אור ברסלב
בנין שלמה חלק א חדושים בענינים שונים › א

בנין שלמה חלק א· רבי שלמה הכהן מווילנה

חדושים בענינים שונים · א

חדושים בענינים שונים

איש בור ולא שור בור

ראיתי לכתוב פה נידון מה שכתבתי בהגהותי למס' (ב"ק דף ל"ב) [הנדפס בש"ס החדשים דפוס ראם] בשם מו"ר הגאון מוהר"י זצ"ל שהעיר בסוגית הגמ' שם דמאי מקשה על ר"ל שם ממתני' דהא במתני' נשבר החבית ע"י אדם הנושא הקורה והו"ל אדם המזיק משא"כ ר"ל דמיירי בפרה רבוצה ברה"ר ובהמה אחרת הוזקה ממילא ע"י פרה הרבוצה והוי כמו דהפרה כרה בור [דא"א לחייבו מטעם שור דהא הפרה לא הזיקה בידים ורק דבהמה אחרת הוזקה על ידה והוי כמו דהזיק השור לאחר נפילה דאמרינן שם (שם דף מ"ח) דהשור נחשב לבור ומים כלים ע"ש] וקי"ל דכי יכרה איש בור ולא שור בור וע"ש מה שכתבתי לתרץ בדוחק ואמנם כעת נ"ל דבלא"ה לק"מ דהא לקמן דף מ"ח דאמר רבא דלאחר נפילה הוי השור בור ואעפ"כ לא פטר רבא רק אם הזיק למים משום דבור פטור על הכלים ומשמע דאם היה ניזק אדם או בהמה ע"י השור היה חייב אף לאחר נפילה ואף דרבא בעצמו אמר דכי יכרה איש בור ולא שור בור וע"כ צ"ל דע"כ לא פטר רבא רק אם חפר בור אחר ובהמה נפלה לאותו בור דהוי גורם דגורם אבל אם השור עצמו נעשה בור בוודאי היה חייב [בימים הקדמונים אבל האידנא אנו מחוייבים לדון כפי חוקי הממשלה יר"ה] דהא אינו אלא חד גורם. ועוד דנהי דא"א לחייבו מטעם הכריה מ"מ כיון דלא הפקיר השור לא גרע מבור ברשותו ולא הפקיר בורו דחייב ואף דכרה בהיתר מ"מ כיון שהבור שלו חייב וא"כ ה"ה בנד"ד. ואפשר עוד דאף לר' ישמעאל אליבא דרבה בב"ק דף נ' דפוטר בהפקיר רשותו ולא הפקיר בורו מ"מ י"ל דמודה בזה דחייב דשאני התם דהכריה היה בהיתר גמור משא"כ הכא דהכריה היה באיסור רק דעל הכריה בעצמה לא היה חייב משום דהוא לא כרה הבור אבל מ"מ כיון דההיזק היה ע"י ממונו חייב לד"ה ודו"ק:

ובעיקר ההנחה שהניח מורי הנ"ל דהכא אינו חייב רק מטעם בור אני תמה דא"כ למה במתני' חייב על החבית כיון דאינו אלא מתורת בור הא בור פטור על הכלים. וע"כ צ"ל כיון דאינו רשאי לעמוד ברה"ר ועמד הוי כמו אדם המזיק עצמו דמה לי אם היה ניזק ע"י גופו או דניזק ע"י הקורה שתופס בידו וא"כ בפרה נמי כיון שמחוייב לשמור בהמתו שלא תרבוץ ברה"ר והלכך אם רבצה ברה"ר וניזקה בהמה ע"י חייב מטעם שור המזיק והוי תולדה דקרן. והגם דאם הזיקה הבהמה לאחר נפילה אינו חייב רק מטעם בור ע"כ צ"ל דיש חילוק בין הכא להתם והחילוק קל להבין ודו"ק:

וראיתי לכתוב בכאן מה שנשמט בהקדמה שניה מחדושי על החומש בפ' כי תצא בפ' דבן סורר ומורה דבפסוק הראשון (כ"א י"ח) כתיב כי יהיה לאיש בן סורר ומורה מלא וא"ו אבל בפסוק השני (פסוק כ') בננו זה סורר ומרה כתיב תיבת ומרה חסר וא"ו אחר המ"ם וצריך להבין הטעם ונראה שבא לרמז דיש ששה אופנים דאין הבן נעשה בן סורר ומורה וכמו דמבואר (בסנהדרין ד' ע"א) ואלו הן א' אם היו אביו ואמו גדמין. ב' חיגרין. ג' אלמין. ד' חרשין. ה' סומין. ו' עיר שאין בה זקנים וכדאיתא (במכות דף י')] ומשו"ה כתיב חסר וא"ו לרמז דששה בנים יש שאינו נעשין בן סורר ומורה. ואמנם נראה דכל זה לענין חיוב סקילה [בימים הקדמונים] אבל בקרא הראשון דמיירי לענין חיוב מלקות בימים הקדמונים כמו דמסיים הכתוב ויסרו אותו ואמרינן בסנהדרין שם דויסרו היינו מלקות דמתרין בו פעם ראשונה ושניה אפשר דחייב בכל גווני דכל הני מיעוטים לא נאמר רק לענין חיוב מיתה ולפיכך כתיב מלא וא"ו לומר דחייב בכל גווני ודו"ק. ודע דכל זה לא שייך רק בזמן הבית אבל האידנא קי"ל דדינא דמלכותא דינא וגם בלא"ה אמרינן דבן סורר ומורה לא היה ולא עתיד להיות אלא דרוש וקבל שכר:

תוכן העניינים

בנין שלמה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה