אור ברסלב
בני יששכר כסלו-טבת › מאמר ד

בני יששכר· רבי צבי אלימלך שפירא מדינוב

כסלו-טבת · מאמר ד

מאמר ג

סעיף א

בו תתפרש ההודאה המתוקנת לנו להודות בימי חנוכ"ה ויתפרש כמה פסוקים בהל"ל ויתפרש קפיטל קי"א בתהלים הוא הללוי"ה אודה י"י וכו' ונקרא המאמר הלל והודאה:
כתב הרב הגדול המקובל עיר וקדיש בעל הרוקח יש בנוסח ההודאה קכ"ה תיבות מנין כהני"ם ולא נודע לי נוסחתו ואני אפרש כפי הנוסחא שבידינו מנהג בני אשכנז:

ואומר כפי הנוסחא שבידינו ההודאה היא צ"ב תיבות והנה עד סוף תיבות להודות הוא פ"ט תיבות מנין חנוכ"ה שניתן להודות ומסיי' אחר כך ולהל"ל לשמ"ך הגדו"ל היינו חוץ ההודא"ה החדשה מחויבים ג"כ לומר הל"ל הנאמר בכל המועדים והנ' בכל נוסח ההודא' יש צ"ב תיבות מנין הל"ל והודא"ה:

וכשתצרף נוסח על הניסי"ם הנה יש בו י"ו תיבין

הג"ה כי תיבות וע"ל הנפלאו"ת חדשים מקרוב באו שהוסיפו מדעתם ולא נמצא בנוסח האריז"ל ולא בשום נוסחא ישינה ע"כ אינו רק י"י תיבין: הנה יהי' סך התיבין ק"ח סוד ריבוי האור כי טוב היינו כשמחשבין תיבת טו"ב בריבוי היינו ט' פעמים ו' הוא נ"ד ב' פעמים נ"ד בגימ' ק"ח (מה ר"ב טוב"ך אשר צפנ"ת ליראיך היינו רמז ריבוי הטו"ב אשר צפנ"ת נ"ר חנוכ"ה בשמאל צפון ית' אי"ה) והנה ק"ח בגימ' גיהנם לרמז שבקיום מצות נר חנוכ' ניצל מדינ' של גיהנם עמ"ש במאמר תורה אור סי' כ"ד בשם הזוהר ויחי דף רנ"ח ע"ב א"ר יהודה כתיב לא תירא לביתה משל"ג כי כל ביתה לבוש שני"ם האי קראר' חזקי' חברנא אוקים בי' דאמר דינא דחובייא דגיהנ"ם תריסר ירחין פלגא מינייהו בחמה ופלגא מינייהו בתלג"א וכו' והיכן מישתלמי לנפשייהו בתלג"א וכו' יכול אף ישראל כן ת"ל לא תירא לביתה משלג מ"ט בגין דכל ביתה לבוש שנים א"ת שני"ם אלא שני"ם כגון וכו' מזוז"ה ונר חנוכ"ה ע"ש וע"ש מ"ש מאי אולמי' דמצוה הזאת מן שארי המצות עפ"י דברי הזהר פ' בשלח דף קע"ד ע"ב פתח ואמר אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף וכו' פדעהו מרדת שחת כו' ת"ח בהאי קרא ברירה דמילה אם יש עליו מלאך אי לא כתיב יתיר יאות הוא אבל מלאך מליץ אחד מני אלף כתיב ומאן איהו דא הוא מלאך דממנא עימי' דב"נ בסטר שמאלא דכתיב יפול מצדך אל"ף ודא הוא סטרא דשמאלא דכתיב בתרי' ורבבה מימינך חבל אחד מני אלף דא הוא יצה"ר דאיהו אחד מאינון אלף דהוו לסטר שמאלא בגין דאיהו סליק לעילא ונטל רשו וע"ד אי ב"נ אזיל באורח קשוט וכו' כדין איהו סליק ואתעביד סניגוריא ואמר קמי' קוב"ה זכו עלי' דב"נ כדין קוב"ה אמר פדעהו מרד' שח"ת עכ"ל והנ' איפסקא הלכתא מזוז' בימין ונ"ח בשמאל וכיון דנעשית המצו' בשמאל אז ההוא מלאך אחד מני אלף העומד בשמא"ל איתעביד סנגוריא ואומר קוב"ה פדעהו מרדת שחת הרי שלך לפניך דמצות נ"ח מצלת מדין גיהנ"ם (ונרמז ג"כ במשל מה רב טוב"ך (ריבוי האור כי טו"ב כנ"ל טוב בריבוי) אשר צפנ"ת וכו' ניתן האור של נר חנוכ' בצפון היינו שמאל בכדי להנצל מן גיהנ"ם הניתן בצפו"ן ע"כ לרמז זה מנין תיבות ההודאה ק"ח מנין גיהנ"ם רמז אשר המקיים מצות נר חנוכ"ה ינצל מן דינה של גיהנם עמש"ל במאמר נר מצוה סי' מ"ו וסי' מ"ז ותבין ענין נחמד ועתה נבא לבאר נוסח ההודא' המתוקנת מן הסנהדרין בית דינו של חשמונאי אשר רובן מן שבט יששכ"ר יודעי בינה לעתים כאשר יתבאר אי"ה:

סעיף ב

ועל הניסים (ב) וע"ל כצ"ל בוא"ו כי קאי אדלעיל מודי' אנחנו לך וכו' על חיינו וכו' ועל ניסך שבכל יום וכו' ועל הניסים וכו' וכן בבהמ"ז נוד' לך וכו': ועל הניסי"ם הנה להדבר נעש' מאת השי"ת מוגבה למעל' מן הטבע נקרא בלה"ק נ"ס והוא לפי הפשט משאל מן תור"ן ונ"ס שלה ספינה שהוא מוגבה למעלה מן הספינה והוא כמו הנ"ס של הספינה שעל ידו יתוודע להתהלך במישרים ולהוליך הספינה מעגלי צדק כן ע"י הדבר הנעש' שלא כטב' יוודע כי יד י"י עשת' זאת ויתוודע לבאי עולם להתהלך במישרים ולהשליך יהבם על י"י כי הוא ית"ש מנהיג את הטבע כרצונו והוא ית"ש משגיח וכל יכול על כל פרט ופרט והוא הנאמר בכל פעם בניסי מצרים וידעתם כי אני הוי"ה:

ע"ד הרמז נקרא נ"ס ע"ד שאמרז"ל מפני מה לא נאמרה נ' באשרי מפני שיש בה מפלתם של שונאי ישראל שנאמר נפלה וכו' אפ"ה חזר דוד וסמכה ברוה"ק שנאמר סומך י"י לכל הנופלי"ם א"כ לפ"ז אות נ' (בתיבת נ"ס) מרמזת על עת הצרה לשונאי ישראל ואות ס' הסמוכה לה שאות הנ' נסמכת אליה בקריאה במבטא רומזת לסמיכת הנפילה לגרום ישועה והצלה לישראל ע"כ נק' הישועה נ"ס:

ע"ד הדרש נקרא נ"ס כשהש"י עוש' פלא ענין שלא עלה ברצון מחשבת האדם כענין שפירשנו בגמרא מגילה בימים ההם ומרדכי יושב בשער המלך קצף וכו' אר"ח בר אבא א"ר יוחנן הקציף הקב"ה אדון על עבדיו לעשות רצו"ן צדיק ומנו יוסף שנאמר ושם אתנו נער עברי וכו' עבדים על אדוניהם לעשות נ"ס לצדיק ומנו מרדכי דכתיב ויוודע הדבר למרדכי וגו' ע"כ. והנה לא נעלם מעיני משכיל מה דקשה א' מה חידש לנו ר"י בזה המאמר ב' למה ביוסף אמר לעשות רצו"ן צדיק ובמרדכי אמר לעשות נ"ס לצדיק. ועוד דקדוקים אחרים שכתבנו במקומו אבל יתבאר הדבר עפ"י מ"ש הרב החסיד בעל חו"ה בגדר העבד הנאמן בעבודתו לאדונו. לא ישב. ולא יעמוד. ולא ילך כ"א בהפקת רצו"ן האדו"ן לא יחפוץ כ"א רצונ"ו ע"ש נמצא העבד אין לו רצו"ן בפני עצמו כי האדון הוא הבעל הרצו"ן שלו נמצא האדון יש לו רצו"ן והעבד אין לו רצו"ן והנה הפועל ישועות בקרב הארץ עוש' נפלאותיו כפי המצטרך לכל פעם והנה יוסף היה בבית האסורים והנה היושב בבית האסורים בודאי מחשב ברצונ"ו ומחשבתו לצאת ממסגר אסיר ומבקש ע"ז הנה הפועל ישועות כשעלה ברצונו להזמין לו ישוע' הנה הקציף אדו"ן (שהוא בעל רצו"ן) על עבדיו בכדי להפיק רצו"ן הצדיק שמבקש ברצונ"ו להוציאו ממסגר אסיר משא"כ כשהזמין הש"י הכנת הישועה למרדכי במעש' דבגתן ותרש הנה הדבר הזה לא היה במחשב' ורצון של מרדכי כי לא ידע עדיין מן שום דבר אבל המגיד מראשית אחרית הוא ידע דבר אשר לא עלה ברצון ומחשבת מרדכי והזמין לו ישוע' בדוגמא כזה שהקציף עבדים שאינם בעלי רצו"ן על אדוניהם הורה הש"י בזה שמזמין ומכי"ן נ"ס לצדיק היינו דבר שלא עלה עדיין ברצון ומחשב' של הצדיק וזה שהביא לראי' מן הפסוק ויוודע הדבר למרדכי היינו מרדכי שהי' צדיק וחכם גדול הבין הדבר כשרא' שהש"י עוש' בכאן בכל נפלאותיו ההיפוך מן הנעש' ביוסף הבין שזהו הכנ' לנ"ס דבר שלא נתוודע עדיין ואינו עול' ברצון ויגד (המחקר הזה לאסתר המלכ' (על כן) ותאמר אסתר למלך וכו' דלכאורה קשה הלא הדין הוא בנכרי לא מורידין ולא מעלין ולא הי' רשאין להצילו אך לפי הנ"ל יונח שהבינו שהיא נסיב' מאת הש"י והבן. כלל העולה מכל דברינו אשר לשון נ"ס הכוונה דבר שהוא מוגב' למעלה מן הרצו"ן דבר שלא עלה במחשבת האדם:

ע"ד הסוד הנה בלה"ק יקרא להפלא נ"ס ע"פ מ"ש האריז"ל נ"ס בגימ' מ"ה אד"נ' הנה הוא ייחוד שם הו"י' עם שם אד"נ' השם הו"י' במילואו בגימ' מ"ה יורה על מדת דכורא בהתפשטות ושם אד"נ' מדת נוק' בלי התפשטות והנה נראה לעתיד ב"ב אשר תהיה אור הלבנה כאור החמה אזי גם מדת נוק' תהיה בעת הייחוד במילוי תרע"א (נ"ל) והנה מ"ה תרע"א בגימ' תשי"ו ויתבטלו דכר ונוק' דקליפה נח"ש ברי"ח נח"ש עקלתון (ב"פ נחש בגימ' תשי"ו) וכפי הנראה כל המלכיות הרשעים העומדים לנגד ישראל המה יונקים מהנחשי"ם הנ"ל (תמצא בבלעם ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשי"ם ונמצא בספרי המקובלים הראשונים בפגוע האדם בכלבים עזי נפש יאמר יש בו תשי"ו עצמות

הג"ה והנה נראה כי מלכות יו"ן בנו"ן רבתי דאי"ק בכ"ר גם כן בגימ' תשי"ו שהם היו ג"כ יונקי' מדכר ונוקבא דקליפה ב"פ נת"ש. ע"כ בהתגברות' גם על הנשים גזרו גזיר' ע"כ גם הנשים חייבות בנ"ח כי הם היו ג"כ באותו הנס: עכ"פ גם בנפלאות הנעשים עד היום הלא יקרא להם נ"ס בגימ' מ"ה אד"נ' דהנה ענין הישועה נעשה ע"י ייחוד וחיבור הדודים היינו זו"נ לזה מרומז בתרין אתוון נ"ס והנה שם אד"נ' בגימ' ס"ה הנה אות ה' מן שם הנ"ל ניתוסף על מ"ה ונעשה נ' נ"ל ה"ס וא"ד יעלה מן הארץ א"ד מן אד"נ' בגימ' ה' ה"ס הייחוד השלם:

סעיף ג

ועל הפורקן (ג) פורקן הוא לשון תרגום של ישועה ויוש"ע י"י מתרגמינן ופרי"ק י"י וכן ואין מושי"ע לה מתרגמינן ולית דפרי"ק לה ולמה תקנו בלשון תרגו"ם והנראה דהנה קשה הלא נסים הרבה נעשו לישראל ולא תיקנו לזכרון לדורות לעשות הימים שאירע בהם הנ"ס יו"ט כמו שתיקנו בחנוכ"ה ופורים ולמה לא עשו לזכרון גם דיהושע בהעמדת החמה וגם דאסא ויהושפט וחזקי' וכיוצא אך הוא דהנה כל נס וישוע' הנעש' לישראל הוא ע"י שמתגלה איזה אור עליון בשמי' ממעל ועי"ז מתהוו' הנ"ס בזמן הצורך והנה לפעמים בגזירת היוצר נקבע הנ"ס בשמים ממעל היינו שנקבע הדבר אשר בכל שנה ושנה בהגיע הזמן הזה שוב נתגלה האור ההוא בשמים ממעל כמו שהיה בפעם הראשון והנה ע"פ נבואה ורוה"ק ידעו אם היה הנס רק לשעת' לא קבעו יו"ט לדורו' משא"כ אם נודע לישראל אשר זה האור נקבע ויתגלה בכל שנה הנה קבעו יו"ט לדורות (ויתבאר אי"ה בפסוק זכר עשה לנפלאותיו וכו' ובמאמר חז"ל שלחה אסתר לחכמים קבעונ"י לדורות) והנה האור המתגלה בשעתה בעת הצטרכות הישועה הוא עיקר התגלות ומה שמתגלה בכל שנה אח"כ נק' זכר לדורות כעין הכתוב זכ"ר עשה לנפלאותיו היא מלשון זכ"ר המשפיע ומוליד בדומה ע"כ בכל שנה ושנ' האור המאיר הוא כעין מקבל מהאור העיקרי הנעשה בעת הישועה וזהו הנאמר זכר"ו נפלאותיו וכו' היינו ליתן להם כח המשפיע שיהיו מולידים בכל פעם בדומה והנה לשון תרגו"ם היא מצרנית ללה"ק והוא כמקבל מלה"ק והנה הנס אשר נתגל' בזמן המצטרך נק' תשוע"ה בלה"ק אבל האור שמתגל' בכל שנה ושנה הנה הוא כמקבל כנ"ל נק' בלשון תרגו"ם פורק"ן ויתבאר עוד אי"ה לקמן בנוסח עשית תשועה גדולה ופורקן וכו':

ועוד י"ל על הנסים היינו נסים נגלים נראים לעין כל שהם מוגבהים למעלה מן הטבע ועל הפורק"ן נסים הבאים מלובשים בטבע ע"כ פורקן הוא תרגו"ם כי תרגו"ם הוא לבו"ש המקרא ויתבאר אי"ה בנוסח ההודא"ה ולעמך ישראל עשי"ת תשוע"ה גדולה ופורק"ן כהיום הזה:

ויש לומר עוד ע"פ מ"ש בגמרא סוטה יוחנן כ"ג שמע ב"ק מבית קה"ק שהוא אומר נצחו טלי"א דאזלו לאגחא קרבא באנטוכיא וכו' וכתבו אותה שעה וכונו ובלשון ארמי הי' אומר עכ"ל ופירש"י נצחו טליא וכו' שהלכו פרחי כהונה בני בית חשמונאי להלחם עם היונים לפני יום כפור ונלחמו ביוה"כ ושמע יוחנן כ"ג כשהיה עובד עבודת יוה"כ עכ"ל. והנה לפ"ז התחלת הישועה בנצחו"ן למלכות יון היה ביוה"כ

הג"ה הגם שנרא' שהמעש' הזאת לא היה באות' השנ' של הנס דנרות כי זה היה עדיין בימי יוחנן והישוע' העיקרית בפריקת עול מלכות יון והנס הנעשה בנרות זה היה בימי מתתיה בנו עכ"ז לא במקר' הוא: וגמר הישועה בחנוכה תתבונן הדבר ע"פ הזהר אימ"א עילא"ה עד הו"ד איתפשטת הבן זה וזה שיסד הפייטן בני בינ"ה (דייקא) אימיא ימי שמנ' קבעו שיר ורנני' הבן הדבר:

והנה נתבשרו ביוה"כ בלשון תרגו' י"ל ע"פ דברי האריז"ל בענין קדי"ש. וז"ל דע כי תרגום הוא אחוריים (רצ"ל תרגום בגימ' ט' שמות הוי' באחוריים היינו י' י"ד יד"ו ידו"ה בגימ' ע"ה תרגום) לכן הוא מכניע הקליפות כשאומרין קדיש בלשון תרגום עכ"ל ונראה לפענ"ד להתבונן בזה במעט קט דהנה יניקת הקליפות הוא מבחי' אחוריי' כמאן דשדי לשנאוי בתר כתפוי והנה הארת ישראל מבחי' פנים והנה כשנתגדלה ההארה יומשך גם לבחי' אחוריים ונתוודע לקליפות כי חפץ הש"י בישועת ישראל ונכנעין ע"כ אנחנו אומרין יתגדל ויתקדש שמי' רבא וכו' ויצמח פורקני' וכו' בחייכון וכו' ואומרין זה בלשון תרגום שיכנעו הקליפות (וא"א להרחיב הדבור והש"י יודע האמת ודברינו בדרך אפשר) וזהו לדעתי אתם תקום תרח"ם ציון תרח"ם בגימ' ט"פ ע"ב כנ"ל סוד התרגו"ם וע"כ נתבשרו בלשון תרגום ולפ"ז תתבונן ג"כ מה שאומרין על הניסים העיקרים בהארת אור פנים ע"י הייחוד השלם כמבואר לעיל כונת תיבת נ"ס ועל הפירק"ן בתרגום שנכנעין הקליפות וכנ"ל ואין להאריך ויתבאר אי"ה להלן עוד בנוסח ההודאה כנ"ל:

סעיף ד

ועל הגבורות (ד) הגבורות יש לפרש ע"פ מ"ש בגמ' בסיפור הנס מצאו פ"ך אחד שהי' מונח בחותמו של כה"ג הנה יש להתבונן למה דוקא מצאו פ"ך ולא כלי אחר ומעשה ניסי"ם לא במקר' הוא וגם מה שהי' מונח בחותמו של כה"ג הוא לפלא. וכי ס"ד שהכ"ג היה חותם את השמנים הרי ע"ז היו ממונין שהיו מספקין יינות שמנים וסלתות. ואחשבה לדעת ע"פ דברי מרן האריז"ל במעש' של המ"ן גילה לנו מרן זלה"ה אשר המ"ן הי' יונק כחו הן הגבורות הקשים (הנה נודע אותיות מנצפ"ך הם הג') היינו המן הרשע היתה יניקתו מן שמרי הגבורות הראשונות מ"נ דמנצפ"ך והארור' זרש מן צ' דמנצפך וחכמים היועצין לו מן פ"ך דמנצפ"ך:

הג"ה ויציבא מלתא דנא להטועמים מעה"ח אימא עילאה עד הו"ד איתפשטת וכבר ידעת שהחמש' גבורות מתפשטים מן חסד עם הו"ד ויסוד דאימא מסתיים בת"ת ומשם מתחיל התגלות החכמ"ה אבא על כן פ"ך שהוא גבורו' של נצ"ח והו"ד לשם היא יותר התגלו' אור החכמ"ה ע"כ גם הקליפות שיונקים מן שמרי הגבורות למטה בחיצוניות אותן שיניקתן מן גבורות פ"ך הן המה חכמים להר"ע חכמות החיצוניום הבן הדבר היטב והשם הטוב יכפר ויה"ר שלא יאמר פינו דבר שלא כרצונו וכבר קדם מאמרינו אשר כל דברינו בדרך אפשר:

הג"ה והיה להם כח להגביר א"ע בזה מחמת הפגם שנגע הס"מ בכף ירד יעקב ונפגם בחי' הו"ד ובהדי הוצא לקי כרבא ע"כ תמצא שהאלף החמישי מדת הו"ד כל היום דו"ה סוד והודי נהפך עלי וכו' נהפך מן הו"ד דו"ה ונקדם החורבן עוד קע"ב שני' באלף הרביעי (סוד ואתה תשופנו עק"ב כי בהדי הוצא וכו':

והנה כבר כתבנו עיקר התגברות היוני"ם היה להיות ניגוד לחכמת התור"ה ורצו להגביר חכמות החיצוניות חכמת יוני"ת הנה כפי הנראה היתה יניקתם מן שמרי הגבור"ו' פ"ך דמנצפ"ך (כאשר למדנו דעת מן תורתו של מרן האריז"ל כנ"ל) גבורות נצ"ח והו"ד כמו שכתבתי לך בסמוך ועל כן בעת אשר הש"י התנוסס עמנו בעת הישועה האיר לנו בקודש חכמות התורה הנה מצאו פ"ך דייקא וחתום בחותמו שלכ"ג דייקא כמש"ל כהן הדיוט בגצ"ח. כהן סתם בחס"ד כהן גדו"ל בחכמ"ה ע"כ הי' הפ"ך הניסיי הזה חתום בחותמו של כ"ג בדרך נס נפלא הבן מאוד:

ומעתה יונעם לחיכך מדבש ונופת צופי' על נוסח ההודא' שאנחנו מודים ועל הגבורו"ת הקדושות פ"ך דמנצפ"ך שהאיר הש"י לנו ונתבטל חכמות החיצוניות ולכל ב"י הי' או"ר ולפ"ז תבין במעט קט הא דאמרז"ל בעת אשר יעקב אבינו נאבק עם השר שחז"ר על פכי"ם קטנים ורמזו במאמרם לשון רבים פכיים כי פ"ך ב' אותיות והמה בנצ"ח והו"ד כמש"ל והשם הטוב יכפר:

סעיף ה

ועל התשועות (ה) התשועות כבר קדם מאמרינו החילוק בין עזר"ה לישוע"ה נתבאר במ"א בארוכה) ישוע"ה הוא דוקא אחר הבקש' והצעקה שצעק האדם שיושיעו לומן הצרה והבעל יכולת עושה מבוקשו ומצילו מיד צר זה נקרא ישוע"ה (כענין שכתוב צעק"ה הנערה המאורש' ואין מושיע לה אלמא שהישועה היא אחר הצעק' (משא"כ עזר"ה הוא כשהבעל יכולת עוזר להמצטרך מבלי צעקה ומבוקש (כענין אורו מרוז וכו' כי לא באו לעזר"ת וכו' מבלי מבוקש הבן) והנ' כתבנו הרבה פעמים כי נשתנה הנס הזה מן הנס דפורי"ם (יפורש להלן בנוסח ההודאה) כי בעת הזעם במלכות מדי בגזירת המן הנה מבואר במגילה מה שצעקו ב"י אל י"י בצום ובכי ומספד והרעישו כל העולמות ותעל תפלתם השמים משא"כ בכאן לא הניחום היונים להתאסף ולצעוק כמבואר ביוסיפין (כמ"ש לך להלן בנוסח ואתה ברחמיך הרבים עמד"ת להם וכו' ואחרי כן באו בניך וכו'):

והנה אעפ"כ נמצא בדברי רבותינו במדרשי' שהחשמונא"י' קודם הליכתם למלחמ' התפללו מי שענה לשמואל במצפה הוא יענינו וטעמא בעי למה הזכירו דוקא את שמוא"ל ונאמר הנה ידוע ע"פ דברי מרן האריז"ל הנה הס"מ בהאבקו עם יעקב ותקע כף ירך יעקב אזי נפגם מדת הו"ד והנה נצ"ח והו"ד מהם יניקת הנביאים ע"כ נפסק' הנבואה לגמרי בהאלף החמיש"י שהיא נגד הו"ד והנ' הנצח לא נפגם (רק בהדי הוצא וכו' כנ"ל) וגם נצח ישראל לא ישקר וזה אמר שמואל הנביא והנה ההו"ד אע"פ שנפגם בהכריח היה איזה תיקון ע"י שמואל כי ארז"ל ודרשוה מהפסוק ששקול שמואל כמשה ואהרן היינו שהיתה נבואתו מן נצ"ח והו"ד אשר בהם חתומים מש"ה ואהר"ן והנה המה החשמונאים באו לתקן את ההו"ד ע"כ ניתנו הימים האלה להודו"ת ולהל"ל ניתקן ח' ימים כי הו"ד מדה הח' מעילא לתתא ע"כ החשמונאים בתפלתם הזכירו את שמואל מי שענ' לשמואל במצפ' וכו' והנה כאשר היו להם אח"כ הנ"ס בפ"ך שהם המה אותיות אשר המה בנצ"ח והו"ד הנה הבינו אשר נתקבלה תפלתם שהראו להם מעין דוגמת תפלתם מי שענה לשמוא"ל במצפה ה"י היינו שמא"ל הי' שקול כמשה ואהרן אשר הם מרכבה למדת נצ"ח והו"ד הנה הבינו אשר נתקבלו תפלתם וזה נק' ישוע"ה שהוא אחר התפיל' וזה שאנו מודים ועל התשועו"ת הבן:

סעיף ו

ועל הנפלאות (ו) הנפלאות כבר כתבנו לעיל דל"ג לה בכל נוסחאות הישינות ואי מיגרס גרסינן לה אפשר הוא שייך להודאה דפורים ואי"ה שם נתבאר:

סעיף ז

ועל המלחמות (ז) המלחמות (נוסח אחר הנחמות) רבים מהאחרונים כתבו שלא יאמרו ועל המלחמו"ת וטעמם דאפילו חרב של שלום לא טוב כמו שהבטיח הש"י בתורתו וחרב לא תעבור וכו' אפי' חרב של שלום ונ"ל דאי משום הא לא איריא דהכוונ' הוא הודא' על מלחמו' הש"י שנלחם בעדינו דרך מלחמ' בכדי להודיע חיבת אב לבנים ע"ד שכתבנו בפסוק ויאמר מצרי' אנוסה מפני ב"י כי הוי' נלחם להם במצרים הנה נמסר נלחם בקמץ שלא כמשפט הדקדוק ופירשתי דהנה מבואר שם בפרש' דהש"י נהג עמם בדרך תחבולות מלחמה ויסע עמוד הענן מפניהם ויעמוד מאחריהם ויהי הענן והחשך וכו' ויסר את אופן מרכבותיו וינהגהו בכבדות והוא הכל בדרך מלחמות ב"ו שצריך לעשות בתחבולות מלחמה כדי להתגבר על שונאו והנה הש"י לא הוצרך לזה לעשות בחכמות ותחבולות כיון שהוא ית"ש נק' הו"י' שמהווה כל הוויות בכל עת ורגע ובהסיר הווייתו ושפעו מהם כרגע יהי' אין ואפס וא"כ אין מן הצורך לתחבולות בחכמ"ה אבל הש"י עשה דרך מלחמה להודיע חיבת אב לבנים וכ"ה בפייט שביעי של פסח ויחנו אלה מול אלה מחנה אש מול מחנה קש וכו' עיי"ש ע"כ כתיב נלחם בקמץ שהוא נקודת כת"ר למעלה מן החכמ"ה לומר שלא הוצרך כביכול לעשות מלחמה בחכמ' ותחבולות רק להודיע חיבת אב לבנים העמוסים מני בטן אשר הם עלו במחשב"ה הקדומ' (אשר ע"ז מור' נקודת הקמ"ץ) וא"כ לפ"ז גם בכאן אנחנו מודים על המלחמו"ת אשר הש"י נלחם עם היונים בשביל ישראל דרך מלחמה (עיין ביוסיפין (וכ"ז לחיבת ישראל כמש"ל ואעפ"כ מאן דגרס ע"ל הנחמו"ת לא מישתביש. והוא כענין שדרשו חז"ל בפסוק ויהי בשלח פרעה וכו' ולא נח"ם אלקים וכו' כביכול עדיין לא היתה נחמ"ה לפניו על אותן שמתו בשעבוד מצרים ועל אותן הילדים אשר הושלכו ליאור עד ששילם להם הש"י מדה במדה והמשיך את מצרים לתוך הים עיי"ש לפ"ז על כיוצא בזה אנחנו מודים גם בכאן על הנס הזה לא די שהצילנו מכף אויבינו אלא שגם היה לנו נחמה על אותן שנאבדו ונהרגו ע"י היוני"ם כי ראו במפלת השונאים ומה ששילם להם הש"י מדה במדה (עיין ביוסיפין בענין מפלת אנטיוכ"ס בתחלואים רעים):

עוד יאמר ועל הנחמו"ת ע"פ מש"ל זה כ"פ בראיות הקדמונים הקדושים שהארת או"ר חנוכ"ה מן או"ר הגנו"ז והנ' עיין מ"ש לך במאמר תור' אור בשם הזהר דלזמן התחי' אפי' אותן הגופים דלא אצלחו עתיד הקב"ה לארקא עליהון רוחא דחי"י והוא מן האור הגנוז עיי"ש מ"ש שהוא לאותן שיקיימו מצות האור ההוא בנר מצוה וא"כ לפ"ז נחמה היא על אותן הרבה מישראל אשר נהרגו בידי היונים. הנה הפועל ישועות האיר לנו לדורות עולם או"ר הניסיי שהוא מהארת אור הגנוז אשר עי"ז רבים מישיני אדמת עפר יקיצו וקהל גדול ישובו והוא נחמ"ה גדולה:

סעיף ח

שעשית לאבותינו בימי"ם הה"ם בזמ"ן הז"ה (ח) בימים ההם בזמן הזה הנה היא כפל לשון ועוד בזמ"ן הז"ה מורה על זמן המוקדם מהראוי לומר בזמ"ן ההו"א כענין שדרשו חז"ל ביום הז"ה באו מדבר סיני (מדלא קאמר ביו"ם ההו"א. הנה דרשו כל יום ויום יהיו בעיניך כחדשים ע"כ שפיר קאמר ביו"ם הז"ה דקאי על הזמן ההווה כעת כן תראה בנוסח ברכת שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמ"ן הז"ה דהכוונה על הזמן ההוה בעת לפנינו והנה לבאר זה אקדים לך לבאר מאמר אחד בשאילתות דר"א גאון פ' וישלח. וז"ל:

שאילתא דמחייבין דבית ישראי"ל לאודי"י ולשבוח"י קמ"י שמי"א בעידנא דמתרחיש לה"ו ניס"א הנה על כרחך אין כוונת הגאון להשמיענו דבאותו הזמן שצריכין ישראל לישועה ולנ"ס והש"י מושעם בנפלאותיו שיצטרכו אז להודות דזה פשיטא וגם אם נאמר דזאת היא כוונת הגאון ה"ל להביא ראיה מפסוק יותר מפורש חננני י"י ראה עניי משונאי מרוממי וכו למען אספרה כל נפלאותיך ועוד פסוקים רבים וגם ה"ל לגאון לומר בלשונו כ"ד מיתרחיש להו ניסא ואמר בעידנ"א אבל הוא להורו' דמחוייבין להודות בכל שנה בזמן שאירע נס מפורסם בשני' קדמוניו' וכאשר יתבאר לך להלן. ואמר הגאון לראי':

דכתיב הללו את י"י כל גוים שבחוהו כל האומים כי גבר עלינו חסדו אטו משום דגבר עלינו חסד הללו את י"י כל גוים אלא ה"ק הללו את י"י כל גוים מה דעביד עמכון וכ"ש אנן דגבר עלינו חסדו הנה דרשת הפסוק הזה היא ג"כ בתלמודא דידן פסחים והנה ע"פ פשוטו אינו מובן דהק"ו פריכא הוא דאדרבא כיון דאנן מלומדים בנסים שב לנו הדבר כהנהגת הטבע ואין אנחנו חייבים להודות על כל נס ונס משא"כ האומות כשיארע להם איזה ישועה הוא להם ענין חדש כמו פרי חדשה וצריכין להודות ובישראל אין כאן חידוש אבל לפי מ"ש דכוונת הגאון אינה על זמן ההוה שנעשה הנס רק על השנים המאחרות אחר הנס כשיגיע הזמן שאירע ביום כזה נס מחוייבים להודות ברוך שעשה ניסים בימים ההם וכו' הנה לפ"ז יונח שפיר ואקדים לך דהנה כמה וכמה ניסים נעשו לישראל ולא נקבעו לדורות להודו' ולהלל ביום ההוא בכל שנה ושנה כגון יום שהעמיד יהושע את השמש ויום מפלת סנחרב ונחלי ארנון וכיוצא. ויש מהניסים שנקבעו לדורות אפי' אינן מבוארין בתורה כגון חנוכה ופורים. אבל הוא דהנה ישוע' ונס הוא ע"י שהפועל ישועות מאיר איזה אור חדש בשמים ממעל בספירות עליונות ועי"ז מתהווה הישועה ונס בארץ מתחת והנה ישנו נס וישוע"ה שהתגלות האור בשמים ממעל הוא רק לשעתו בעת הצטרכות הישוע'. וישנם ניסים אשר נעשו בחיב' יתיר' לישראל אשר האור ההוא הנגל' בשמים ממעל בעת הצטרכות הנס נקבעו הימים האלה לדורות בגזירת היוצר אשר שוב בכל שנה ושנה בהגיע היום ההוא שוב מתגלה האור ההוא כמו בשעת הנס ע"כ נקבעו הימים האלה לזכרון לדורות להודות לי"י כי טוב כי לעול"ם חסד"ו והנה בזמן הנבואה הנה כשמבואר בדברי הנבואה באיזה י"ם בשנה ובחדש נתהווה הנס נדע שהתגלות האור יהי' בכל שנה ושנה בזמן הזה וכשאינו מבואר בדברי הנבואה יום הנס לא היה ההתגלות רק לשעתו ולא נקבע לדורו' והנ' זה כוונת הגאון בכאן באומרו בעידנ"א דמתרחי"ש ולא אמר דאיתרחי"ש משום דאיתרחי"ש משמע כבר איתרחי"ש אבל באומרי בעידנ"א דמתרחי"ש משמע עד היום מתרחי"ש הנס בזמן הזה הבן הדבר:

ומעתה יתבאר לך ראיית הגאון מן הפסוק הללו את י"י כל גוים וכו' דהנה כשיארע איזה ישועה לגוים כגון פלשתים מכפתור וארם מקיר הנה התחדש' הישועה אין רק לשע' אבל מעולם לא נעשה ישוע' לגוי וממלכה אשר יהיו להם הארת הישועה בכל שנה ושנ' בבוא הזמן ההוא אבל בישראל כתיב זכ"ר עשה לנפלאותיו היינו עושה הש"י לנפלאותיו כענין כח הזכר המוליד בדומה כן יום הישועה מוליד בדומה הארה ההוא בכל שנה וכן כתיב זכר"ו לנפלאותיו וכו' זרע ישראל עבדו וכו' אשר בהם דייקא נוהג המנהג הזה שיהיו הנפלאות מולידים האר' ההוא לדורות עולם והנה זה נק' התגברות החס"ד ואמ"ת לעולם קושטא קאי וז"ש הללו את י"י כל גוים מה דעביד עמכון הגם שהיה ישוע' רק לשע' התגברות שר על שר ואומה על אומה ברצון הגוזר וכש"כ אנן דגבר עלינו חסד"ו ואמת י"י לעולם שנתהוו לנו ניסים בהתגברות החסד אשר יהי' אמת י"י לעולם אשר בכל שנה יתגלה האור הנערב ההיא לפעול ישועות בקרב הארץ ולפ"ז הרי שלך לפניך להבין נוסח ההודא' שעשית לאבותינו בימים ההם וגם הם ההוים בזמ"ן הזה בכל שנה ושנה. ובזה תבין נוסח הברכה שמברכין בשעת הדלקת הנרות שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה שהביא הלבוש ז"ל נוסח לומר ובזמן הזה (וכן מצאתי בסידורי הספרדיים) ותמהו האחרונים ע"ז שאין לגירסא הזאת טעם ולפמ"ש יונח אבל עכ"פ העיקר הוא כגירסתינו כיון שאומרים שעשית וכן בברכה שעש"ה הכל לשון עבר היינו שפעל פועל הישועות מכבר מאז ומקדם בשע' התגלות האור בגבהי מרומי' שיתגלה האור גם בזמן הזה הבן הדברים:

סעיף ט

ולפ"ז תבין טוב טעם ודעת הא דתנינן במס' סופרים אסור להדליק בנר ישן הנה אם הטע' הוא רק משום ביזוי מצוה יקש' הלא נר שבת ויו"ט ג"כ מצות הוא ולא מצאנו חומרא זו והנראה שה אע"פ מה שקבלנו מרבותינו נוחי נפש בהך דינו הקורא את המגילה למפרע לא יצא פירשו לנו רבותינו (ברמז) הקורא את המגילה למפרע היינו שמספר וקורא רק מעש' שהיה למפרע זה כמה שנים ואינו מבין אשר זה הנס היינו התגלות האור שוב מתגלה בכל שנה ע"כ נתקן לזכרון לדורות קריאת המגילה אשר כל השמות והאורות הנרמזין בה שוב יתגלו הנה מי שאינו מבין זה ואינו מאמין רק קורא למפרע מעשה שהיה לא יצא י"ח והנה זאת ההלכה במגילה היא אשר נכתב' בספר ופעולת התגלות אור הנס בגבהי מרומים נעשה על ידי קריאתה והנה חנוכ"ה לא ניתנה לכתוב כמ"ש בגמ' ופעולת התגלות אור הנ"ס נעשה ע"י הדלק"ת הנרו"ת הנה לרמז זה ג"כ תיקנו אסור להדליק בנ"ר ישן לרמז כנ"ל שאין להדליק רק בשביל מאי דהוה מעשה שהיה רק צריך להדליק מחדש כדי שיתגלה האור גם עתה במצות הדלקה ודי בזה:

הגה לא נמצא זה בתלמודא דידן אבל יש להוכיח זה מהא דתניא עששי"ת (פרש"י כלי גדול של זכוכי') שהיתה דולקת מע"ש למוצאי שבת מכבה ומדליק' וקשה למה נקטו עששי"ת ולא אמרו נר שהיה דולק מע"ש אלא ע"כ משו' דסתם נר בכ"מ הוא כלי של חרס ואסור להדליק בו כשכבר הדליקו בו פעם אחת ונראה שהוא ישן כמבוא' כאן במ"ס כנ"ל:

סעיף י

בימי (י) מתתיהו (ראיתי בנוסחאו' הספרדיים מתתי"ה וכוונתם מחמת שכן נזכר השם הזה בד"ה אבל אין לזה הכרח ויתבאר אי"ה כי לא במקר' הוא) שייך לעיל סימן ז':

הג"ה הנה לפי מ"ש לך כל הנ"ל הנה תקנו חמשה לשונות נגד הד' מלכיות ונגד השרשיי גלות מצרים עמש"ל:

סעיף יא

כתבו המקובלים כל הניסים והנפלאות שנעשו לישראל הכל נעשה ע"י שם מ"ב וזהו לעושה נפלאות גדולות לבד"ו בגימ' מ"ב עכ"ד ונ"ל דהנה מ"עש' ב"ראשית ע"י שם מ"ב כידוע מן ב' בראשית עד ה' של ובה"ו נרמז שם מ"ב ע"כ כל התהוות הוי' חדש' מן שם מ"ב ונ"ל דלבעבור זה תקנו בהודאה חנוכ"ה ופורים ב"ימי מ"תתיהו ב"ימי מ"רדכי נרמז בהתחל' ר"ת שם מ"ב ואחשב' לדעת דזכות התורה היא הפועלת ניסים שלא כטבע דהנהגת התורה הוא למעלה מן הטבע וגם התורה היתה כביכול כלי אומנתו של הקב"ה במ"ב ע"כ כל התהוות הוי' חדש' ג"כ ע"י התו"ר' וכל שידוד המערכה ע"י התורה הוא הנה תמצא התחלת ב' התורות בכתב ובע"פ ב"ראשית. מ"אימתי שם מ"ב ודברת ב"ם:

סעיף יב

מתתיה"ו כבר כתבתי לך דכל דבר ניסיי לא במקר' הוא ובפרט בכאן יש להתבונן התחיל בימ"י מתתיה"ו ולא זכר אח"כ ממנו כלום ע"כ הכוונה עלהשם מתתיה"ו שהי' נקרא ראש הדור ההוא ולא לחנם הוא ואען ואומר ע"פ האמור בזהר חדש וז"ל איתבדרין ישראל לד' רוחות לקביל ד' גליות אות חד בגלותא עמהון בבבל אות י' במד"י אות ה' ביו"ן אות ו' באדום אות ה' אחרונה עיי"ש א"כ אחר גלות יו"ן שנשלם תיקון ג' אותיות יה"ו ע"כ היה שם ראש הדור אשר נעשה הנס והגאולה על ידו מתתיה"ו רצ"ל מתת יה"ו שהנשמה הזאת הבא' בדור ההוא מתנה לעולם להשלים החפץ הנרצה עד כי בהשלמת הגלות החל הזה יושלם התיקון הגדול והי' הו"י' למלך עכ"ה ביום ההוא יהיה הוי' אחד ושמו אחד:

ע"כ עד השלמת מלכות מד"י ניתנו הניסים לכתוב כי עד שם הי' התיקון לאות ה' ראשונה שהיא בינ"ה נק' כת"ב (עיין בספר מאורי אור) משא"כ במלכות יו"ן הנס דחנוכ' לא ניתן לכתוב רק לכלל' עם תור"ה שבע"פ סוד ה' אחרונה אשר תושלם במהרה בימינו:

על כן קראו לימים האלה חנוכ"ה הוא חינוך והרגל לגאולה העתידה ב"ב. ע"כ ויאמר אלקים יה"י או"ר הנדרש במדרש על אורו כל מלך המשי"ח באחרית הימים כאשר תתבטל המלכות הרביעית הנרמזת בע"ל פנ"י תהו"ם והנה הקדים הש"י לעשות הארת האור בנס ע"י נר מצוה הלזה בכדי שיהיו הדודי' באחדות כמו הריעי' דלא מתפרשין לעלמין ועוד יתבאר אי"ה:

סעיף יג

ועוד תקבל שכר על הדרישה שם מתתיה"ו הנה שיעור קומת הדין הם י' פעמים אלקי"ם בגימ' תת"ס סוד קווצותיו תלתל "ם ומתמתקים ומתהפכי' לרחמים ע"י המשכת והארת הא' פלא עליון רחמים רבים ומזה מתהוו' פלאות לישראל (דרש נא כיום את דבר י"י בספרי הרב הקדוש מג"ע אשר זה היה מגמת אברהם בהתגוררו בארץ פלשתי"ם (בגימ' תת"ס כנ"ל) שיעור קומת הדין להמתיק הנה אח"ד היה אברה"ם המשיך א' לתת"ס) הנה באחרית הימים אשר יושלם כל התיקון בגלות החל הזה הנה יהיו הב' גואלים תרין משיחין נחמ"י' ב"ן חושיא ל מנח"ם ב"ן עמיא"ל חושבנם תתס"א (אשר לזה אמר' רחל אמנו בלידת יוסף אס"ף אלקי' אס"ף בף רבתי דאי"ק בכ"ר הנה הוא תתס"א דכשנולד יוס"ף הנה יש כבר מציאות לתרי"ן משיחין כי יהודה כבר נולד (עיין כ"ז בדברי הרב הקדו' הנ"ל) והנה להיות הימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור זה שמם וזה זכרם חנוכ"ה חינוך לגאולה האחרונה הנה היה שם ראש הדור אשר על ידו נעשה הנס. מתתיה"ו תתס"א מנין התרין משיחין גואלים האחרונים אשר על ידם יהי' גמר התיקון בהתמתק כל קומת הדין ע"י אלף פלא עליון ע"כ אנחנו מתחילין בהודאה לומר בימי מתתיה"ו ומסיימים וקבעו שמנת ימי חנוכ"ה אלו שמא גרים חינוך לגאולה האחרונה ב"ב אמן:

סעיף יד

ותתבונן לפ"ז ברמז הפסוק תהל"ת הו"י' ידבר פי ויברך כל בש"ר שם קדשו לע"ו תהל"ת הו"י' ידבר פי בימי חנוכ"ה תהל"ת הו"י' בגימ' תתס"א מנין מתתיה"ו ועי"ז ויברך כל בש"ר שם קדשו לע"ל בגאילה האחרונ' כשיתגלו הב' משיחין בגימ' תהל"ת הו"י' יברך כל בשר כנסת ישראל נקרא היפ"ה בנשי"ם בגימ' בש"ר הוא בשר קדש ותתבטל מלכות אדו"ם וישמעאל בגימ' בש"ר טמא עיין כ"ז במג"ע והיתה לי"י המלוכה ועיין בדרשותינו במגיל' אסתר בענין ארו"ר המ"ן (בש"ר טמא) ברו"ך מרדכ"י (בש"ר קודש) וחייב אדם לבסומי' וכו' ועיין בתוספת שכתבו שלא ידע לחשוב חשבונות הבן הדבר:

סעיף טו

וארמוז לך עוד הנה שם התרין משיחין גואלים האחרונים נחמ"י' ב"ן חושיא"ל מנח"ם בן עמיא"ל הם בגימ' בי"ת המקד"ש הוא בנין השלישי אשר יקויים לעולם והוא הנק' בי"ת לא כאברהם שקראו ה"ר ולא כיצח' שקראו שד"ה אלא כיעק' שקראו בי"ת והו' יהי' בי"ת המקד' והנה ראש הדו' אשר על ידו נעש' הנס ויצאו לפועל ימי חנוכ"ה חינוך והרגל לגאול' האחרונ' אשר יהי' בנין בי"ת המקד"ש האמיתי קיי' לעד הנ' היה שם הצדי' הז' מתתיה"ו מנין בית המקד"ש הנה מתחילין בהודא"ה בימי מתתיה"ו ואח"כ אומרי' וטהרו את מקדש"ך וכו' הבן הדב' כי קצרתי:

סעיף טז

ואומר לך עוד דבר נחמד שם בעל הנס מתתיה"ו הוא ע"פ מה שידעת אכילת זי"ת קשה לשכח"ה וכ' האריז"ל הוא דוקא האוכלו בלא כוונה המצטרפת אבל האוכלו בכוונ' הוא טוב לזכיר"ה והנה כוונת זי"ת הוא א"ל אלקי"ם מצפ"ע בגימ' זי"ת ויוצאים מן ג' אותי"ת יה"ו דהיינו כידוע לך ז' שמות המרגלא מן ז' ברכות שמ"ע של שב"ח יוצאים מן ז' אותיות אה"י יה"ו וכוונת הג' ברכות אחרונות הם ג' שמות הנ"ל אשר מספרן זי"ת יוצאי"ם מן ג' אותיות יה"ו הנ"ל ומעתה בין תבין כשעמדה מלכות יו"ן וכו' להשכיח"ם תורתיך כי מלכות יו"ן היא חש"ך כמש"ל ויתבאר להלן אי"ה חש"ך שכ"ח והש"י פעל הנס ע"י שמן היוצא מן זית אשר זה כוונתו לזכיר"ה ג' שמות היוצאים מן יה"ו וע"כ הי' שם הכה"ג אשר הפ"ך הי' חתום בחותמו מת"ת יה"י:

ומעתה תתבונן הנס המופלא הזה שמצאו פ"ך שהי' חתום בחותמו של כ"ג אשר הי' שמו מת"ת יה"ו דודאי לא הי' המנהג כן שיהי' הכה"ג חותם השמנים דעל השמנים ויינות וסלתות היו ממונים וגזברים לספק המצטרך אבל הדבר הזה הי' ניסיי שהפך הזה שמצאו הי' חתים עליו שם הכה"ג מת"ת יה"ו להורות על הכוונ' הנ"ל מת"ת הש"י מן ג' אותיות יה"ו להפר עצת היונים שחשבו להשכיחם התור' ותהי להיפך זכרו"ן לבני ישראל עד עולם הבן כי נחמד ונעים הוא:

ומעתה לא יקשה לך מה שהקשו הפוסקים מה הי' הנס ביום הראשון כי הלא תראה שהי' נס נפלא. שהי' חתים על הפ"ך שם כה"ג מתת יה"ו דבר שלא נראה ולא נשמע מעולם ומאת הש"י היתה זאת ברוך המפליא פלאות:

סעיף יז

ותתבונן לפ"ז מש"ל (במאמר תורה אור סי' י') מתתיה"ו בגימ' רא"ש השנ"ה אשר הוא יו"ם הזכרו"ן אשר הוא מסוגל לזכיר"ה לעקרים ולעקרות והנ' מקובל מרבותינו נוחי נפש אשר גם ימי חנוכ' המה בסגול' מעין זה והנה ע"פ דברינו הנ"ל תשכיל ותבין דבר מת"ד אשר גם הימים האל' נזכרי"ם ונעשים בכל דור ודור הבן מאד ועוד יתבאר אי"ה בטעמי יום השמיני הנקרא בפי כל ישראל זא"ת חנוכ"ה:

סעיף יח

הדבר לשמוע שם מתתיה"ו הנה בנס דפורים תקנו משת"ה ושמח"ה והוא עבודת הוש"ט. וחנוכ' תקנו להודות ולהלל היא עבודת הקנ"ה שיהיו שניהן משועבדין לעבודת הש"י ועפ"ז פירשתי רמז הפסוק ע"ת לעשות לי"י הפרו תורתיך ע"ת בגימ' קנ' ושט דהנה בימי אחשורוש פגמו בושט שנהנו מסעודתו של אותו רשע והושט הוא כח גופני שעל ידו ניזון הגוף ע"כ הית' הגזיר' על הגופות וכאשר עזר הש"י לעמו קבעו חז"ל יו"ט ברוה"ק סעודת מצוה בוש"ט ובימי היונים פגמו בלה"ר וביטול תורה שהפג' היא בקנה והית' הגזיר' לבטלן לגמרי מן התור' ותפלה שהן בקנה ולא רצו לאבד הגופות דוקא רק הנפשות כי הדיבור בקנ"ה הוא פעולה נפשיית כמד"א נפשי יצאה בדברו ויהי האדם לנפש חי' מתרגמינן לרוח ממללא וכאשר עזר הש"י לעמו קבעו יו"ט במצות להודות ולהלל בקנה וא"כ ב' המועדים הללו ניתקנו לזכרון לשעבד הושט והקנ"ה להבורא עולם ב"ה והמה מסוגלין להניח שורשן ליסוד מוסד לכל השנ' (ארשום לפי שעה למזכרת קר"ן השור בגמטריא מתתיה"ו):

ע"כ אמרו חז"ל מבטלין תלמוד תורה למקרא מגילה (והה"ד לשמחת פורים) ולנ"ר חנוכה כי בהשתעבד הושט והקנה להש"י תתקיים התור' בלי מונע והדברים הללו ארוכין וקצרתי בכאן וזה רמז הפסוק הנ"ל עת לעשות ל"י כשיגיע זמן העת לעשות לי"י היינו קנ"ה וש"ט בגימ' ע"ת. אז הפרו תורתיך כי מבטלין תלמוד תורה בשבילן:

והנה כשעמדה מלכות יו"ן על ישראל כבר כתבתי לך כ"פ עמדו בחכמתם החיצונית חכמת יון לבטל חכמות התורה ולהגביר חכמת החיצונית חכמת יון והוא מבחי' נחש והנחש היו ערום וכו' ע"כ יו"ן בנון רבתי דאי"ק בכ"ר בגימ' תשי"ו סוד ב"פ נחש דכר ונוק' דקליפת נחש בריח נח"ש עקלתון והנה ראש הדור אשר עמד לנגדן ונעשה הנס על ידו הי' שמו מתתיה"ו מנין תשי"ו נוסף בשמו מנין קנ"ה שניתקן על ידו שעבוד הקנה להש"י להודות ולהלל לשמך הגדול:

סעיף יט

בן יוחנן (יח בן יוחנן) יש להתבונן בנוסח ההודאה דפורים לא ייחסו את מרדכי לומר מרדכי בן יאי"ר וכו' ולמה ייחסו בכאן את מתתיה"ו ונ"ל ע"פ מ"ש כ"פ במה שארז"ל גדול' עביר' לשמה כמצו' וכו' והנה נכתב אצלינו בהא דקיי"ל מיום שאמר הקב"ה ראה נתתי לפניך היוה את החיים וכו' לא נעשה שום דבר רק עשיית האדם בעצמו פעולת המצוה לעורר הטו"ב והחיים והשלום וסגולת העבירות לעורר הרע ח"ו והנה בהצטרך האדם לעורר הרע על שונאי ישראל והצוררים המעיקים לישראל הנה מאיזה סגולה תהי' זאת הפעול' אם ע"י עשיית המצות שיעשו ישראל הנה סגולתן לעורר טוב ואם ע"י עבירות הרי אסור לעשותן והנה קבלנו מרבותינו (ויש אתנו דרך אחר) שסגולת הדבר הזה נעש' ע"י עביר"ה לשמ"ה כי סגולת עשיית העביר' לעורר הרע אבל להיות העביר' לשמה הנה הרע הזה המתעורר ע"י העביר' יהי' לטובת ישראל כמו המצות כי יכלה הרע ההוא את צורר ישראל (עמ"ש בס' אגרא דכלה פ' ראה):

והנה יוחנן כ"ג עשה כעין עבירה לשמה במה שביטל הודיי"ת המעש"ר הנה הוא ביטול מ"ע דאורייתא ועשה זה לשם שמים וזכותו בזה עמדה לבנו אחריו בהתעוררת הרע על ראש רשעי' היונים בעת המצטרך ע"כ נרשם בהודא' בימ"י מתתיה"ו ב"ן יוחנ"ן דייקא לומר ראה והבן גדלות העביר' לשמה הוא יוחנן שעש' לשם שמים בביטולו ההודא' נמשך הדבר ע"י בנו מצו' לישראל להודות ולהלל לשמו הגדול ית"ש:

סעיף כ

ויתפרש עוד אומרו ב"ן יוחנ"ן דייקא הנה קבעו שמונת ימי חנוכ"ה והנ' הקשו מה הי' הנס ביום הראשון הנה כבר כתבנו שמציאת הפ"ך בעצמו הי' נס מפורסם שנשאר קיים ומונח בחותמו של כ"ג דבר כזה אשר לא הי' מן הדרך והמנהג לעשות שיחתום כ"ג את פכ"י השמ"ן והנ' נשאר הפ"ך הזה והי' לנס והנה הנשארת הפ"ך הי' בעת הזעם מזה נשמע שגם בעת הזעם מצפ' הש"י לחוננינו ולא ינום ולא יישן שומר ישראל הגם שנדמה שבעת הזעם הוא בהסתר פנים והוא כעין תנומה ושינה ח"ו אבל הנך רואה שבעת הזעם השאיר השם יתברך את הפ"ך בנס בכדי שיהי' לנס ולששון ולשמח' לישראל הבן הדבר היטב:

והנה יוחנן כ"ג ביטל את המעוררין שהיו אומרין עורה למה תיש"ן וכו' והי' זה שכרו מתתיה"ו בני שממעש' הנס שנעש' לו נתודע לכל אשר לא ינום ולא יישן שומר ישראל רק גם בעת הזעם מצפ' לחננינ"ו ע"כ קבע"ו שמונ' ימי חנוכה כי עיקר הוראת פלא הנס הזה הי' ביום ראשון הבן הדבר:

סעיף כא

ויתפרש עוד להיות יוחנן כ"ג ביטל את הנוקפי"ם שהיו מסרטין לעגל בין קרניו כדי שיפול לו דם בעיניו ולא ירא' והנה ביטול זה מפני שנראה כבעל מום כיון שאינו רואה והי' זה שכרו מתתיה"ו בנו על ידו נרא' או"ר זרח בחושך אור לישרים וגם חדש כסלו בשיעור קומת הראש הוא בחי' עי"ן (שמאל דדכורא) ומז' העי"ן יצא אור לישרים:

סעיף כב

ויתפרש עוד דהנ' עד ימיו של יוחנן הי' פטיש מכה בירושלים במוע"ד ועמד הוא וביטל' הגם שהוא דבר האבד עכ"ז כיון דאוושא מילתא איכא זלזול למועד הנה הי' זה שכרו על ידי מתתיהו בנו ניתקן מוע"ד אחר בפרסומי ניסא ואוושא מילתא וי"ל שע"כ נהגו שלא לעשות מלאכ' בשעת פרסומי ניסא בהדלקת הנרות:

סעיף כג

ויתפרש עוד דהנ' בימי יוחנ"ן אין אדם צריך לשאול על הדמאי הניקחת מעם הארץ שאינו בן תורה והי' זה שכרו ע"י מתתיהו בנו ליהודים היתה אור' זו תור"ה בנר מצו' ותורה אור בתגבורת חכמ"ת התור' ע"י השמן (הרומז לחכמ"ה כמ"ש כ"פ) והי' חתום בחותמו של כ"ג (הרומז לחכמ') והדליקוהו במנור"ה בדרום הרוצ' להחכי"ם ידרים:

סעיף כד

אחרי כל הדברים הנ"ל הנה יונעם לחיכך ב"ן יוחנ"ן שמא גרים לשון חנינ"ה שהיא מדה הג' וחנו"ן נראה מן התור' אשר המדה הזאת מסוגלת לבנים כמ"ש יעקב הילדים אשר חנ"ן אלקים את וכו' ובנימין שלא הי' אז עדיין בעולם הנה ברכו יוסף בחנינ"ה אלקים יחנ"ך בני והנ' עוד זאת כבר ידעתיך אשר י"ג מדות שהתור' נדרשת בהן בתור' שבע"פ מכוונים נגד הי"ג עליונים בתור' שבכתב והנ' תראה המד' הג' המכוונת נגד וחנו"ן (המסוגל לבנים כנ"ל) הנה הוא מדת בני"ן א"ב הנה עמוד והתבונן בנין הא"ב) יוחנן (לשון חנו"ן) גרם זה לבניו כי הש"י לא קיפח שכרו בכל מה שעש' לכבודו ית"ש וכמו שביארתי לך לעיל:

סעיף כה

וירצה עוד אומרו בימי מתתיה"ו בן יוחנ"ן דייקא הוא עפ"י מ"ש כ"פ שבנס הלזה לא הי' אתערותא דלתת' כי הדור לא היו צדיקי' כ"כ וגם לא הניחו' היוני' להתאסף ולצעוק אל י"י בצום ובכי ומספד כמו שעשו בימי מרדכי ואסתר וא"כ לא הי' איתערותא דלתת' כ"כ לישוע' ונס והי' הדבר כעין מעש"ה בראשי"ת שהספיק מחשבתן של ישראל (מה שיסגלו אח"כ כמ"ש רז"ל ישראל עלו במחשב' הגם שלא היו עדיין במציאות הספיק מחשבתן של ישראל מה שיסגלו אח"כ כמו כן הי' מעין אותה דוגמא במעש' הנס הלזה שהספיק מחשבתן של ישראל מה שיסגלו אח"כ בעת הישוע' ע"כ אמרו בהודאה זו ואח"כ באו בניך וכו' מה שלא אמרו בהודא' דפורים מה עשו הבנים אח"כ ויבואר אי"ה להלן ברחב ידים בענין הנס דמנור' ובענין הנוסח דהודא' ואתה ברחמיך הרבים עמד"ת להם בעת צרתם וכו') והנה שם ראש הדור הי' מתתיה"ו שמא גרים לכו חזו מפעלות י"י אשר שם שמות בארן א"ת שמות אלא שמות שם מתתיה"ו מאת י"י להורות מתת אלקים. במתנ' בלא התעוררת מעשה התחתונים כ"כ והי' בן יוחנ"ן להורות על מתנת חנם כענין מדת וחנו"ן וחנותי את אשר אחון אע"פ שאינו הגון וכו':

סעיף כו

וירצה עוד אומרו ב"ן יוחנ"ן דייקא הנה אמרו בגמרא שהנס הזה (וכל מצות הלכות נ"ר חנוכ"ה) לא ניתן לכתוב רק הוא מבחי' תורה שבע"פ וכבר ידעת התור' שבע"פ הוא מה שאין הצדוקים מודין בה והנ' יוחנן כהן גדול

הג"ה הנה יש להסתפק אם הוא אותו יוחנן עיין בתוס' ברכות אבל דברינו בדרך הספק ואפשר ואפי' אם נאמר שזה הוא רחוק לומר אשר ח"ו נעשה לגמרי צדוקי רק היה דבר זה כעין שגיאה והבן: שימש פ' שנים בכהונה גדול"ה ולבסוף וכו' הנה להיות שאעפ"כ הי' צדיק גמור והיה שגיאה לפי שעה (ועיין בכתבי האריז"ל שהדבר הזה בא לו מחמת איזה ענין במסה"נ בנפילת אפי' הנה תתבונן שהי' זה רק כעין משגה לגדול וקדוש כמוהו הבן ע"כ) הנה בא מתתיהו בנו ותקן מצו' בתור' שבע"פ והאיר נרותי' לדורות וזהו שסיימו בהודא' וקבעו שמונת ימי חנוכ' אלו להודות ולהלל לשמ"ך וכו' דייקא בסוד הכתוב ויעש דוד ש"ם דרשו בו בזוה"ק מלכותא קדישא סוד תור' שבע"פ ובזה נעשה תיקון גדול להפגם לא יגרע מצדיק עינו וברא מזכה אבא והש"י יודע האמת ודברינו בדרך אפשר:

סעיף כז

ועוד ארמוז לך יוחנ"ן כה"ן גדו"ל בגימ' אריא"ל שם הקולמו"ס (בגימ' כנ"ל) לכתיב' ומיוחנן כ"ג ואילך לא ניתן לכתוב ע"כ לא כתבו את הנס בכתובי"ם רק הדליקו נרות אריא"ל לשון אור וכבר כתבנו שהוצרך מתתיה"ו לתקן מצו' בתור' שבע"פ אשר לאורה נסע ונלך:

סעיף כח

כתב הרב הקדוש בעל הרוקח ז"ל בפ' אמור אל הכהנים התחיל שבת. ורגלים. פסח. ועצרת ר"ה וי"כ סוכות (וסיים) וידבר משה את מועדי י"י אל ב"י וסמיך לי' ויקחו אליך שמ"ן זי"ת ז"ך כתית למאור רמז לחנוכ"ה שמן זי"ת מצו' מן המובחר עכ"ל נ"ל דשם נאמר צ"ו א"ת בנ"י ישרא"ל בגימ' אל"ף ק' כמנין בימי מתתיהו בן יוחנ"ן ע"ה והנ' מה שהוא חסר א' עיין מש"ל במאמר תור"ה או"ר סימן ב' וסי' ג' ותתן מעדנים לנפשך ומעת' תבין למה אומרים בהודא' בן יוחנן כי נרמז כן בתור':

סעיף כט

ותתבונן עוד אמרו בגמר' סוטה יוחנן כ"ג שמעבת קול מבית קה"ק נצחו טליא דאזלו לאגחא קרבא לאנטוכיא וכו' וכתבו אותה שעה כיוונו ובלשון ארמי הי' אומר ופרש"י נצח טליא וכו' דהלכו פרחי כהונ' בני בית חשמונאי להלחם עם היונים לפני יוה"כ ונלחמו ביוה"כ ושמע יוחנן ג"כ (זה) כשהי' עובד עבודת יוה"כ עמש"ל סי' ג' ע"כ הזכירו את יוחנ כ"ג בהודא':

סעיף ל

הנה אמרו בגמר' תקנו י"ג השתחוואות בבהמ"ק נגד י"ג פרצות שפרצו מלכי יון בבהמ"ק וכשגברו החשמונאים גדרום הנה כתבנו במ"א דהרשעים היונים בכוונ' פרצו י"ג פרצות שלא הניחו לישראל לעורר הי"ג מדות שלרחמים והנה החשמונאים החזירו עטר' ליושנ' ואכ"מ להאריך והנה מתתיה"ו ב"ן יוחנ"ן י"ג אותיות לכוונ' הנ"ל:

סעיף לא

כהן נדול כהן נעשה הנס והישוע' ע"י כהנים בני לוי עיין בזוהר ובמקובלים בענין הס"מ שנאבק עם יעקב אבינו יגע בכף ירכו ותקע כף ירך יעקב עי"ז נפגם אור ההו"ד (ע"כ נפסק' הנבוא' באלף החמישי שהוא נגד הו"ד שנהפך וכו' כל היו' דו"ה ועוד קוד' האלף הד' בחי' נצח כי בהדי הוצא וכו' כמ"ש כ"פ) והנה הנס דחנוכ"ה הי' לתקן אור ההו"ד (הארת הנרו"ת הוא מהארת אורהגנוז כמ"ש כ"פ והוא במקום נבוא' כמ"ש כ"פ) ע"כ ניתקן להלל ולהודות והנ' המלאך שנאבק עם יעקב בא לקטרג אותו להיות שאמר עשר אעשרנו לך ולא עישר את בניו הנה עמד יעקב ועישר את בניו ונפל לוי בגורל לחלק הש"י כמבואר כ"ז בתרגו' המיוחס ליונתן ובדברי חז"ל והנה תבין תחלת אביקו הי' על שלא הפריש המעשר מהבנים ובהפרישו את לוי למעשר הנ' הי' תיקון והנה בעת התאבקו ותקע כף ירך יעקב נפגם הה"וד ע"כ תיקון אור ההו"ד הי' ע"י הכהנים בני לו"י הבן הדבר היטב וניתנו הימים להודו"ת ולהלל:

סעיף לב

ועוד אפרש לך טעם כי בפגם ההו"ד דקדוש' הנה נתגבר ח"ו הו"ד דסט"א זה לעומת זה (לזה תמצ' בעוה"ר עיקר התגברות האומות על ישראל בשמדות וגזירות משונות הי' באלף החמישי הו"ד כל היום דו"ה כמ"ש הכתוב והוד"י נהפך וכו' ומה שקדם החורבן והגלות עוד קע"ב שנה קודם אלף החמישי בסוד הכתוב ואת' תשופנו עק"ב הוא כי בהדי הוצא וכו' כמש"ל ובעונותינו שרבו יצאו מה שיצא גם מן אלף הששי) והנ' הז' עממין שכבשו בנ"י הם חג"ת נהי"ם דסט"א וסדרם מקובל בידינו מפי כבוד אדומ"ו הרב הק' כק"ש מו' יעי"צ זצוק"ל. הכנענ"י חסד דסט"א החתי גבור'. האמורי ת"ת הפריז"י נצ"ח החו"י הו"ד היבוסי יסוד הגרגשי מלכותו. והנ' החוי הוא הו"ד דסט"א שנתגבר ע"י אביקת הס"מ עם יעקב הנה המלחמה הראשונה להתגבר על החו"י (הוד דסט"א) הי' המתגברים בזה שמעו"ן ולו"י בשכ"ם החוי נשיא הארץ והנה המתחיל במצו' אומרים לו גמור אבל שמעון אבד מעלתו בשיטים להיות בשכם קינא על הזנות ובשיטים וכו' ונשאר המעל' הזאת רק ללוי ע"כ גם בכאן תיקון אור ההו"ד ולהתגבר על הו"ד דסט"א הוא ע"י הכהנים בני לו"י המתחיל במצו' ובז' תבין כוונת הקליפה יו"ן בעת התגברות' גזרו בתול' הנשאת וכו' תבעל לטפסר תחל' והוא כענין שעש' החוי במעש' דינ"ה והכהנים החשמונאים בני לוי בהתגברם גזרו על בת אל נכר לעשו' משמרת למשמרת:

סעיף לג

ועוד בה שלישי' נעש' הנס ע"י כהני"ם הנה בודאי הי' מבני פנחס ניתן לו ברית שלום שיהי' הוא המבשר שלום ב"ב בגאול' האחרונ' (ע"ש בתרגום המיוחס ליונתן) והנ' נק' הימים האל' חנוכ"ה שהוא חינוך והרגל לגאול' האחרונ' כאשר כתבתי לך כ"פ ועוד יתבאר אי"ה והנ' אמרז"ל במדרש ביום שעל' אליהו (הוא פנחס) למרום בו ביום הועמד מלך לאדום (הוא עש"ו שונא שלו"ם חושבני' דדין וכו') ממילא היום שיבא פנח"ס הוא אליה"ו בהחזר' לבשרינו בשלו"ם תתבטל מלכות עש"ו שונא שלו"ם והית' לי"י המלוכה הוא יום המקוו' לי"י והנ' להיות הישוע' הזאת בביטול מלכות יון הי' כעין חינוך והרגל לגאולה העתיד' ב"ב שבא פנחס אליהו לבשרנו בשלום ע"כ הנס הזה נעש' ע"י הכהנים מזרע פנחס הם המברכים את ב"י בשלו"ם ונעש' הנס בנר הוא שלים בית כמשארז"ל:

סעיף לד

ורביעי בקדש טעם שנעש' הנס ע"י כהני"ם (והוא דרך חידוד פטטיא דאוריית' טבין הנה כתבו הראשונים טעם שנפלו ישראל ז' עממין מן הע' אומות מפני שיש להם בעוה"ז דין בנות וניטלין רק עישור נכסי' ולעתיד ב"ב יורשו הכל כדין בנים ועוד כתבו טעם היות שניתן לאברהם אבינו הכהונ"ה וניתן לו המעש"ר (כי יוצאין י"ח בנתינת מעשר לכהן ובפרט כשאין בן לוי נ"ל) וכתב הרב הגדול מ' חיד"א זללה"ה דנ"מ בין ג' הטעמים הוא לענין אי מצי לסלקינהו בזוזי דאי הטעם משום מעש"ר לכה"ן לא מצי לסלקינהו בזוזי ובזה אמרתי טוב טעם על מה שארז"ל אשר כל השבטים הניחו בא"י יתידות הארץ והיינו שהניחו מן האומות בחלקם בארץ וישומם למס עובד והורש לא הורישום) משא"כ יששכ"ר לא הניח יתידו' הארץ ואמרתי הטעם דסברת השבטים שהניחו אותם ולקחו מהם מס הוא סברו דירושת ז' הוא מטעם עישור נכסים ע"כ יכולין לסלק אותם בזוזי ע"כ נתנו את הכנעני למס והורש לא הורישום מן הארץ וסברא יששכר דגם בעוה"ז דינם כבנים דאי הוה לנו הדין בנות הרי כתיב בתור' ולמדתם אותם את בניכם ולא בנותיכם והנ' יששכר הוא העיקר העוסק בתור' דן דין זה מהנתן לנו הש"י את התור' על כרחך דינינו כבנים ממילא על כרחך טעם נתינת ארץ ז' עממין לנו הוא מטעם כהונ"ה וא"א לסלק אותם בזוזי ע"כ לא הניחו יתידות הארץ והנ' מלכות יו"ן עמדו על ישראל להשכיחם התור"ה וכיון שאין עסק התור"ה ח"ו אין כאן הוכח' שא"י דוקא של ישראל כי יכולין לומר שניתן להם א"י מטם עישור נכסי ויכולין לסלק אותם בדבר אחר ע"כ בשעת הנס שחזרו ישראל לתורתם נר מצו' ותור"ה אור נעש' הנס ע"י כהנים דייקא להורו' שניתן להם הארץ מטע' כהונ"ה ושלהם היא עד עול':

ובזה תמצא טוב טעם במה שכתבתי לך לדעתי שע"פ החשבון נרא' לידת יששכ"ר היה בכסל"ו חנוכ"ה. ע"כ שבט יששכ"ר לא הניחו יתידות הארץ והנ' הסנהדרין שהם משבט יששכ"ר הם היו מבית דינו של חשמונא"י המה תקנו ההודא"ה ויתבאר אי"ה להלן בענין מה שאמר יעקב עש' אעשרנו תרין עישורין היינו חומש והנ' משנאבק המלאך עם יעקב בקטרגו על מעשר הבנים הנה נתן את לו"י למעשר לעבוד' ובכדי שיהי' חומש נתן את יששכ"ר לתור"ה וכתבתי שם בשם הגדולים מעשר היא בסוד ה' אחרונ' וחומש בסוד ה' ראשונ' בינ'. והנ' יששכ"ר ניתן לחומש ע"כ יסד הפייט בני בינה (היינו יששכ"ר) ימי שמונה קבעו שי"ר ורננים וכיון שהם היו הקובעים שיר והודא' הנה בדקדוק הזכירו הכהונ"ה בהודאה להורות על סברתם כנ"ל. הבן:

סעיף לה

והנני מוסיף חומש נעשה הנס ע"י כהנים בני לוי יש להבין הדבר ע"פ מ"ש במג"ע פרש' וישב גלות יו"ן הי' לתקן חטא מכירת יוס"ף מלך יו"ן בגימ' יוס"ף (ונ"ל עוד המלך הרשע הזה הי' שמו אנטיוכ"ס כמבואר ביוסיפון הנה הוא ג"כ בגמטרי' יוס"ף זה לע"ז) והנ' יוס"ף הי' בן זקוני"ם בר חכי"ם לי' כי זק"ן זה שקנה חכמ"ה כי חכמת התור' שלמד יעקב מן שם ועבר מסר' לו והנ' לעבד נמכר יוס"ף למצרי"ם אשר שם הם חכמות החיצוניות הנה מהפגם הזה נתהוו' באחרית מלכות יו"ן נקרא חש"ך חכמות חיצוניות חכמת יו"ן כסיל בחוש"ך הולך והנה רצו להגביר חכמות חיצוניות ולבטל חכמות התור"ה הנה בעת הישוע"ה ויאמר אלקים יה"י או"ר ונעש' הנס בשמן (הרמז לחכמ"ה כמ"ש כ"פ) ובמנור"ה העומדת בדרו"ם הרוצה להחכי"ם ידרי"ם):

וע"כ תמצא טוב טעם למה שקלי' יהודא למיטרפסי' בזה הנס שנעשה מלכות אחרת לפי שעה להיות שהוא הי' היועץ למכירת יוס"ף ואתיא כמ"ד בגמ' בוצע בירך קאי על יהוד"ה שעשה פשר ע"כ לא הי' הנס על ידו כי לא הי' באפשרי לברך על הנס אם הי' נעשה ע"י יהוד"ה כי היכי דלא ליהוי בוצע בירך הסכת ושמע דברי חכמים וחידותם:

והנה לוי ששתק באמור לו שמעו"ן אחיו ועתה לכו וכו" הנה כעת מסר נפשו על חכמת התור"ה ועל ישראל קנה שם טוב קנה לעצמו המלוכה לפי שעה ושם טוב לדורותיו בנר מצוה ותורה אור וסיפור ההודא' בימי מתתיהו ב"י כ"ג הבא מבני לוי לתקן חטא מכיר' יוסף הבן:

סעיף לו

ובאלה הדברים תמצא טוב טעם מה שנהגו העניים לסבב על הפתחים בחנוכ"ה רובם של עניים מן שבט שמעו"ן שקילל אותם יעקב אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל להיות סופרים ומלמדים עניים והנה נודע מדת יוס"ף הוא יסוד ברית קודש פת"ח הגו"ף כמ"ש בזוהר בפסוק ופסח י"י על הפת"ח זה פת"ח הגוף והנה שמעו"ן שאמר ועתה לכו וכו' על יוסף שהיא פת"ח הגוף הנה רצה לאבד צינור המשפי"ע פת"ח הגוף ע"כ כעת הוא מקבל על הפתחי"ם בסיבובו והנה שבט לוי שתיקן חטאו בעת ההוא במה שמסר נפשו כנ"ל הנה על ידו זרח אור לישראל בפתחי בתי בני ישראל ושמעון לא מסר נפשו לתקן כמו לוי ע"כ נהגו העניים (שהם ברוב) מן שבט שמעון לסבב על הפתחי"ם לקב"ל והוא כעין הצדקת הדין וקיבול מאהב' ובזה יתכפר עונם הבן הדבר:

סעיף לז

כה"ן גדו"ל נעשה הנס ע"י כה"ן גדו"ל כבר ידעת כהן הדיוט רומז בנצ"ח. כה"ן סתם בחס"ד כה"ן גדו"ל בחכמ"ה והנה מלכות יו"ן רצו לבטל חכמ"ת התור"ה ולהגביר חכמות החיצוניות חכמת יו"ן (כאשר יתבאר להלן ברצות השם) הנה הנס ע"י כה"ן גדול הרומז לחכמ"ה אורייתא מחכמה נפקת דתחלת התורה בראשי"ת מתרגמינן בחוכמת"א ראשי"ת חכמ"ה (ויתבאר אי"ה עוד להלן):

סעיף לח

ועוד יתבאר לך ביתר שאת אמרינן בגמ' מצאו פ"ך אחד שהי' מונח בחותמו של כ"ג הנה הנס לא הי' במקרה יש להתבונן למה מצאו פ"ך דוקא ולא כלי אחרת גם יש להתבונן למה הי' חתו"ם בחותמ"ו של כ"ג דייקא וכי ס"ד שכך הי' המנהג שהכה"ן הגדו"ל הי' מחתים השמנים גם את"ל שכך הי' המנהג למה משמיענו החידוש. הל"ל סתם מצאו הפ"ך חתו"ם. ואחשבה לדעת דברי חכמים וחידותם דהנ' גילה לנו מרן האריז"ל במעשה דהמ"ן שהוא הי' יונק (משמרי הגבורות) הגבורות הקשים (נודע כי אותיות מנצפ"ך הג' הם) היינו הוא הי' יונק משני גבורות הראשונות מ"נ דמנצפ"ך והארורה זרש מן צ' דמנצפ"ך וחכמיו היועצים לו מן פ"ך דמנצפ"ך הנה תרא' שהחכמי"ם הרעים המתחכמים בחכמו"ת חיצוניות המה יונקים מן שמרי הגבורות דאותיות פ"ך דמנצפ"ך:

הג"ה ויציבא מלתא דנא להטועמים מעה"ח אימא עילא' עד הו"ד איתפשטת וכבר ידעת שהחמשה גבורות מתפשטים מחס"ד עד הוד ויסוד דאמא מסתיים בת"ת (דז"א) ומשם והלא' מתחיל התגלות החכמ"ה אב"א על כן בפ"ך שהוא גבורו"ת נצח הו"ד משם יותר התגלות החכמ"ה ע"כ גם הקליפות שיונקים מן שמרי הגבורות אותן שיניקתן מן גבורות פ"ך הן המה חכמים להרע לחכמות עולמיית חיצוניות הבן הדבר היטב:

והנה כבר כתבנו עיקר התגברות היוני"ם היה להיות ניגוד לחכמו"ת התור"ה ורצו להגביר חכמו' חיצוניו' יונים

הג"ה והי' להם כח להגביר א"ע בזה מחמת הפגם שנגע הס"מ בכף ירך יעקב ונפגם ההו"ד ובהדי הוצא וכו' ע"כ תמצא שהאלף החמישי מדת הו"ד כל היום דו"ה סוד והוד"י נהפך עלי למשחית. ונהפך הו"ד לדו"ה ונקדם החורבן עוד באלף הרביעי קע"ב שנים בסוד ואת' תשופנו עק"ב כי בהדי הוצא לקי כרבא: הנה היו בודאי יונקים משמרי הגבורות פ"ך גבורות נצ"ח והו"ד כיון שהי' להם התגברות חכמות חיצוניות כדחזינן בחכמי ויועצי המן כאשר למדנו מתורתו של מרן האריז"ל כנ"ל ומעת' כעת התנוסס הש"י עמנו גם בזמן הישועה מצאו פך (דקדושה) דייקא וחתם בחותמו של כה"ן גדו"ל דייקא כמש"ל כה"ן הדיו"ט בנצח כה"ן סתם בחס"ד כה"ן גדו"ל בחכמ"ה להורות לנו כי דידן נצח הש"י האיר אור החכמ' ונתבטלו חכמת יו"ן חכמת החיצוניות ובזה תבין ביותר ג"כ מה הי' הנס ביום הראשון כי זה עיקר הנס שמצאו פ"ך כנ"ל וחתום בחותמ"ו של כה"ן גדו"ל הרומז לחכמ"ה הבן הדבר:

ומעתה תבין שפיר גם בנוסח ההודא' מה שהזכירו שהנס נעשה ע"י כה"ן גדו"ל דייקא ועוד יתבאר אי"ה:

סעיף לט

חשמונאי חשמונא"י מצאתי כתוב בס' דבש לפי מהרב הגדול מ' חיד"א זלה"ה חשמונאי ר"ת ח"דש ש"בת מיל"ה (הם הג' מצות שרצו היוני' לבטל כמו שמבוא' במדרשי חז"ל) ו"נס (צ"ל ו"גם) נ"רות א"ותם י"קיימו. וע' מ"ש במאמרי ר"ח בענין הג' מצות אלו שרצו היוני' לבטל. ונ"ל שי"ל ג"כ בר"ת ח"דש ש"בת מ"ילה א"סרו י"ונים ו"עת' נ"תקנו ועיין במאמרי ר"ח מה הי' כוונת היוני"ם ברצותם בפרטות לבטל אלו הג' מצות הללו שהיה רוצים להגביר אלו השלשה ככבי לכת המורים על הדין היינו ל"בנ' מ"אדים ש"בתאי והמה נכנעי' אל ישראל להנהגת התור"ה ע"י הג' מצות הללו ש"בתאי ע"י מצות שב"ת לבנ"ה ע"י מצות קידוש החד"ש מ"אדים ע"י מצות מיל"ה ודברנו מזה במקומו בפסוק ויבא יעקב של"ם ר"ת הג' ככבים הנ"ל אכ"מ להאריך הנה לפי"ז י"ל עוד חשמונאי ר"ת ח"דש (הוא לבנ"ה) ש"בתאי מ"אדים ו"המ' נ"כנעים א"ל י"שראל הנך רואה שהכל לא הי' במקרה הבן:

הג"ה נרמז הענין הזה בפסוק אחד בתורה ובני יצה"ר קר"ח ונפ"ג וזכר"י רמז ובני יצה"ר (רצ"ל התולדות של היצה"ר היינו בעת נס השמ"ן בימי החשמונאים הלא הם) קרח (ר"ת קדושת ר"אש חד"ש) ונפג (אתוון גפ"ן דרגא דיוס"ף סוד הברית דעלי' נאמר כגופ"ן דיציב וכמ"ש בחלום שר המשקים והנ' גפ"ן לפני שרא' בחלומו גפ"ן היינו יוס"ף הוא לפניו) וזכר"י (היינו שב"ת נאמר בי' זכו"ר את יום השבת):

סעיף מ

ואגב אבאר לך עוד נקראה משפח' חשמונא"י נ"ל ע"פ משארז"ל הנושא אשה צריך שיבדוק באחי' והוכיחו זה מאהרן הכהן ויקח אהרן אלישבע בת עמינדב אחות נחשון הנשיא הראשון שבישראל ולא דבר ריק הוא שנלמד הדבר דוקא מאהרן הכהן אך הוא להנרות שנשא אהרן אחות נחשו"ן שממנו יצא חוטר מגזע יש"י המצליח למלוכ' ע"כ זכו בניו באחרית עכ"פ למלוכ' לשעת' בימי החשמונאי"ם על כן חשמונא"י בגימ' נחשון ע"ה להורות שנכללו גם המה במלוכ' להיות שבאים ג"כ מזרע עמינדב בימי נחשו"ן אבל הוא רק מלוכ' לשעת' כמש"ל:

סעיף מא

ובזה תבין המסור' בתור' נמסר' וכה"ן אר"ף ואס"ף היינו תיבת וכה"ן אח"ד רי"ש פסו"ק וכה"ן כי יקנ' נפש קנין כספו היינו אשתו שהוא קנין כספו ואח"ד סו"ף פסוק מל"ך וכה"ן להורות עי"ז שהכהן בראשיתו נשא אשה שהוא קנין כספו אזי נתהוו' אח"כ באחרית מל"ך וכה"ן בימי החשמונאי"ם ניתן להם מלוכ' לשעת' ויתבאר עוד אי"ה:

סעיף מב

ובניו ובניו הנה הי' באותו הנס כה"ן גדו"ל הרמוז לחכמ"ה כמש"ל ובניו עכ"פ נחשבים לכה"ן סתם (רמוז לחס"ד) ולכה"ן הדיו"ט (הרמוז לנצ"ח) הנה הכל הי' בהשגח' עליונ' להורות לב"י גודל הנס ומאין היו כל הניסים האל' דהנ' הנצחו"ן שנצחו את אויביהם ונמסרו רבים ביד מעטים וכו' הנ' הוא בחי' נצ"ח והנ' עיין בספר סידורו של שבת ביאר החילוק בין חס"ד לרחמי"ם כי רחמי"ם הוא כשמרחם אחד על חבירו ונותן לו מבוקשו המצטרך לו. וחס"ד הוא כאשר נותן לו יותר ממובקשו דבר שלא עלה על דעת המבקש ופירש בזה מ"ש העבד והי' הנער' אשר אומר אלי' הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה אדוני וגם גמליך אשקה (הנה היא יותר מהמבוקש) היא האשה אשר הוכיח י"י לבן אדוני (ראוי' הוא ליכנס בביתו של אברהם איש החס"ד כמ"ש חס"ד לאברהם עיי"ש) והנה באותו הזמן הפועל ישועות מסר רבים ביד מעטים ונצח"ו את אויביהם הנה הוא דבר שהיו מבקשים ועל' זאת על לבם לנצח את אויביהם אבל אח"כ הנ' הפליא חסד"ו הש"י ביותר עם ישראל ע"ק בהראו' להם נס המנור"ה ולהאיר להם לדורותיהם נר ניסיי מבחי' או"ר הגנו"ז כמש"ל הנה הוא דבר שלא עלה על לב. והוא יותר ממבוקש הנה הוא בחי' חס"ד כנ"ל והנה הנ"ס שנעשה בשמ"ן דייקא ובפ"ך דייקא והי' חתום בחותמו של כה"ן גדו"ל דייקא. ונעש' הנס במנור"ה דייקא הוא על כי היוני"ם רצי לבטל חכמות התורה ורצו להגביר חכמות החיצוניות חכמת יוני"ת. והנה כאשר התנוסס הש"י עם ישראל עם קרובו הנה נעש' להם נס ע"י שמ"ן רמז לחכמ"ה כמשארז"ל כ"מ ששמ"ן זי"ת מצוי שם החכמ"ה מצוי' כמד"א וישלח יואב תקוע"ה ויקח מש"ם (דייקא) אשה חכמ"ה כי תקוע"ה אלפ"א לשמ"ן ונעש' הנס בפ"ך הרומז לחכמ"ה כמש"ל בסמוך סי' ל"ז והי' חתים בחותמו של כ"ג אשר רומז לחכמ"ה. ונעש' הנס במנור"ה. בדרום הרוצה להחכי"ם ידרים הבן ועוד יתבאר אי"ה:

אחרי הדברים האלה הרי שלך לפניך בדקדוק נפלא ביארו הסנהדרין בית דינו של חשמונאי בהודאה שנתקנה לדורות שהי' הדבר הנפלא ההוא בימי מתתיה"ו כ"ג ובני"ו לרמז על חכמ"ה. חס"ד נצ"ח שהתנוסס הש"י עם ישראל ע"ק בימים ההם בזה"ז מכל הארות הללו ואתה הבן:

סעיף מג

בנוסח ההודא' דפורים ביארו מקום הנס בפרטות בשושן הבירה ובההודא' הזאת לא ביארו ונראה דהנ' בפורים אין אומרים הל"ל לחד טעמא דאין אומרי' שירה על הנס שבח"ל

הג"ה רק על נס שבא"י שם מקום השראת השכינ' נק' הל"ל בגימטריא אד"ני סוד הכתוב והל"ל לי"י יחודא שלים על כן שם בההדאה פורטי' מקום הנס שהי' בשושן הביר': שעל כן בההודאה דפורי' פורטים מקום הנס בשושן הבירה על כן א"א הל"ל ובכאן מסיימין להודו"ת ולהל"ל וכו' ממילא מובן שנעש' בא"י ותתבונן מש"ל שהי' הנס ע"י כה"ן גדול ובני"ו הרומזים על חכמ"ה חס"ד נצח בגימ' באר"ץ:

סעיף מד

עוד תתבונן קבעו שמונת ימי חנוכה שמנ"ת בחיבור כל הימים יחד כנודע הנה הם קצ"ב שעות כמספר יהוד"ה בנימין הנה מורה על הנס שנעש' בבית ו המקדש מקום שהוא משותף בחלקו של יהוד"ה ובחלקו של בנימי"ן ועוד יתבאר אי"ה:

סעיף מה

כשעמד"ה מלכות יון כשעמד"ה לא תיקנו לשון התגברו"ת או שליט"ה וכיוצא רק תקנו לומר כשעמד"ה ואומר ע"פ דברי מרן האריז"ל הנ' כתב הצלם דקליפה הוא כך מצרים (כת"ר דקליפ') בבל (חב"ד שבה) פרס ומדי ב' ידים ח"ג לכן מינייהו מלכי ומינייהו איפרכי) יו"ן (ת"ת שבה) ארם וישמעאל (רגלין דקליפה) ועפ"ז הנה להיות יון ת"ת דקליפ' והת"ת כולל כל הגוף ממילא הי' בה ג"כ כח מלכות הרביעית שהוא בחי' רגלי' ע"כ במפלת' נעשה נס באו"ר מעין דוגמא דלעתיד אורו של מלך המשיח אור הגנוז ע"כ אמרו כשעמד"ה מלכות יון שהיה בהם כח הרגלין ג"כ ע"כ בעת הישוע' באו בניך וכו' והדליקו נרו"ת מעין דוגמת הגאולה העתידה והי' לך י"י לאו"ר עולם במהרה בימינו אמן:

סעיף מו

ונ"ל עוד שהוא בכוונ' מיוחדת מה שתקנו באלו ב' ההודאות דחנוכה ופורים לשון עמיד"ה ואומר דהנ' ידוע מ"ש בזהר הסוד כי נגע בכף ירך יעקב (הס"מ בהאבקו עמו) ונפגם ההו"ד והנ' נצ"ח והו"ד תרין פלגי גופא ובהדי הוצא וכו' ע"כ נסתלק' הנבוא' זמן רב כ"כ בגלותינו גלות אדום אשר שרו הוא הס"מ אשר נאבק עם יעקב ונגע בכף ירכו וכבר ידעת כי הנהו תרין מועדים חנוכ"ה ופורי"ם שתיקנו החכמי"ם הלא המה תיקוני נצ"ח והו"ד וזהו ברמז מה שאמרז"ל חכ"ם עדיף מנבי"א כי הנבוא' (הבאה מנצ"ח והו"ד מימין ומשמאל יניקת הנביאים נצ"ח והו"ד וכו') הנה נסתלק' ע"י הפג"ם וחכמי"ם ברוח קדשם עשו ותקנו לשם ולתהלה הנהו תרין מועדים לתקן נצ"ח והו"ד וז"ל הזהר (וישלח קע"א ע"א) ומאן דלעי באורייתא ולית מאן דסמיך לי' ולא אשתכח מאן דאטיל מלאי לכיסי' לאתתקפא על דא אורייתא משתכחא בכל דרא ודרא ואתחלש תוקפא דאורייתא כל יומא ויומא בגין דלית לון לאינון דלעין בה על מה דסמכין ומלכי חייבא אתתקף בכל יומא ויומא ת"ח כמה דגרים חובא דא ובגין דלית מאן דאסמיך לאורייתא כדקא יאות אינון סמכין חלשין וגרמין לאתתקפא לההוא דלית לי' שוקין ורגלי"ן (כדכתיב ביה על גחונך תלך כדלקמן) לקיימא עלייהו פתח ואמר ויאמר י"י אלקים אל הנחש וכו' מאי על גחונך תלך דאתברו סמכין דילי' וקציצו רגלוי ולית לי' על מה דקאים. כד ישראל לא בעאן לסמכא לי' לאוריית' אינון יהבין לי' סמכין ושוקין לקיימא ולאתתקפא בהו. ת"ח כמה עקימו וחכימו אתחכם בההוא לילא ההוא דרכיב נחש (היינו הס"מ הנאבק עם יעקב) לקבלי' דיעקב דהא איהו הוה ידע דכתיב הקול קול יעקב וכו' ואי פסיק קלי' דיעקב כדין והידי"ם ידי וכו' בג"כ אסתכל לכל סטרין לאבאשא לי' ליעקב ולא פסקי' קלי' ורמא לי' תקיף בכולא דרועין מסטרא דא ומסטרא דא דאינון תקפין גופא דאתתקף בינייהו. וחמא תקופא דאורייתא דאתתקף בכולא כדין וירא כי לא יכול לו מה עביד מיד ויגע בכף ירכו דאתחכם לקבלי' אמר כיון דאתברו סמכין דאוריית' מיד אורייתא לא אתתקף וכדין יתקיים מה דאמר אבוהון הקול וכו' והידים וכו' והי' כאשר תריד וכו' ובדא איתחכם לקיבלי' דיעקב דהא בגין דאיתבר חילא דאורייתא אזיל ואתתקף עשו וכד חמא דלא יכול לה לאוריית' כדין חליש תוקפא דאינון דסמיכון לה וכד לא ישתכח מאן דסמיך לאורייתא כדין לא יהא הקול קול יעקב ויהיו ידים ידי עשו וכד חמי יעקב הכי כד סליק צפרא אתקיף ביה ואתגבר עלי' וכו' עכ"ל. הרי שלך לפניך לומדי תורה בעצמם הם בבחי' זרועו"ת (עולם) וגוף (העולם) היינו בחי' חג"ת. והתמכין דאורייתא המטולים מלאי לכיסם. ונותנים להם פרנסתם המה בבחי' שוקי"ן ורגלי"ן אשר הגוף נשען עליהם והם בחי' נצ"ח והו"ד (אשר מהם יניקת הנביאים וז"ס שאמרז"ל כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא למטיל מלאי לכיסם של ת"ח ולמהנ' ת"ח מנכסיו. אבל ת"ח עצמם עין לא ראתה אלקים זולתיך) והנה זה הי' עצת הס"מ. ויגע בכף ירכו לבטל ח"ו מישראל תמכין דאורייתא שהם בבחי' שוקי"ן ורגלי"ן אשר כל הגוף נשען עליהם. ועי"ז בעוה"ר מתבטלת התורה והמלכיות אשר שליטתם מן ס"מ ונח"ש דאתמר בי' על גחונך תלך נותנין להם ח"ו שוקי"ן ורג"לין ויש להם עמיד"ה בעוה"ר (ובזה תתבונן משארז"ל כשזה קם זה וכו') ממילא לפי כל הדברי' הנ"ל תבין שבדקדוק גדול תקנו בלשון ההודא"ה כשעמד"ה מלכות וכו' (וכן בפורי"ם כשעמד עליהם וכו') ובפרטות הוא הב' מועדי' הללו אשר תקנו לתקן נצ"ח והו"ד בחי' שוקי"ן ורגלי"ן דקדוש' אשר הס"מ פגם בנגעו בכף ירך יעקב. הנה אנחנו מודים להש"י ומספרים בהודאתינו איך קודם הישוע' הי' בעוה"ר עמיד"ה לשונאינו כי ניתן בעוה"ר שוקי"ן ורגלי"ן לההיא דאתמר בי' על גחונך תלך. ואח"כ בעת הישועה עמיד"ה וקיים לישראל וישפיל רשעים עדי ארץ וישראל יכונו לעד לעולם. ע"פ הדברים האלה אדרוש לך אי"ה במקומו מ"ש בגמרא עד שתכלה רג"ל מן השו"ק:

ובזה יתבאר לך תקנת חז"ל להרבות בצדק"ה בב' מועדי' הללו להיות מן תמכין דאורייתא לכונן את התורה ולסעדה בצדקה. הבן היטב:

סעיף מז

מלכות (מו) מלכו"ת עם היות שע"פ פשוטו אומרו מלכו"ת היינו שלא המלך לבדו עמד עליהם רק המלך עם כל עבדיו ושריו ויועציו וכל בני מלכות"ו עכ"ז עוד דברים בגו ורשות ניתן לדרוש ואומר לך מלכו"ת בגימ' ב"פ רמ"ח דהנה לכל אחד מישראל יש אור פנימ"י ואור מקי"ף ולכ"א יש בחי' רמ"ח איברים (והארכתי בדברים במ"א) והנה מזון הנשמו' בג"ע (היינו הארה פנימיות הוא מן התור"ה שלמד בעוה"ז והמלבושים חלוקא דרבנן למקיף הוא ממעשה המצות והנה האדם שלמד תורה ומקיים המצות בשלימות הוא אור מלכות שמים שלימה ב"פ רמ"ח בסוד הכתוב הבן יקיר לי אפרים וכו' רח"ם ארחמנ"ו וכו' והנה מלכו"ת הרשעה דקיימין על ישראל לבטלם ח"ו מן התורה ומצות נק' מלכו"ת הרשע"ה והנה מלכות יו"ן הרשעה שעמדה על ישראל להשכיחם תורתך ולהעבירם חוקי רצונך הנה קראו אותם מלכות הרשעה הבן וקצרתי בכאן:

סעיף מח

יו"ן הרשעה (מז) יו"ן זה שמם לדראון ולחרפות יו"ן בגימ' גלג"ל זה הי' כל מגמתם להשכיח מישראל התורה רק להאמין שאין שום הנהגה למעלה מן הגלגלים והכל הוא בטבע הגלגלים ושפיטת הככבים והנה אנחנו בני ישראל בעת צאתינו ממצרים נצטוינו במצוה הזאת החד"ש הזה לכם מסור בידכם החד"ש הוא גלג"ל הלבנ"ה אשר הוא הוא הגלגל הקרוב אלינו ועל ידו נעשה שפיטת כל הככבים והנה הוא מסור בידינו ע"פ התורה הבן מאוד ועיין מ"ש במאמרי ר"ח כי אין כאן מקומו להרחיב הביאור והנה מלכות הזאת מצד הסט"א אשר רצונם ומגמתם היה להשכיח התור"ה זה הי' שמם בסט"א יו"ן בגימ' גלג"ל הבן:

סעיף מט

יו"ן נק' כן שם המלכות הרשעה הזאת דהנה קמו לבטל חכמת התורה ולהגביר חכמות חיצוניות חכמת יו"ן והוא מבחי' נח"ש דכתיב בי' והנח"ש הי' ערו"ם והוא מבחי' דכר ונוק' שבקליפה נח"ש בריח ונח"ש עקלתון ב"פ נח"ש בגימ' תשי"ו מנין יון בנו"ן רבתי דאי"ק בכ"ר (עמש"ל שם ראש הדור שעמד לנגדם ונעש' הנס ע"י הוא מתתיה"ו נוסף בשמו מספ' קנ"ה ע"כ ניתקן מועד זה להודו' ולהלל שהוא פעולת הקנ"ה עמש"ל סימן טו"ב ותבין:

סעיף נ

על עמך ישראל וכו' עד ואח"כ באו בניך וכו' (מט) על עמך ישראל הנה מהראוי להתבונן בנוסח ההודאה דפורים תקנו כשעמד עליהם המן וכו' ולא תקנו לומר כשעמד המן הרשע על עמ"ך ישרא"ל כי הוא באמת כעין שפת יתר דבאומרו כשעמד עליהם קאי על שלמעלה שאומרין על הניסי"ם וכו' שעשית לאבותינו וכו' בימי מרדכי וכו' כשעמ"ד עליהם וכו' היינו על אבותינו הנ"ל הנה גם בכאן היה מספיק שיאמרו כן כשעמדה עליהם מלכות יו"ן וכו' ולמה תקנו לפרט על עמך ישראל ואגב נדקדק עוד (הגם שיתבאר אי"ה במקומו) אומרו בכאן ואתה ברחמיך הרבים עמדת להם וכו' מהו לשון עמידה ועוד נדקדק הנה בהודאה דפורים לא נאמר רק סיפור הישועה שנתלה המן עם בניו אבל לא נאמר מה עשו אח"כ בני ישראל ובהודאה הזאת אמרו ואח"כ באו בניך וכו' ופנו את היכלך וכו' וטהרו וכו' והדליקו נרות והנה להבין כל הנ"ל הנה אדברה וירוח לי:

והנה נבא לחקור הנס דחנוכה נעשה ע"י המנור"ה הנה בודאי לא במקר' הוא ועוד נשובה ונחקורה מה נשתנה הנס הזה מכל הניסים שכל הניסים שנעשו לישראל הי' הנס לצורך הישועה וההצלה והנס הזה דחנוכ"ה לא הי' לצורך הישוע' והנה לבאר כל הנ"ל:

אקדים לך מ"ש תלמידי הבעש"ט על הא דאמרו רז"ל דנתקש' משה במעש' המנור"ה עד שהראה לו הקב"ה מנורה של אש ומהראוי להתבונן למה נתקשה משה במעש' המנור' יותר מן כל מלאכת המשכן ועוד יקשה דהנה הש"י יודע תעלומות לב וכיון שידע הקב"ה אשר משה לא יהי' יכול להבין מתוך האמיר' והדיבור רק ע"י ראי' למה אמר לו הש"י מתחיל' באמיר' למה לא הראהו תיכף מנורה עשוי' אבל הוא להיות דמלאכת המשכן נגד מעשה בראשית וכמשארז"ל יודע הי' בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ ממילא מובן אשר למלאכת המשכן היו צריכין לידע צירופי מ"ב והנ' עשרה מאמרות הן במ"ב כי בראשית נמי מאמר הוא (כמשארז"ל ומהראוי להתבונן למה לא נאמר ויאמ"ר כמו באינך והוא להיות שהוא מאמר עליון שאינו מתגלה כי בחי' המאמר אצלו ית"ש הוא בחי' שפעו המתגלה אל הנבראין כדמיון המשל באדם שיאמרו מגלה לאחרים פנימיות לבו והנה מעשה המנורה נגד המאמר הראשון בראשי"ת דלא נאמר בי' מבואר ויאמ"ר שאינו בבחי' גילוי לנבראין ע"כ נתקש' משה במעשה המנורה באמיר"ה (והיוצר כל הוא אלקינו ברצותו שיבין משה מעשה המנורה נגד המאמר הראשון דאינו מבואר בו ויאמ"ר כנ"ל כי אינו מושג הנה אמר לו הש"י באמירה ולא השיג אז הבין משה שהוא נגד המאמר הראשון בראשי"ת והבן. ואי"ה יתבאר להלן ביתר שאת בענין משארז"ל חנוכה לא ניתן לכתוב:

והנה במאמר הראשון בבראשית שם עלו ישראל במחשבה בראשי"ת בשביל ישראל שנק' ראשי"ת עם היות שלא הי' במציאות עדיין להפריח מצות ומע"ט הספיק מחשבתן של ישראל מה שיפריחו אח"כ והנה ידוע בעת הצרה והזעם כשעמדה מלכו"ת יו"ן. לא הי' יכולין ישראל לבטל הגזרה ע"י תשובה ומע"ט ותפלה וצעקה (כאשר עשו בימי מרדכי ואסתר) כי מלכו"ת יו"ן ביטלו אותם מן המצות ולא הניחו אותם להתאסף ובעבור זה לא היה איתערותא דלתתא (כ"כ לשיספיק לתשועה ולגאולה) רק הי' הנ"ס כעין מעש"ה בראשי"ת שהספיק מחשבת"ן של ישרא"ל מה שיסגלו אח"כ מצות ומע"ט והמחשבה הזאת היא שעמדה להעלאת מ"ן איתערותא דלתתא ע"כ נעשה הנס במנור"ה שנתקש' בו משה להיותם נגד המאמר הראשון בראשי"ת שגם שם הספיק מחשבתן של ישראל שיפריחו אח"כ מצות ומע"ט הבן מאד והנה חכמי ישראל שבאותו הדור ביודעם כ"ז ברוה"ק שהישועה הית' באופן כזה הנה בבואם לביהמ"ק העריכו עבודה הראשונה הדלקת המנור"ה והש"י התנוסס עמהם נס במציאות הפ"ך והאיר להם בנר באריכת זמן הדלקתו שלא כטבע לידע ולהודיע חיבתו לבניו שעש' להם ישועה מעין מעשה בראשית היינו שהי' לבחי' איתערותא דלתתא (הוא בחי' מ"ן מה שיסגלו אח"כ מצות ומע"ט בעת הישוע' הבן מאד:

ומעתה תתבונן בלשון ההודא' אמרו כשעמד"ה מלכות יון הרשע' ע"ל עמ"ך ישרא"ל דייקא אשר כביכול זה דרכך עמהם לחוננם בשביל העתיד (כמו שהיה במעשה בראשית בשביל ישרא"ל שיסגלו אח"כ מצות) וז"ש ואת"ה ברחמי"ך הרבי"ם עמד"ת לה"ם היינו עמד"ת על אופנים וטבעם ומנהגם אשר אחר הישוע' יודו לשמך כי טוב והיא שעמדה להם הנס שלא היה בידם זכות עדיין עשית עמהם מעין מעש"ה בראשי"ת וכביכול אתה עמד"ת להם אתה ערבת בעדם ובשבילם לפני מה"ד אשר אח"כ יעבדוך ויודו לשמך ע"כ אמר אח"כ בהודא' אשר כ"ן עשו זרע ישורון ואחרי כן באו בניך וכו' והדליקו נרו"ת וכו' עשו עבודה הראשונה בנרו"ת המנור"ה דייקא להורות הישוע' באיזה בחי' הי' כי ידעו והבינו ברוח קדשם כי ביד הדור זכות אין כל כך. רק לי"י הישועה מעין מעש' בראשית

הג"ה עפ"ז תפרש הכתוב לי"י הישועה (אפילו ח"ו אין זכות להעלאת מ"ן) על עמך ברכתיך סלם מה שמברכין לשמך אחר הישועה הוא העומד להם סלה בלי הפסק. הבן: משא"כ בנס דפורים לא הוצרכו להזכיר בהודא' מה עשו ב"י אחר הישועה כי עשו קודם הישוע' צום ובכי ומספד ותעל שועתם אל האלקים הבן:

ובזה יתפרש לך הכתוב ברוך י"י אלקי' אלקי ישראל עוש' נפלאות לבד"ו וכו' דקשה מה משמיענו דהוא ית"ש עושה נפלאות לבדו ומי הוא הפתי אשר יאמין שיש מסייע ח"ו אך הוא כאשר יש איתערותא דלתתא בפעולת מצות ומע"ט הנה הוא ית"ש ימהר ישוע' ויחיש גאול' ע"י מעשה ישראל אבל כשאין איתערותא דלתתא ח"ו בזכיות (אעפ"כ לא יטוש י"י את עמו) הנה הש"י עושה נפלאות לבד"ו כביכול בלי איתעריתא והאיתערותא דלתתא הוא שהוא אלקי ישרא"ל שעלו במחשב' בראשי"ת הבריאה קודם שעשו מצות ומע"ט הספיק מחשבתן למה שיעשו אח"כ בעת הבראם הבן הדבר:

סעיף נא

אשובה עוד לבאר לך הענין ביתר שאת ובסמיכות הדברים על דברי חז"ל ובתוספת ביאור הענין כנ"ל:

אמרז"ל בגמ' למה נמשל' אסתר לאילת השחר מה אילת השחר סוף הלילה אף אסתר סוף כל הניסים (רצ"ל קודם זמן ביאת המשיח דבימי המשיח ב"ב הנה כתיב כימי צאתך מאמ"צ אראנו נפלאות) ומקשו והאיכא חנוכ' ומשני ניתנה לכתוב קאמרינן (רצ"ל אסתר ניתנה לכתוב הנס בספר באותיות) משא"כ נס דחנוכ"ה לא ניתנ' לכתוב הנס בספר באותיות והנ' מהראוי להתבונן למה באמת לא ניתן הנס דחנוכ"ה לכתוב בין הכתובים (כמו הנס דמרדכי ואסתר) והנרא' עפמש"ל דמש"ה נעש' הנס במנור"ה דאז לא הי' הדור ראוי כ"כ. וגם בזמן הגזירה לא הניחום היונים להתאסף ולשוב בתשוב' בצום ובכי ומספד (כמו בזמן מרדכי ואסתר לך כנו"ס את כל היהודים וכו') א"כ לא הי' איתערותא דלתתא למ"ן רק הספיק למ"ן מחשבתן של ישראל שיעשו נחת רוח להש"י אחר הישוע' כמו במ"ב בראשי"ת נמי מאמר הוא והוא בשביל ישראל שנקר' ראשי"ת והנ' לא נכתב ויאמ"ר במאמר הראשון כי הוא במחשבה שאינו מתלבש עדיין באותיות: והנה כעת אטעים לך הדברים עפ"י דברי מרן הרב הק' מהרד"ב זצוק"ל הנה כתב דמש"ה לא נכתב ויאמר במאמר הראשון כי כל אמיר' היא באותיות והנ' קודם אמיר' צריכים להיות אותיות במציאות ועדיין לא היו האותיות במציאות והנה נבראו במאמר הראשון וז"ש בראשית ברא אלקים א"ת היינו האותיות ע"כ לא נכתבו אמר במאמר הראשון כי לא היו אותיות עכ"ד והנה במאמר הקדום הלזה בריאת האותיות זה הי' ע"י מחשבתן של ישראל ישראל עלו במחשב' בשביל ישראל שנק' ראשי"ת הגם שלא היו עדיין במציאות ממילא לא סיגלו עדיין מצות ומע"ט הספיק מחשבתן למ"ן כשעלו במחשב' מה שיעשו אח"כ נחת רוח לפניו כשיהיו במציאות והנה בנס דחנוכ"ה נעש' הנס במנור"ה דייקא כי לא היו יכולין אז לסגל מצות ומע"ט ולשוב בתשוב' כי לא הניחום היונים והספיק למ"ן לבחי' איתערותא דלתתא מחשבתן של ישראל מה שעלה לפניו ית"ש מחשבת ישראל מה שיסגלו אח"כ ע"כ אנו אומרים בהודא"ה מה שעשו ישראל אחר הישוע' משא"כ בהודא' דפורים וכמש"ל אם כן הי' הנס דחנוכ"ה דמיון המאמר הראשון בראשי"ת ע"כ נעש' הנס במנור"ה עפ"י מש"ל בשם תלמידי הבעש"ט שעשיות המנור"ה נגד המאמר הראשון בראשי"ת אשר לא נכתב בו ויאמ"ר ע"כ נתקש' משה באמור לו מעשה המנורה באותיות והבין עי"ז שורש המנור"ה הוא נגד המאמר הראשון שאינו מלובש באותיות וכמ"ש בשם הרב הקדוש מהרד"ב ז"ל שלא היו עדיין אותיו' במציאות ובזה המאמר הוא ראשית גילוי האותיות הנה בזה תשכיל ותדע כיון שבנר דחנוכ"ה הפסיק ג"כ מחשבתן של ישראל כמו במאמר הראשון בראשי"ת ושעל כן נעש' הנס במנור"ה וכמש"ל והנ' במאמר הראשון לא נכתב ויאמ"ר כי הוא טרם גילוי אותיות ע"כ גם הנס דחנוכ"ה לא ניתן לכתוב באותיות בין והתבונן ויונעם לחיכך מדבש ונופת צופים:

תוכן העניינים

בני יששכר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה