בנין שלמה חלק א· רבי שלמה הכהן מווילנה
סימן ט
גרסינן בב"ב (דף כ"ה) רבי עקיבא אומר לכל רוח הוא עושה ומרחיק נ' אמה חוץ ממערבה דאינו עושה כל עיקר מפני שהיא תדירה ומסקינן דמאי תדירא דתדירא בשכינה משום דהוא ס"ל דשכינה במערב. וכן אמר ריב"ל שם בואו ונחזיק טובה לאבותינו שהודיעו מקום תפלה דכתיב וצבא השמים לך משתחוים. אכן ר' ישמעאל סבר התם דשכינה בכ"מ וכן ס"ל לר' אושעיא שם ולרב ששת דא"ל רב ששת לשמעיה דלכל רוחתא אוקמן לבר ממזרח וכו' וכתבו התוס' שם בד"ה לכל. דכל הני אמוראי לית להו הא דתניא בברכות (דף ל) שחייב אדם להתפלל נגד ירושלים משום דכתיב והתפללו אליך דרך ארצם אלא סברי כר' ישמעאל דאמר דשכינה בכ"מ ומאן דאמר דשכינה במערב סבר כר"ע וכו' ע"ש בתוס'. והנה הדבר פשוט דכוונתם בזה לתרץ דהאיך יחלוקו האמוראים על הברייתא [והא דלא הקשו התוס' טפי מן המשנה דברכות שם (דף כ"ח) דתנן שם היה רוכב על החמור ירד ויתפלל ואם אינו יכול לירד יחזיר את פניו ופרש"י יחזור את פניו לצד ירושלים וכן מסיים במשנה דאם אינו יכול להחזיר את פניו יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים אלמא דצריך להתפלל כנגד ירושלים דווקא היינו משום דמן המשנה אינו הכרח כ"כ דיש לפרש דיחזיר את פניו לצד מערב וסבר לה כר"ע דשכינה במערב ורש"י ז"ל דפי' כנגד ירושלים היינו לפי הדין דהא אנן קי"ל כהברייתא וגם מסיפא דיכוין את לבו כנגד בית קה"ק אינו ראיה כ"כ דכיון דאינו יכול להתפלל לצד השכינה אז מחויב לכל הפחות לכוין את לבו כאלו עומד כנגד בית קה"ק כדי שתחול עליו אימת השכינה] ולכן הוצרכו לתרץ דצ"ל באמת דס"ל כר' ישמעאל ותנאי היא אי צריך להתפלל לצד ירושלים והמקדש או לא. אך דבריהם צריך באור לכאורה דמנא להו דר' ישמעאל פליג על המשנה והברייתא דברכות הנ"ל דאף דס"ל דשכינה בכ"מ מ"מ י"ל דס"ל דבריך להתפלל כנגד ירושלים דהא כן כתיב בקרא דמלכים ח' ובד"ה וא"ו והתפללו אל ה' דרך העיר וגו' והתפללו אל הבית הזה וגו' והתפללו אל המקום הזה. ועל כרחך אף דשכינה בכל מקום מ"מ השראת השכינה לא היה רק בבית קה"ק בין שני הכרובים וכדכתיב בקרא בפ' תרומה ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת מבין שני הכרובים. ואפילו בבית שני דהיה חסר השראת השכינה מ"מ התפשטות הקדושה והשגחה ניסית לא היה רק בביהמ"ק וא"כ י"ל דר' ישמעאל לא פליג כלל על המשנה והברייתא דברכות הנ"ל:
אכן אחר העיון פשוט דכוונתם דע"כ דפליגי על הא דברכות דאל"כ לאיזה ענין פליגי אם השכינה במערב או דהשכינה בכ"מ ומאי נ"מ לדינא בזה וע"כ דנ"מ לענין תפלה דלמ"ד דשכינה במערב צריך להתפלל לצד מערב דווקא אבל למ"ד דשכינה בכל מקום יכול להתפלל לאיזה מקום שירצה כדאמר רב ששת לשמעיה דלכל רוחתא אוקמא ושפיר כתבו דע"כ ר"י ור"ע פליגי אברייתא דברכות הנ"ל:
אכן בעיקר דברי התוס' ז"ל אלו אני תמה הפלא ופלא דמ"מ היאך אפשר דר"י ור"ע וכל הני אמוראי יחלוקו על מקרא מפורש במלכים ובד"ה דשלמה אמר בתפלתו דיתפללו נגד ירושלים והמקדש דנהי דשלמה לא אמר זה בדרך חיוב דצריך להתפלל נוכח המקדש וירושלים רק דבקש מהקב"ה דאם ישראל יתפללו לה' בעת צרתם דרך העיר אשר בחר ה' יקבל תפלתם ותחנתם ויעשה משפטם. מ"מ ממילא מוכח דצריך להתפלל נוכח ירושלים והמקדש דהא התפלה מקובלת ביותר כשמתפללים נגד ירושלים והמקדש דהא כן בקש שלמה והקב"ה קבל תפלתו ותחנתו וכדכתיב שם ט' ויאמר ה' אליו שמעתי את תפלתך ותחנתך וגו' וצ"ע. וביותר נ"ל לתמוה דהרי ריב"ל בעצמו דס"ל כאן בב"ב דצריך להתפלל לצד מערב דווקא ס"ל להדיא בירושלמי דברכות פ"ד ה"ה דצריך להתפלל כנגד המקדש וירושלים וכדברי הברייתא דלשם דהרי מביא ראיה שם להברייתא מקרא דהוא ההיכל לפני (במלכים ה') היכל שכל הפנים פונים לו ע"כ ומשמע דס"ל ג"כ כהברייתא וא"כ לפי דברי התוס' הנ"ל יהיה דברי ריב"ל סותרין זה את זה וצע"ג:
אכן באמת לולא דמסתפינא מדברי התוס' הנ"ל הייתי אומר דוודאי דבעוד שבית המקדש היה בבנינו אין כאן מחלוקת דוודאי היה צריך להתפלל נגד ירושלים והמקדש וכדכתיב במלכים וד"ה הנ"ל וכן משמע שם בירושלמי דמקראי דשלמה אינו ראיה רק בעת שהיה המקדש בבנינו. דהירושלמי שואל שם עד כדין בבנינו בחורבנו מנין. א"ר אבין תלפיות שכל הפיות מתפללין עליו. ור"ל דאף לאחר החורבן שנעשה תל ומ"מ צריך להתפלל אליו [ונראה דלזה כיון גם הש"ס דילן בברכות שם דלאחר שהביא הברייתא הנ"ל אמרינן ע"ז אמר ר' אבין ואיתימא ר' אבינא מאי קרא כמגדל דוד צוארך בנוי לתלפיות תל שכל פיות פונים בו ע"כ ולכאורה תמוה דמאי שואל מאי קרא הא הברייתא כבר הביאה הרבה מקראות ע"ז ממלכים וד"ה ומה צריך עוד לקרא אחר. אכן הדבר פשוט דר' חבין שואל דמאי קרא דגם לאחר החורבן צריך להתפלל נגד ירושלים (דהא הברייתא נישנית לאחר החורבן] וכמו שאמר ר' אבין בירושלמי הנ"ל בחורבנן מנין ולכן הוצרך לקרא דתלפיות ופשוט הוא]. אך דפליגי לאחר החורבן דר"י ור"ע וכן ר' אושעיא ורב ששת ס"ל דלאחר החורבן תו ליכא חיובא להתפלל נגד ירושלים ופליגי על ר' אבין בזה. וכן ריב"ל דאמר בואו ונחזיק טובה לאבותינו שהודיעו מקום תפלה ר"ל בזהמ"ז ולשיטתו אזיל דמפיק בירושלמי הנ"ל מקרא דהוא ההיכל לפני ולא מקרא דתלפיות ומשמע דס"ל דליכא חיובא רק בעודו בבנינו באמת דהיה נקרא היכל ולא אחר החורבן דנקרא תל. ור' אבין בירושלמי שם דמפיק מקרא דתלפיות משמע דבא לחלוק על ריב"ל בזה:
וטעם מחלקותם נ"ל דתליא במחלוקת הרמב"ם והראב"ד ז"ל (בפ"ו מהל' בית הבחירה הלכה ט"ז) דדעת הרמב"ם שם דקדושת המקדש וירושלים קדשה לעתיד לבוא אבל קדושת א"י לענין תרומות ומעשרות ושביעית לא קדשה לע"ל ובאר הטעם לפי שקדושת המקדש וירושלים מפני השכינה ושכינה אינה בטילה והרי הוא אומר והשמותי את מקדשיכם ואמרו חכמים אע"פ ששוממין בקדושתן הן עומדים אבל חיוב הארץ בשביעית ומעשרות אינו אלא מפני שהוא כבוש רבים וכו' עכ"ל הרמב"ם ז"ל שם אכן הראב"ד ז"ל שם בהשגות כתב להיפך דנראה לו דאף לר"י דס"ל דקדושה שניה קדשה לעתיד לבא לא אמר אלא לשאר א"י אבל לירושלים ומקדש לא אמר לפי שהיה יודע עזרא שהמקדש וירושלים עתידים להשתנות ולהתקדש קדוש אחר עולמי בכבוד ה' לעולם כך נגלה לי מסוד ה' ליריאיו לפיכך הנכנס עתה שם אין בו כרת עכ"ל הראב"ד ז"ל שם. ונ"ל פשוט דר"י ור' עקיבא דב"ב הנ"ל וכן ר' אושעיא וריב"ל ורב ששת כולהו ס"ל כדעת הראב"ד ז"ל דקדושת המקדש וירושלים בטלה כעת לאחר החורבן. ולפיכך ליכא קפידא עכשיו להתפלל נגד ירושלים והמקדש. ואף דקדושת א"י לא בטלה וא"כ מ"מ מצוה להתפלל נגד א"י מיהת מ"מ נראה דמעלת א"י לענין תפלה אינו רק מפני קדושת המקדש וירושלים אשר בתוכה. אבל האידנא דבטלה קדושת המקדש גם א"י אין לה מעלה וחשיבות לענין תפלה להתפלל כנגדה אכן המשנה והברייתא דברכות הנ"ל דס"ל בפשיטות דגם האידנא צריך להתפלל נגד ירושלים וכן ס"ל לר' אבין בבבלי וירושל' ע"כ דס"ל כדעת הרמב"ם ז"ל הנ"ל דקדושת ירושלים והמקדש לא בטלה ומזה יש לנו סייעתא גדולה דהלכה כהרמב"ם ז"ל בזה דהרי הלכה רווחת בישראל דצריך להתפלל כנגד ירושלים גם בזמן הזה. והמג"א בסימן תקס"א ס"ק ב' הסכים ג"כ כדעת הרמב"ם הנ"ל אכן לא הביא ראיה לדבריו אכן לפמ"ש הדבר מוכרח כדברי הרמב"ם ז"ל
וע"פ דברינו אלה מתיישב ג"כ מה שעמדנו מכבר על דברי הראב"ד ז"ל הנ"ל מהא דפליגי ר"י ור"ל בזבחים (דף ק"ז ע"ב) במעלה בזמה"ז דר"י אמר חייב משום מעלה בחוץ ור"ל אמר פטור ואמרינן שם דפליגי בקדושה ראשונה אי קדשה לעתיד לבא או לא דר"י ס"ל דקדשה לע"ל ור"ל ס"ל דלא קדשה וידוע דהלכה כר"י נגד ר"ל לבר מתלת וכדאמרינן בהחולץ וא"כ מוכח להדיא דקי"ל דאף קדושת המקדש לא בטלה ודלא כהראב"ד ז"ל. והיותר תימה דנראה שהראב"ד ז"ל סותר דברי עצמו (דבפי"ט מהל' מעשה קרבנות הלכה ט"ו) כתב הרמב"ם ז"ל וז"ל מי ששוחט קדשים בזמן הזה והעלה חוץ לעזרה חייב מפני שהוא ראוי ליקרב בפנים שהרי מותר להקריב אע"פ שאין בית מפני שקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא עכ"ל. והיינו דפסק כר"י. והראב"ד ז"ל שתיק ליה שם ומדשתיק ש"מ דאודוי אודי ליה וזה סתירה למ"ש בפ"י מהל' בית הבחירה הנ"ל. ושוב אחר כן יצא לאור ספר דרישת ציון מהרב הגאון מוה' צבי הירש קאלישער ז"ל ומצאתי שגם הוא ז"ל העיר על הראב"ד ז"ל בזה. ומה שתירץ שם דהראב"ד בהל' בית הבחירה הנ"ל לא כתב זה רק לר' יוסי דגם ר' יוסי י"ל דמודה בקדושת המקדש דבטלה אבל הוא בעצמו לא ס"ל כן יעו"ש בס' הנ"ל. הנה דבריו תמוהין במח"כ דהרי הראב"ד מסיק להדיא לפיכך הנכנס עתה למקדש אין בו כרת הרי דלהלכה ס"ל כן ולכן אין מקום לתירוץ הגאון הנ"ל:
אכן לפי מה שכתבנו דר"י בן לוי דב"ב הנ"ל וכן בירושלמי דברכות הנ"ל ע"כ דס"ל דקדושת המקדש וירושלים בטלה. יתיישב ב' תמיהות הנ"ל על הראב"ד ז"ל. דמהסוגיא דזבחים הנ"ל לא קשה מידי דאף דר"י ס"ל דקדושת המקדש לא בטלה מ"מ כיון דר"י בן לוי ע"כ דפליג על ר' יוחנן בזה לא חיישינן לדברי ר' יוחנן וכמו שכתבו בתוס' במגילה כ"ז ד"ה כוותיה דרב פפי דהלכה כר"י בן לוי לגבי ר' יוחנן בכל מקום והוכיחו כן מסוגיא דלשם וכ"כ התוס' עוד (בחולין דף צז) בשם ר"ת ז"ל וכתבו דכן נמצא בסדר תנאים ואמוראים דהלכה כר"י בן לוי בכל מקום ע"ש ועיין עוד בתוס' (עירובין דף כ"ה ע"ב ד"ה איקלע) דכתבו בפשיטות ג"כ דקי"ל כר"י בן לוי לגבי ר"י ע"ש וא"כ י"ל דגם הראב"ד ס"ל כן. והא דאמר רבא הלכה כר"י נגד ר"ל בכל דוכתא צ"ל דלא מיירי רק במקום דלא נחלק ריב"ל עליה. והא דשתק ליה להרמב"ם ז"ל בפי"ט מהלכות מעשה קרבנות פשוט משום דלדידן אין נ"מ כלל דהא אף לר"ל מ"מ איסור דרבנן מיהו איכא דלא אמר רק דפטור מכרת ומשנה מפורשת במגילה (דף י') דקדושת ירושלים אין אחריה היתר [ובזה נתיישב ג"כ קצת מה דעמדו התוס' בזבחים שם מה דלא מקשה הש"ס על ר"ל כמו דמקשה (במגילה י') על ר' יצחק ע"ש ודו"ק]. ועוד דהא גם הראב"ד ז"ל מודה דגם האידנא צריך להתפלל נוכח ירושלים והמקדש וכר' אבין בבבלי וירושלמי הנ"ל וע"כ דס"ל דאף אם נימא דבטלה הקדושה מה"ת מ"מ מדרבנן בוודאי קדושה יש בו דהא משנה ערוכה שנינו בר"פ הרואה דלא יקל ראשו כנגד שער המזרח וכו' ולא מצינו מחלוקת בזה. וכן תנן (במגילה דף כ"ח) דבהכ"נ שחרב אין מספידין בו וכו' שנאמר והשמותי את מקדשכם קדושתן אף שהן שוממין וע"כ צריך לפרש אליבא דהראב"ד דקדושתן אף שהן שוממין ר"ל מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא. וזהו דכתב הנכנס עתה למקדש בטומאה אין בו כרת ומשמע דאסורא מיהת אית ביה והיינו משום דמ"מ יש בו קדושה מדרבנן והלכך לא השיג על הרמב"ם ז"ל בהל' מעשה הקרבנות דכיון דאסורא איכא להקריב ואין נ"מ רק אי חייב כרת או לא. לא חש להשיג דמאי נ"מ יש בזה לדידן דהא קמיה שמיא גליא אי חייב כרת או לא:
ואל תשיבני דא"כ מה הוצרך הראב"ד לאשמועינן בהלכות בית הבחירה דהנכנס עתה למקדש בטומאה אין בו כרת דמאי נ"מ בזה אי חייב כרת או לא כיון דאיסורא איכא בין כך ובין כך. דהא אינו קושיא די"ל דנ"מ גדולה לענין אם לא הזכיר במוספי ר"ח ויו"ט השעיר חטאת אי צריך לחזור או לא. דהנה בלקוטי מהרי"ל בהלכות יוהכ"פ איתא אמר מהר"י סג"ל שכל ימיו פליאה בעיניו מפני מה אנו מאריכים בפיוטים של שעיר הפנימי יותר משל שעיר המשתלח והלא הפנימי לא היה מכפר רק על טומאת מקדש וקדשיו ואותו עון לא נמצא האידנא. והוא מפרק לה בתירוץ השני. דקדושת המקדש לא בטלה עדיין דכתיב הנשאו פתחי עולם ר"ל שקדושתן לעולם ולפיכך נקרא בית עולמים נמצא הנכנס עדיין בטומאה חייב כרת כו' עכ"ל המהרי"ל שם ופשוט דזה הוא אליבא דהרמב"ם ז"ל דקדושת המקדש לא בטלה [ותימה על המהרי"ל שלא הביא כלל לד' הרמב"ם וכתב ראיה מקרא דוהנשאו פתחי עולם מה שלא נמצא כלל בדחז"ל]. אמנם להראב"ד ז"ל דליכא כרת באמת הנכנס למקדש בטומאה לא שייך האידנא טומאת מקדש וקדשיו כלל וכלל ולפיכך אם שכח ולא הזכיר השעיר חטאת של ר"ח ויו"ט ור"ה ויוה"כ במוספין לדעת הראב"ד א"צ לחזור אבל לדעת הרמב"ם צריך לחזור ואף דדעת רש"י והרמב"ם דאם לא אמר כלל פסוקי המוספין ג"כ יצא דכיון דאמר נעשה ונקריב לפניך כמו שכתבת עלינו בתורתך סגי בהכי מ"מ היכא דהזכיר קצת מהמוספין והשמיט קצתן גרע וכמו"ש באחרונים ועוד י"ל דברי הראב"ד ז"ל בכמה גווני ויבואר במקום אחר אי"ה: