בני בנימין על משנה תורה, הלכות תשובה· רבי אליהו דוד רבינוביץ תאומים [האדר"ת]
פרק ג
הלכה ב
אדם שעונותיו וכו'. ר"ה ט"ז:
הלכה ג
במל"מ: ההיא דמי שמתו כר"מ וכו'. נ"ל ע"פ מה דאי' בב"ק ק"ג ותמורה ט"ו דכל היכא דאיכא מעשה בחסיד א' או ר"י ב"ב או ר"י בר אלעאי א"כ תירוץ קמא של תוס' הוא אמעשה דהוא ריב"ב ותירץ בתרא או שמא דהוא ר"י אלעאי ודו"ק:
הלכה ה
ע' השגת הראב"ד ובק"נ יומא פ"ח אות ס"ד ה"ר לדעת רבינו:
שכל ישראל י"ל חלעה"ב. סנהדרין צ"ו א':
כ"י י"ל חלעוה"ב. ר"פ חלק:
הלכה ו
והעושים עבירות ביד רמה כיהויקים. ירושלמי פ"ק דפאה ופ"י דסנהדרין וע"ש בבלי ק"ד א' מ"מ לא מנו את יהויקים עוד אחרת היתה בו משמע דזו"ז ג"כ ל"ה לו חלע"ה. ומש"כ רבינו שופכי דמים פשוט הדבר בק"ו מבעלי לה"ר דעיקר עונשו משום דהוא לשון תליתאי. ע"ל פ"ז מדיעות ה"ג ומש"ש בס"ד וא"כ כ"ש שפ"ד עצמה. ולפה"נ זהו עיקר חטא מנשה ואחאב עמ"ש רבינו פ"ד מרוצח ה"ט. ומש"כ ומושך ערלתו עמש"ל סוף ה' מילה בכ"מ ויו"נ מקורו בירושלמי פ"א דפאה ופ"י דסנהדרין ועמש"ל בה' מילה בס"ד:
ובעלי לשון הרע. ע' פ' היוצא ממס' ד"א דמבואר שם דהמספר לשון הרע א"ל חלעו"ה:
והמושך ערלתו. פ"ג דאבות. וע' כ"מ הי"ד. ע' סוף מסכת ד"א.
הלכה ח
בכ"מ. וצריך טעם למה השמיטם וכו'. המבזה ת"ח חשיב לה רבינו לקמן הלכה י"ד בפ' זה ע"ש ובהלכות ת"ת הי"א וע"ש בכ"מ:
הלכה יד
המתכבד בק"ח. עמש"ל פ"ו מדיעות ה"ג בס"ד ומל' רבינו מ' רק ברגיל בזה ולא אם רק באקראי בעלמא:
המחלל את הקדשים. וצ"ע שהשמיט רבינו הא דא' בברכות ס"א א' העובר אחורי הנהר א"ל חלעוה"ב וע"ע עמסכ"ת וע"ל בה' דעות פ"י ה"ג על הגליון על מרן הכ"מ שם בנידן מתכבד ע"ש וע"ע בהקדמת ספר שאילת שלום להגאון ר"י פיק שהראה ג"כ להירושלמי פ' אין דורשין וע"ע פ"א מאיסורי ביאה הכ"ב שהשמיט ג"כ שם ע"ש: בכ"מ: וי"ל דבפ' חלק אמרינן. היינו לאיכא דמתני לה אסיפא וצ"ע: