בני גרשון· רבי גרשון ליפשיץ
או"ח
סימן תסז
לרבי גרשון ליפשיץ ז"ל:
מ"א סק"ד ויש ללמוד דאם נתערב יבש ביבש בפסח ונאכל אחד מהן דשרי וכמ"ש בי"ד סי' ק"י, ומיירי אפילו בדבר חשוב שאינם מתבטלין גם בשארי איסורין, מ"מ בנאכל א' מהן שרי לאכול הנשארות שנים שנים, כמבואר בי"ד שם ס"ז, וכמו שפי' המחצית השקל, ולא אבין מ"ש הדג"מ כאן וז"ל ומ"מ בהפ"מ נלע"ד כיון דיבש ביבש הוא פלוגתא אפילו בפסח וי"א דבטל א"כ היכי דנאכל א' מהם יש לסמוך בהפ"מ להתיר אפילו אחד אחד עכ"ד, ואין שייך לדבריו אלא היכא דנתערב יבש ביבש בפסח מדברים המתבטלין ונאכל אחד מהם בשוגג, דהא לעיל בסימן תמ"ז לא פליגי אלא בפרוסת חמץ, אבל בדבר חשוב, לכ"ע לא בטל, משום דלא גרע איסור חמץ משאר איסורין כמבואר שם, והכא מיירי המ"א בדבר חשוב, מש"ה צריך דוקא לאכול הנשארות שנים, ונראה דהכא אפי' להט"ז וש"ך שם דחולקין היכא דנאכל א' מהן בשוגג, משום דגזרינן שמא יאכילנו במזיד לכלב או לא"י, ואין היתר אלא בנאכלת מעצמה לכלב או לא"י הכא מודו דשרי אפי' אכלו הוא בשוגג, דהכא אין לחוש שמא יאכיל לכלב או לא"י. דהא לפי דעתו עושה זאת להתיר לאחרים כדי שנאמר זו שנאכל הוא האיסור, והאיך יאכילנו לכלב או לא"י הא חמץ בפסח אסור ליתן אפילו לכלב שאינו שלו, כמבואר לעיל סי' תמ"ח ס"ו, וראיתי להמפרשים שהקשו על מה שכתב המ"א לעיל בסי' תמ"ז ס"ק י"א וסק"מ דצריך לאכול כולם קודם הפסח, הא הכא אף אם לא נאכל אלא א' מהן מותר השאר לאוכלם ב' ב' והניחו בצ"ע, ולדעתי לא קשה דודאי בדיעבד אם נאכל אפילו א' מהן בשוגג קודם הפסח, ולהט"ז וש"ך דוקא בנאכלת מעצמה לכלב, והשאר נשאר דשרי, דלא גרע מאם נתערב בפסח עצמו ונאכל א' מהן דג"כ שרי וכמ"ש כאן, אלא כוונת המ"א לעיל דלכתחילה אם בא לשאול לפנינו, אין מורין לו לאכול רק חדא מנייהו ואינך משתרי דזה הוי כמבטל איסור לכתחילה, דהא בס"ק מ"ה שם הסכים המ"א להרשב"א דאפילו קודם הפסח דעדיין היתר הוא הוי כמבטל איסור, וכמ"ש ג"כ כאן על הב"ח עמ"ש דמצי למשקל מנייהו ולמשדי לים ואינך משתרי, גם לא מצינן להורות לו כמו בשארי איסורים דאם נאבד מעצמו א' מהם יהא מותר לאכול הנשארות, דהא אינו יכול להמתין על זה, דשמא לא יאבד אחת מהן קודם הפסח, ויעבור אח"כ בפסח על בל יראה, על כן מורינן ליה דלכתחילה צריך לאכול כולם קודם הפסח: