בני מחשבה טובה· רבי קלונימוס קלמיש שפירא מפיאסצנה
סדר הדרכה וכללים · פרק ד
בִּתְפִלָּתְךָ תַּעֲמֹד בְּמָקוֹם אֶחָד, אֵצֶל הַקִּיר אוֹ בִּסְגִירַת עֵינַיִם, וְתִתְפַּלֵּל בְּקוֹל, לֹא רַק לִצְעוֹק בְּלֹא שׁוּם כַּוָּנָה, רַק בְּכַוָּנָה וּבְתִקְוָה שֶׁעַל יְדֵי זֶה תִּתְעוֹרֵר נַפְשְׁךָ מִתַּרְדֵּמָתָהּ, וְתִתְגַּלֶּה מִמַּחֲבוֹאֶיהָ לָצֵאת לִקְרַאת מַלְכָּה וְקוֹנָהּ הָעוֹמֵד לְנֶגְדָּהּ.
תִּזָּהֵר מְאֹד לְכַוֵּן פֵּירוּשׁ הַמִּלּוֹת.
אֲבָל יֵשׁ אוֹפַנִּים בְּכַוָּנַת פֵּירוּשׁ הַמִּלּוֹת יֵשׁ מִי שֶׁרַק מְתַרְגֵּם לוֹ בְּמַחֲשָׁבָה, לַמָּשָׁל, "הַלְלוּ" (שַׁבְּחוּ), "אֶת ד'" (להקב"ה), "מִן הַשָּׁמַיִם" (הַמַּלְאָכִים מִן הַשָּׁמַיִם) וכו', וְכַוָּנָה שֶׁל פֵּירוּשׁ הַמִּלּוֹת זוֹ לֹא תְּעוֹרֵר אוֹתוֹ מְאוּמָה.
עִקַּר פֵּירוּשׁ הַמִּלּוֹת צריך לִהְיוֹת שֶׁכְּשֶׁהוּא אוֹמֵר "הַלְלוּ אֶת ד' וכו'" יְכַוֵּן שֶׁהוּא מְדַבֵּר עַתָּה אֶל הָעוֹלָם וּמְצַוֶּה אוֹתו לְהַלֵּל אֶת ד', הוּא הַקָּרוּץ מֵחֹמֶר כֵּיוָן שֶׁיִּשְׂרָאֵל הוּא, שַׂר הָעוֹלָם הוּא, וּבְכוֹחוֹ לְהַכְרִיז וּלְצַוּוֹת לְכָל הָעוֹלָם, לָעֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, מִן מַלְאֲכֵי מַעְלָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עֵשֶׂב הָאָרֶץ לֵאמֹר לָהֶם "הַלְלוּ אֶת ד' מִן הַשָּׁמַיִם וכו' וְהַלְלוּהוּ כָּל כּוֹכְבֵי אוֹר".
וְכֵן כָּל כַּוָּנַת פֵּירוּשׁ הַמִּלּוֹת וכו', וְאָז מִזֶּה בְּעַצְמוֹ יִתְעוֹרֵר וְיִתְלַהֵב.