בני מחשבה טובה· רבי קלונימוס קלמיש שפירא מפיאסצנה
תיקונים בדבר החברה · פרק ב
וּמֵעַתָּה יַבִּיט עַל עַצְמוֹ לֹא כְּעַל אִישׁ נָמוּךְ אִישׁ בַּהֲמִי שֶׁרָאוּי לוֹ לַעֲשׂוֹת כָּל הַמַּעֲשִׂים וּלְהִתְנַהֵג בְּכָל הִתְנַהֲגוּת אַף נְמִיכֻיּוֹת, רַק כְּמוֹ שֶׁרָמְזוּ חֲזַ"ל, לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם את עצמו כְּאִלּוּ קָדוֹשׁ שָׁרוּי בְּתוֹךְ מֵעָיו, אִישׁ מְרוֹמָם הוּא, וְהַדָּבָר שֶׁכָּשֵׁר לִפְנֵי אִישׁ אַחֵר אָסוּר לוֹ, וְעַל כָּל מַחֲשָׁבָה דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה לֹא יִתְבּוֹנֵן אִם טוֹבִים הֵם בִּלְבַד, כִּי יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁטּוֹבִים הֵם לְאִישׁ אַחֵר וְלֹא לוֹ, רַק יִתְבּוֹנֵן אִם טוֹבִים הֵם לוֹ וּלְעֶרְכּוֹ הָרָם.
לֹא שֶׁיַּחְשֹׁב אֶת עַצְמוֹ לְאִישׁ מְרוֹמָם וְיִתְגָּאֶה ח"ו עַל יְדֵי זֶה, רַק אַדְּרַבָּא יִתְבַּטֵּל לִפְנֵי כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל, וְיִשְׁבֹּר לִבּוֹ בְּקִרְבּוֹ לֵאמֹר הֲלֹא לְפִי עֶרְכִּי וּמַצָּבִי שֶׁהִקְדַּשְׁתִּי אֶת עַצְמִי כָּל מַעֲשֶׂה שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה אֵינָם רְאוּיִם, וּמִי יוֹדֵעַ עַד כַּמָּה פּוֹגֵם אֲנִי בְּכָל הַנְהָגָתִי שֶׁל מַחֲשָׁבָה דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה מֵאַחַר שֶׁהִקְדַּשְׁתִּי אֶת עַצְמִי לַשָּׁמַיִם.
וְיִתְחַזֵּק וְיִתְגַּבֵּר לְהֵטִיב אֶת עַצְמוֹ מֵעַתָּה.