש ולכן מכל הדברים וההוכחות הנ"ל מבואר דהרמב"ן ר"ל לאחר שעלו מבבל תקנו להזכיר גם שמות החדשים אבל המנין לא זז ממקומו וכן מבואר להדיא מדברי הר"י אברבנאל ז"ל שם בפ' בא שפירש כן לדברי הרמב"ן הנ"ל והביא ג"כ ראיה לזה מדברי המקראות הנ"ל וז"ל שם בקיצור ונ"ל שלא עברו בזה על מצות החודש לפי שגם הם לא נמנעו מלקרוא את החדשים ראשון ושני במספרם כמו שצותה תורה אבל מלבד זה כינו את החודש באותו כינוי שהיו מכנים אותו בבבל וכן נאמר במגילת אסתר בחודש הראשון הוא חודש ניסן שהוא ביאור החודש על דרך הפיל פור הוא הגורל עכ"ל. ודברי העיקרים בזה בפי' ד' הרמב"ן וגם מה שכתב בגט פשוט ז"ל באה"ע סימן קכ"ו ס"ק ל"ה לענ"ד אין דבריהם מוחוורים במח"כ הרמה ולא ירדו לכוונת הרמב"ן ז"ל כל עיקר ובפרט מה שכ' הגאון בעל גט פשוט הנ"ל לפרש דברי הרמב"ן דאין חיוב להזכיר מהמנין רק שאסור למנות החדשים אחר חשבון אחר זה אינו אמת דהרי הרמב"ן ז"ל הביא ראיה מדברי המכילתא בפרשה יתרו דצריך למנות הימים אחר שבת ודו"ק:

ש

ובהיות כן יש לתמוה על רבותינו הראשונים ז"ל והאחרונים שלא תקנו בגיטין ושטרות שהוזכר שם הזמן למנות החדשים אחר ניסן ולכתוב למשל בחודש הראשון הוא חודש ניסן וכן בחודש השני הוא חודש אייר וכן כולם וביותר יש לתמוה על הרמב"ן ז"ל דהוא הממציא דבר החדש הזה ומפרש כן לקרא דהחודש הזה לכם דהו"ל להזכיר דצריך לכתוב בזמני דגיטין ושטרות המנין אחר ניסן וכן כשמברכין החודש ג"כ היה ראוי לומר ראש החודש הראשון הוא חודש ניסן יהיה ביום פלוני ופלוני דהא אנו עושין זה דוגמת קידוש החודש שהיו ב"ד מקדשין בזמן הבית והם בוודאי הזכירו ראשון ושני ושלישי דהא מקודם שקבעו שמות לחדשים ע"כ היו צריכין להזכיר המנין בקידוש דאל"כ לא היו יודעין איזה חודש מקדשין ומסתמא גם בבית שני היו נוהגין כן ולא זזו ממנהג הראשון שהיו נוהגין מקדמת דנא בזמן הבית ראשון וא"כ האידנא נמי כשמברכין את החודש בשבת שלפני ר"ח היה ראוי ג"כ להזכיר גם המנין וצ"ע. וכשהצעתי קושייתי זה לפני כבוד ידידי הגאון מוהר"ר אלי' אליעזר ז"ל מ"ץ דפ"ק השיב לי בזה הלשון מה שהקשה כת"ר על מה שכותבין בגיטין שם החודש למשל ירח ניסן או ירח אייר ואינם כותבין ירח הראשון הוא חודש ניסן וכן באייר ירח השני הוא חודש אייר כדי לעשות זכר ליצ"מ כמו שכתב הרמב"ן ז"ל לדעתי יש לתרץ אחרי כי בימי הגמ' היו כותבין לשנות המלכים ומלכי או"ה מונין לתשרי. א"כ לא נוכל לכנות החדשים למנות מניסן. וזאת שנית והוא העיקר דכיון דאצלינו הנהוג להתחיל ימי סליחות יום א' קודם ר"ה אם הם ד' ימים עד ר"ה א"כ ע"כ דסברינן כר"א שבתשרי נברא העולם כדאיתא בר"ן ובבאורי הגר"א ואנן כתבינן לב"ע בגיטין ואיך נכתוב החדשים למנין ניסן. ידידו אליהו אליעזר מ"ץ דפ"ק ווילנא:

ושוב חזר וכתב אלי להוסיף על דבריו הראשונים וז"ל כי אחרי שאצלינו נמנית השנה מתשרי שמתשרי מתחילין למנות שנה אחרת כמו שנת תרמ"ו וכדומה ואיך נכתוב על תשרי חודש השביעי רק כן יש להקשות מדוע באמת לא נמנה השנה מיצ"מ ונחדש השנה בכל ר"ח ניסן ע"ז יש להשיב כי אחרי שמצינו שבימי הגמ' לא חששו למנות בשטרות השנים מניסן רק תקנו למנות משנות המלכים משום שלום מלכות ושנות המלכים מתשרי מנינן לכן גם אנן מנינן מתשרי ואולי משום דלא נימא דקמדכרי שבחייהו כדאיתא בגיטין שם עכ"ל:

וזה מה שהשבתי על דבריו הנה מכתבו קבלתי ושני התירוצים מה שכתב כת"ר נ"י ליישב המנהג מה שאין כותבין המנין בחדשים בגיטין ושטרות נ"ל נכון לכאורה. אבל עדיין אני תמה דהאיך נפרנס להברייתא דר"ה ד' ז' דניסן הוא ר"ה לחדשים וילפינן מקרא. ולמאי הלכתא וע"כ דנ"מ לגיטין ולשטרות ואף דבזמניהם היו כותבין לשנות המלכים. וגם לפי תי' השני שכתב כת"ר נ"י דלר"א דס"ל דבתשרי נברא העולם וסדר השנים אנו מונים מתשרי אין כותבין החדשים אחר ניסן א"כ לדבריו צ"ל דפליג אהך ברייתא וזה א"א לומר כלל דהא ילפינן זה מקרא ובכל התנ"ך הכל כתוב המנין אחר ניסן דהא התורה קראה לתשרי החודש השביעי ואף שהשנים נמנו אחר תשרי לרבי אליעזר ובשנים חודש תשרי הוא חודש הראשון מ"מ התורה הקפידה שיהא ניסן נמנה ראשון לחדשים כדי לעשות זכר לגאולת מצרים [וכן כתב הרמב"ן להדיא וז"ל וכמו שתהיה הזכירה ביום השבת במנותינו וכו' כך הזכירה ביציאת מצרים במנותינו החודש הראשון והחודש השני והשלישי לגאולתינו שאין המנין לשנה שהרי תחלת שנותינו מתשרי דכתיב וחג האסיף תקופת השנה וכתיב בצאת השנה א"כ כשנקרא לחודש ניסן ראשון ולתשרי שביעי פתרונו ראשון לגאולה ושביעי אליה עכ"ל]. ועוד דאם נאמר דר"א פליג מאי מקשה הגמ' שם ותנא דידן אמאי לא חשיב דניסן ר"ה לחדשים ומאי קושיא הא מתני' ס"ל כר"א וכמו דאמרינן שם דף ח' דבאחד בתשרי ר"ה לשנים היינו לתקופה ור"א היא ולפי דעת כת"ר נ"י לר"א אין מונין אחר ניסן. ואין לומר דמקשה דמ"מ הו"ל למחשב מנין אחר בחדשים דהא ליתא דזה בוודאי א"א לומר דלר"א מונין החדשים אחר תשרי היפך ממש"כ בכל התנ"ך זה אין להעלות על הדעת כלל וע"כ דס"ל להגמ' בפשיטות דלד"ה מונין אחר ניסן וא"כ הדרא הקושיא לדוכתא. ואכן רציתי ליישב דברי כת"ר נ"י לומר דעיקר דין הברייתא לא נאמר לגיטין ולשטרות כלל רק לענין קידוש החודש דבעת שהיו ב"ד הגדול מקדשין היה צריכין לומר מקודש החודש הראשון או מקודש החודש השני וכן כולן [ובבית שני וכן בזמן התנאים והאמוראים כל זמן שהיו נוהג קידוש ב"ד בירושלים דאז היו ג"כ שמות לחדשים היו צריכין לומר מקודש החודש הראשון הוא חודש ניסן וכן כולן וראיה גדולה לזה דהא ילפינן זה מקרא דהחודש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה והך קרא מיירי לענין קידוש החודש דמהחודש הזה ילפינן דכזה ראה וקדש דמצוה לקדש ע"פ הראיה וכמה דינים שבקידוש החודש הכל ילפינן מהך קרא וא"כ י"ל דעיקר הקפידא לא היה רק בעת קידוש החודש. וכן מש"כ ברמב"ן ובעקרים והאברבנאל והובא דבריהם בגט פשוט בסי' קכ"ו דהוא מ"ע של תורה למנות מניסן הכל בקידוש החודש מיירי וע"כ צ"ל כן דהא זמן דגיטין אינו אלא תקנת חכמים ובשטרות אין צריך לכתוב זמן כלל וגם עיקר שטרות אינו אלא מדרבנן לדעת הרמב"ם ז"ל ולא שייך כלל דהמ"ע נאמר ע"ז. ורק דתקשה דלאחר שתקנו חכמים זמן בגיטין אמאי לא תקנו שיהא מזכירין המנין כעין דאורייתא כמו שצוותה התורה בקידוש החודש ע"ז יתכן שפיר תירץ כת"ר נ"י דכיון דכ' לשנות המלכים [וכן האידנא לבריאת העולם] א"א להזכיר המנין אחר ניסן כנ"ל ליישב דברי כת"ר נ"י ומיניה ומני תסתיים שמעתתא בעז"ה אך לפי זה זכינו לדין חדש לענין המנהג שאנו נוהגין לברך את החודש בשבת שקודם ר"ח זכר לקידוש החודש של ב"ד יהא צריך להזכיר ר"ח ראשון הוא חודש ניסן יהיה ביום פלוני וכן כל החדשים ובאמת אין אנו נוהגין כן והדבר צ"ע:

ושוב ראיתי דמה שכתבתי לעיל ליישב דברי ידידי הגאון הנ"ל דכיון דאינו אלא תקנת חכמים להזכיר זמן בגיטין וכן בשטרות אינו חיובא כלל להזכיר לכתוב זמן והלכך אף שכותב זמן לא ראו חכמים להזכיר המנין אחר ניסן מחמת שהשנים נימנים אחר תשרי יש להקשות ע"ז מסוגיא ערוכה דר"ה דף ג' ע"ב דעל הא דאמר ר"ח שם דמלכי עובדי כוכבים מתשרי מנינן מתיב רב יוסף מהא דכתיב בחגי ב' ביום עשרים וארבעה לחודש הששי בשנת שתים לדריוש וכתיב בשביעי בעשרים ואחד לחודש ואם איתא בשביעי בשנת שלישית מיבעי ליה ע"כ מדברי הגמ' ולפי מה שכתב מר נ"י מאי קושיא דכיון דשנת שתים לדריוש דכתיב בקרא מונה מתשרי י"ל דששי ושביעי דחדשים ג"כ מונה מתשרי וששי ושביעי היינו אדר וניסן ואכתי קיימא בשנת שתים. אלא וודאי דפשיטא להו לחז"ל דזה אינו עולה על הדעת כלל דהכתוב ימנה החדשים לחשבון אחר דגזה"כ הוא ראשון הוא לכם לחדשי השנה דהוא ראשון ואין אחר ראשון וכמו שכ' הרמב"ן וע"כ הך ששי ושביעי הוא אלול ותשרי וששי ושביעי לניסן קאמר. וא"כ כיון שמצינו בחד קרא דהשנה חושב מתשרי והחדשים מונה אחר ניסן ולא קפיד במילתא. מאיזה טעם לא ראו חכמים להזכיר בגיטין ושטרות החדשים אחר ניסן והשנים אחר שנות המלכים וכמו דכתיב בקרא ואף דמסקינן אח"כ דכורש מלך כשר הוא ומנו לו מניסן מ"מ הא אחר שהחמיץ חזרו ומנו לו מתשרי כמו בקרא דעזרא ו' ושיציא ביתה דנא עד תלתא לירח אדר וגו' כתיב שם ויבא ירושלים בחודש החמישי היא שנת השביעית למלך ואמרינן שם בגמ' דחודש החמישי מונה מניסן משום דהתורה קפדה בזה למנות אחר ניסן. ועוד בר מן דין הא מצינו מקרא מלא במגילת אסתר בחודש הראשון הוא חודש ניסן בשנת שתים עשרה למלך אחשורוש ואף דפשוט דשנות אחשורוש מונה מתשרי מ"מ החדשים מונה מניסן והיינו משום דגזה"כ הוא והתורה הקפידה בזה ולפ"ז אין מקום לכאורה לתי' כת"ר נ"י שכתב דמאחר דמונה השנה מתשרי אינו יכול למנות החדשים מניסן והרי מצינו בב' וג' מקראות שהכתוב לא חש לזה והיאך יחישו חז"ל ולפיכך קושייתי עדיין במקומה עומדת:

ולענין מה שהקשה כת"ר במכתב השני דלמה לא תקנו למנות השנים ג"כ ליציאת מצרים. הנה לא הבנתי קושייתו דהרי בשנים לא מצינו בתורה שהקפידה למנות מיציאת מצרים ואף שמצינו בפ' פקודי ובחומש הפקודים בפ' במדבר ופ' בהעלותך שמנה הכתוב גם השנים אחר יציאת מצרים מ"מ לא מצינו בזה ציווי לדורות ולכן ראו חכמים לתקן בזה כפי צורך הזמן דבזמן בית שני בתחילתו תקנו למנות לשנות המלכים משום שלום מלכות ואח"כ חזרו למנות לבריאת עולם אבל החדשים דאיכא ציווי לדורות למנות מניסן אין לזוז ממנה לעולם דהתורה היא נצחית והמצוה הזאת היא קיימת לדור דורים ככל המצות ולפיכך גם עדיין צריך למנות מניסן וזה פשוט. ואין לתמוה לכאורה לפי דעת הרמב"ן ומהר"י בן חביב ז"ל דמ"ע הוא שיהא נמנים החדשים אחר ניסן דווקא ולא אחר ענין אחר והרי מצינו בר"ה (י"ב) גבי קרא דמבול דכתיב שם בחדש השני נבקעו כל מעיינות תהום דר"י סבר דהוא אייר ור"א סבר דהוא מרחשון ומקשינן דבשלמא לר"י היינו דכתיב שני אבל לר"א מאי שני ומשני דמאי שני שני לדין וא"כ תימה דהיאך חשיב החודש למנין אחר אבל הא אינו קושיא דע"כ לא נאמר המ"ע רק אחר יציאת מצרים אבל במעשה דמבול דהיה קודם היו יכולין למנות גם לענין אחר ואף דמשה רבינו כתב התורה במדבר מ"מ הכתוב קורא אותו שני לפי אותו הזמן וכמו דמצינו דכ' קרא על שם העתיד וכדאיתא (בכתובות ד"י) ה"נ יש לומר דכ' קרא על העבר. אבל מ"מ עדיין יש לי לתמוה על הרמב"ן ז"ל בתימה רבה מהש"ס (דר"ה דף ו') דאמרי' שם דממאי דחודש ראשון הוא ניסן דילמא יצאו ממצרים באייר ולאייר קורא ראשון ומשנינן דילפינן מקראי דדברי קבלה מזכריה ובמגילת אסתר ואיבעית אימא מקרא בחודש הראשון הוא חודש ניסן ומקשינן וכולהו מ"ט לא אמרי מהאי ומשני דלמא מאי ראשון ראשון למלתיה ע"ש. ולפי דברי הרמב"ן והעקרים ומהר"י בן חביב דהוא מ"ע שלא למנות החדשים אחר מנין אחר רק אחר יציאת מצרים היאך אפשר דאייר הוא ראשון לחדשים ובאייר יצאו ממצרים והא דכתיב בחודש הראשון הוא חודש ניסן הוא ראשון למעשה המן והא מ"ע של תורה שאין למנות רק אחר יציאת מצרים והאיך ימנה הכתוב החודש אחר מעשה המן והוא תמיה רבתי. ואין לומר דלא הקפידה התורה רק בסיפור שמספר הכתוב מה שאירע מעשה בתוך בני ישראל שהם יצאו ממצרים וצריך למנות בכל הדברים שאירע להם אחר יציאת מצרים אבל הכא שמספר הכתוב במה שאירע בין העובדי כוכבים בין אחשורוש והמן דאצלם מונין מתשרי בזה אין קפידא למנות החודש אחר ענין אחר. דא"כ תהדר הקושיא על רב יוסף דמאי מקשה על ר"ח מקרא דחגי והא התם מספר במאי דאירע בשנות דריוש ומיהו יש ליישב ודו"ק. וכשדברתי ענין הלז עם הגאון מוה"ר שמואל נ"י מלובטש מ"ץ דפ"ק דנראה לי דכוונת הרמב"ן הוא דעיקר החיוב להזכיר ראשון ושני הוא בעת קידוש החודש ובפרט קודם שהיו שמות לחדשים ע"כ צריך להזכיר ראשון ושני וכן בשבע חקירות דשואלין העדים בכמה בחודש ע"כ היו צריכין להזכיר המנין דבחודש השני או חודש השלישי דאל"כ א"א להזים אותם כלל וע"ז אמר הכתוב דניסן הוא חודש הראשון ומיניה מנינן וע"ז כוונה הברייתא ג"כ דניסן ר"ה לחדשים ובזה ניחא ג"כ במה דלא שאל הגמ' למאי הלכתא כמו דמקשה על המתניתין. והרה"ג הנ"ל תמה ע"ז דהא לא מצינו בשום דוכתא דבעת קידוש החודש היו צריכין להזכיר המנין רק מקודש החודש סתמא והשבתי לו דיש לי ראיה ברורה ומפורשת מהא דאמרינן (בברכות ד"י ובסנהדרין דף י"ב) דחזקי' עיבר ניסן בניסן ולא הודו לו ומקשה ולית לחזקי' החודש הזה לכם ראש חדשים זה ניסן ואין אחר ניסן ופירש"י דקס"ד משנתקדש החודש לשם ניסן נמלך לעבר את השנה וכו' והרי בימי חזקיה לא היו שמות לחדשים אלא מנו ראשון ושני ואי נימא דבעת קידוש החודש לא הזכירו המנין כלל היכא מקרי דנתקדש לשם ניסן דלמא לשם אדר ומאי מקשה והא כתיב החודש הזה לכם ראש חדשים. והן באמת שי"ל דבכל החדשים לא הזכירו המנין רק בחודש ניסן הזכירו מקודש החודש הראשון כדי שנדע דהשנה אינו מעוברת אבל זה דוחק גדול לומר כן כיון דעכ"פ בחודש ניסן הוצרכו להזכיר המנין מן הסתם הזכירו בכל החדשים. ולכן חוזר הדברים למש"כ דעיקר חיוב המנין היה בעת קידוש החודש או בשעת שהיו מדברים בין איש לרעהו או בהגדת העדים שהמעשה היה בחודש פלוני אז היה החיוב להזכיר המנין אחר ניסן והנלע"ד כתבתי בעז"ה. ידידו הדו"ש שלמה הכהן:

ולענין מה שהערנו לעיל במה דמצינו בד' קראי בעזרא ובנחמיה דלא הוזכר בהם המנין אחר חודש ניסן ורק שם החודש בלבד הוזכר בכתוב. והם בעזרא ו' ט"ו] ושיציא ביתה דנא עד יום תלתה לירח אדר [ובנחמיה א א'] דברי נחמיה בן חכליה ויהי בחודש כסלו שנת עשרים [ושם ב א'] ויהי בחודש ניסן שנת עשרים לארתחשסתא המלך. ועוד (שם ו ט"ו) ותשלם החומה בעשרים וחמשה לאלול. ובאמת שהוא דבר שראוי לתת לב אליו דמ"ש דבד' מקומות אלו לא ראה הכתוב להזכיר המנין אחר ניסן ובפרט לדעת הרמב"ן הנ"ל הוא מצוה וחיוב למנות החדשים אחר ניסן. אך לפי חומר הנושא נ"ל לומר דלפ"מ שגילה לנו קדוש ד' רבינו הרמב"ן ז"ל דטעם שתקנו לנו רבותינו אנשי כנה"ג שמות לחדשים כל עצמו הוא כדי לעשות זכר לגאולת בבל אך מכל מקום לא שתעקר יציאת מצרים ממקומה אלא יציאת מצרים עיקר וגאולת בבל טפילה לו והלכך צריך להזכיר שניהם. מכל מקום ראו עזרא ונחמיה דבדברים שעיקר גאולת בבל תלוי בהם שלא להזכיר לגאולת מצרים כלל רק לגאולת בבל לבד ולכן כשרצה להזכיר מתי היה גמר בנין בית שני שבנו ע"י כורש ודריוש כתב ושיציא ביתה דנא עד יום תלתה לירח אדר משום דזה היה עיקר הגאולה ובשביל זה תקנו לקרות שמות לחדשים וכן בתחילת נחמיה ע"י סיפור הדברים שסיפר חנני לנחמי' בכסלו דבני הגולה היו יושבים עדיין ברעה וחרפה גדולה וירושלים מפורצת ושעריה נצתו באש [ואף שכבר נגמר בנין הבית בשנה השביעית למלך ארתחשסתא מ"מ העיר ירושלים היתה עדיין חריבה ושוממה עד שנת עשרים למלך בעשרים וחמשה לאלול]. ואח"כ אמרן נחמיה למלך בניסן וכדאמרינן (בר"ה דף ג') נצמח מזה ישועה גדולה לבני הגולה שישבו בא"י דעי"ז שהתחנן נחמיה להמלך נעתר לבקשתו ונתן לו רשות לבנות ירושלים וגמר הבנין היה באלול ולכן ראה נחמיה שלא להזכיר בג' מקראות האלה רק שמות החדשים בלבד משום דעי"ז נגמר הגאולה בשלימות בזמן ההוא ולכן ראוי לעשות זכר לאותו גאולה בפרט. כן נ"ל ליישב בדוחק. ולענין עיקר התמיה שעמדנו לעיל על הרמב"ן ז"ל על מה שלא תקנו בגיטין ושטרות לכתוב המנין אחר ניסן נ"נ ליישב ע"ד שתירץ ידידי הגאון מוהר"א אליעזר ז"ל בתי' הב' שכ' דעיל דבזמן בית שני כשהתחילו לכתוב בגיטין ושטרות לשנות המלכים ולכן גם בחדשים לא ראו להזכיר המנין אחר ניסן כדי שלא יאמרו דמדכרי שבחייהו וכדאמרינן (גיטין פ.) ומיהו כשמברכין החודש בוודאי היה ראוי להזכיר המנין מניסן ואכן אפשר דדעת הרמב"ן אינו מוסכם מדעת כל הפוסקים דהא בכל הפוסקים הראשונים לא הוזכר דצריך להזכיר מנין החדשים מניסן ולכן פוק חזי מאי עמא דבר. ונ"ל דאף לדעת הרמב"ן העיקר מה שקבעו אנשי כנה"ג לקרוא החדשים בשם ניסן ואייר היינו משום דוודאי מרומז בשמות אלו כמה סודות ועניינים נשגבים ואפשר דמרומז בהם דברים השייכים לאותו החודש ואנחנו לא נדע כוונתם בזה וכמו דתקנו לקרוא שמות להמלאכים דאל"ה לא היו קוראים להחדשים בשמות אלו ודו"ק ומד' רש"י ז"ל על המדר' פ' וירא משמע דשמות החדשים כבר היו מקודם רק דלא נתגלו כ"א ע"י אכנה"ג ולא כמש"כ הרמב"ן דהוא שמות הפרסיים דכ' רש"י ז"ל שם דבתחלה לא נתגלו שמותן עכ"ל. ונ"ל דר"ל דלא נתגלו לכותבן אבל לאנשי כנה"ג נתגלה ברוה"ק לכותבן. ולפי דברי רש"י ז"ל נראה דגם בזמן בית ראשון היו קוראין החדשים בשמות אלו ורק דלא נאמרו לכתוב והא דאמר בירושלמי ובמדרש וירא דשמות החדשים עלו מבבל ר"ל דלעולי הגולה שעלו מבבל נאמרו לכתוב הנלע"ד כתבתי בעז"ה בחודש טבת שנת תרמ"ו לפ"ק. הצעיר מפרחי כהונה שלמה הכהן מ"ץ דפ"ק ווילנא:

הלכות פסח

תוכן העניינים

בנין שלמה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה